בחדר העיתונות שואל אותי עיתונאי אמריקני, מכיוון שאני מתגורר בעיר שמארחת את אליפות העולם באתלטיקה, מיהו גדול האתלטים של הונגריה בכל הזמנים. אני נותן לו שם שהוא כיום אלמוני. שאנדור איהרוש, שנולד ב־1930 כשאנדור ישראל, כלומר ממוצא יהודי כלשהו.
בין אביב 1955 לקיץ 1956 איהרוש שבר את שיאי העולם בריצות 1,500 מ', 2 מייל, 3,000, מ' 5,000 מ' ו־10,000 מ'. כמה שבועות לפני אולימפיאדת 1956 פלשה בריה"מ להונגריה, ומאיזושהי סיבה מסתורית איהרוש לא הגיע למשחקים במלבורן.
ולאדימיר קוטס הסובייטי זכה אז בזהב ב־5,000 וב־10,000, ואיהרוש נשכח. "קצת כמו הנרי רונו", אומר לי בן שיחי, והתייחס לרץ הקנייתי ששבר כל שיא עולם בין 3,000 ל־10,000 מ', כולל המכשולים ב־1978, אבל היה קורבן לשני חרמות אולימפיים, זה של אפריקה במונטריאול 1976 וזה של המערב במוסקבה 1980.
וזו אולי התרומה הגדולה של אליפות העולם באתלטיקה שיוצאת לדרך בסוף השבוע הזה בבודפשט וחוגגת את שנתה ה־40. בענף ספורט שבו המשחקים האולימפיים היו פעם חזות הכל - בעיה פוליטית או פציעה או יום חלש ברגע לא מתאים מחקו אותך מההיסטוריה. האליפות הזו עשתה צדק עם לא מעטים שאיכשהו הזהב האולימפי חמק מהם. כמו שלוש אליפויות העולם של מרלין אוטי במיאוצים, מוזס קיפטנואי במכשולים ווילסון קיפקטר ב־800 מ'. ובזמננו יש את דינה אשר־סמית, נואה ליילס, טג׳איי גייל ואחרים.
יום התחרויות הראשון של האליפות, שבת, יבליט אתלט שקשור לשני הכובעים. ג'ו קובאץ', זורק כדור ברזל אמריקני, הוא פעמיים אלוף עולם, אבל "רק" פעמיים מדליסט כסף אולימפי. והוא גם נושא במידה מסוימת את תקוותיה של הונגריה בעידן לא זוהר של האתלטיקה המקומית. סבו היגר ממערב הונגריה לארה"ב, והוא עצמו גאה במוצאו ויודע כמה מילים בהונגרית.
בשנה שעברה הגיע להונגריה לראשונה לתחרות בשקשפרהבר, ופגש לתדהמתו עשרות בני משפחה רחוקה שהגיעו מהכפרים עם מתנות לבנו שרק נולד. גם חולצת תחרות עם דגלי ארה"ב והונגריה היו שם. נשמתו נעתקה, הטלוויזיה ההונגרית צילמה - ומחר הוא יהיה הגיבור המקומי.
תמיכת הקהל זה דבר יפה, אבל יש לקובאץ׳ בעיה קטנה, בדמותו של בן ארצו האמריקני ריאן קראוזר. הוא הגיב ל־22.69 מ׳ נפלא של קובאץ׳ באפריל בשיא עולם מהמם של 23.56 מ׳ במאי. מדען בנשמתו, קראוזר החליט בדצמבר האחרון לערוך ניסוי.
שינה בכ־60 מעלות את נקודת המוצא שלו וכפיצוי לתנופה הקצרה יותר פתח בצעד מהיר. הטכניקה החדשה אולי פחות בולטת לעין הלא מקצועית מקפיצת הפוסברי, למשל, אבל היא ייצרה את שיא העולם המהמם ונראה שעתידה לשנות את הענף בשנים הקרובות.
ובחזרה לאיהרוש. מגרש האימונים על שמו שוכן בשכונת מגורים ברובע ה־13 בבודפשט. רצים מעשרות מדינות מתאמנים בו, אבל כשטסגאי גודאף מגיעה - המקום משתתק. יש מי שרצים ויש מי שמרחפים. היא תהיה חלק מהדרמה השנייה של שבת. יחד עם בת ארצה לטסנבת׳ גידיי, השתיים ינסו להביא את הזהב לאתיופיה, מול ילידת ארצן סיפאן האסאן, שמייצגת את הולנד.
למלם היילו הוא מאמנה של גודאף. אני שואל אותו אם ירוצו אישי או קבוצתי. הוא מדבר על החברות הקרובה ביניהן. שתיהן מטיגראי שבצפון אתיופיה, אזור שספג מכות איומות במלחמת אזרחים בשנה שעברה. באליפות העולם באורגון הן אפילו הניפו את דגל טיגראי, גודאף אחרי ניצחונה ב־5,000, גידיי ב־10,000. דברים נרגעו בטיגראי. "הן יניפו הפעם את דגל אתיופיה", אומר היילו.
זו השנה הראשונה של גודאף בריצת ה־10,000. אני שואל אותו מה הביא אותו לזהות אתלטית כזו כילדה מתוך העושר האינסופי של ארצו. "משהו ביצר התחרותיות, כבר כשהיתה בת 10. ילדה חכמה וחרוצה. טובה בלימודים, אבל משהו בה רצה להתחרות כל הזמן".
