פיטר פלצ'יק עשה אתמול (ראשון) את אחד ההישגים הטובים שלו בקריירה, כשזכה במדליית הכסף בתחרות המאסטרס שנערכה בבודפשט שבהונגריה, זאת לאחר שלפני זה עלה פעמיים כדי לקבל את מדליית הארד במהדורות הקודמות.
פלצ'יק בן ה-31, המתחרה בקטגוריית משקל עד 100 ק"ג, עבר יום קרבות לא פשוט, כשבסופו של דבר נעצר רק בגמר. הוא התקבל בחום כבר בכניסה למלון הסמוך לאולם על ידי עשרות הישראלים שהגיעו מכל רחבי הארץ לעודד, שהצטלמו איתו וגם ניהלו שיחה על יום הקרבות ועתידו בענף.
"זה כיף גדול. אני אף פעם לא מתרגל לזה, לקבל כזאת תמיכה", מספר פלצ'יק בראיון ל"ישראל היום". "פעם ראשונה שהגיעו לעודד אותי הייתה ב-2020 בגרנד סלאם פריז, כשמאחורי כל אחד יש סיפור וזה לא מובן מאליו, מחמם את הלב שהג'ודו מקבל כזאת הכרה".
זה נותן יותר מוטיבציה?
"זה מרים אותי, אני מאוד מתרגש לראות את הדגלים בקהל, וכשזה מגיע לפה זה מאוד מרגש. אבל זה רק בין הקרבות, כי במהלך הקרב עצמו אני מאוד מנותק ומקשיב רק למאמן הנבחרת אורן סמדג'ה. זה באמת מחמם את הלב ונותן עוד מרץ".
"כשהמשפחה מגיעה יש לזה משקל אחר לגמרי. דניאל אשתי, פעם אחרונה הגיעה לאליפות העולם בטוקיו ב-2019. היא הייתה בעוד מספר תחרויות ולא ידעתי. כשסיימתי תחרות, ראיתי אותה בקהל וזה מאוד מרגש, אבל תכל'ס גם בשבילם, טוב לראות בבית דרך המסך הגדול, פחות מלחיץ".
איך הרגשת עכשיו ביום הקרבות במאסטרס?
"היה יום מסובך, קשה לי עם הפסדים. מוזר להגיד שאני מדליסט כסף כשהפסדתי בגמר. על הפודיום משתדל לחייך, אך ידעתי שזו החמצה, כי ידעתי לאן אני מכוון. טורניר כזה, שהרמה כל כך גבוהה, כמעט עפתי בקרב הראשון והצלחתי לצאת מזה בשיניים, אבל התאוששתי מהר וזרקתי באיפון. זה רק מראה כמה הג'ודו הפכפך והכל יכול להיות, כי עפו כל כך טובים בקרב הראשון".
ואתה אוהב לעשות קרבות ארוכים.
"בגרנד סלאם האחרון בפריז הייתה לי התחרות הכי קצרה בקריירה - 1:40 דקות, אבל בהכנה שלי אני מוכן להיות בקרב גם 20 דקות, יש לי את הכושר הזה".
כמה הייתה חשובה המדליה הפעם?
"אני יודע שהקריטריון נסגר רק במאי, אבל המדליה הכניסה אותי כמעט באופן סופי לתוך האולימפיאדה בפריז. אבל אנחנו לא עוצרים, ממשיכים להתחרות, להתברג כמה שיותר גבוה, לנסות להביא תרגילים חדשים, כל הזמן לגוון. אני מביא מה שלא הייתי עושה מעולם, רק רוצה להמשיך ולהתפתח".
פלצ'יק הגיע לתחרות שנייה לאחר אליפות העולם בקטאר, כשהוא בסטטוס שונה - כאבא לתאומים. על כך סיפר: "זה קשה, אחד הדברים הקשים בלהיות הורה, זה להיות גם הורה וגם ספורטאי. זה באמת משהו קשה שאני עוד אכתוב עליו ספר".
"שאפו גדול לאשתי דניאל שנותנת לי גב, כל הלילות זה עליה, למעט שהם קמים ביחד, זה מקרים נדירים ואנחנו מצליחים לווסת את זה. קשה להגיד באמת שאני לפעמים מגיע עייף לאימונים, אבל משתדל לישון כמו שצריך, בין לבין לחזור הביתה ולתפקד כאבא, רק אפילו הנוכחות שלי, כי אני לא הרבה בארץ".
בתור הקפטן של הנבחרת והג'ודוקא הכי ותיק, מה אתה אומר על ההצלחות של ענבר לניר אלופת העולם?
"כבר באולימפיאדה, ראיתי שם איזה ניצוץ. זה משהו מיוחד. הצורה שהיא נלחמת היא ייחודית, זה משהו שמשנה את כללי המשחק, היא מסתערת בכל הכוח על כל הקופה. זו דרך להילחם, זה גם עובד אבל גם מסוכן. היא ברמת המוכנות שלה היום בשיא וגם עכשיו עשתה יום מדהים".
באולימפיאדה בטוקיו, שניכם הייתם שותפים למדליה הקבוצתית ההיסטורית. זה מוריד לחץ ששניכם מדליסטים אולימפיים, אבל לא עשיתם את זה בתחרות האישית?
"המדליה הזאת היה מדליה מוכרת, שמתארת כל כך הרבה דברים טובים. יש המשכיות מאז המדליות של אורי ששון וירדן ג'רבי בריו, אבל מצד שני יש תחושת החמצה ששמים בצד את התחרות האישית. באותו שנייה שיצאתי מהאולם ידעתי שאעשה קמפיין אולימפי נוסף. אני מדליסט אולימפי נקודה, אבל אני יודע איך אני רוצה לסיים את הקריירה האולימפית שלי ובעזרת השם זאת המטרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו