בכל שנה נוסעים לא מעט ישראלים כדי לחזות באירועי ספורט שונים ברחבי העולם - החל ממשחק ליגה באנגליה, ספרד או קבוצות שבהן משחקים ישראלים ועד ה-NBA, גמר האלופות ועכשיו גם מסתערים על הכרטיסים למשחקים האולימפיים בשנה הבאה בפריז.
אבל בימים אלה, עשרות ישראלים עשו את דרכם לבודפשט שבהונגריה, כדי לצפות ולעודד את נבחרת ישראל בתחרות המאסטרס בג'ודו. בני זוג, חברים טובים מתל אביב, משפחה שלקחה את הבן לטיול בר מצווה, או אוהדים שישבו לראות את המשחקים האולימפיים ונדבקו בענף.
כבר מפתיחת השערים בכל בוקר, מתייצבים להם הזוג אושר כהן ושחר זגורי, כדי לתפוס את מקומם בשורה הראשונה, להניף את הדגלים בכל קרב ולצעוק לספורטאים הישראלים - עד כדי כך - שכבר ביום הפתיחה, כמעט ואיבדו את הקול.
זגורי באה ממושב בן עמי ליד נהריה וכהן מצפת. השניים יוצאים כבר חמש שנים ולא מוותרים על אף תחרות בארץ ובדצמבר האחרון גם לקחו מלון, כדי לצפות במאסטרס בירושלים. "אני מאוד אוהב ג'ודו, תמיד אהבתי, ומקווה להגיע עוד הרבה פעמים לעודד את הישראלים", מספר כהן. "כל התחרות, המהלכים שיש, מושכים אותי לבוא לראות ג'ודו".
"אני משכתי אותו לתוך זה", מודה חברתו שחר. "זה היה לאחר שישבנו לראות ביחד את תחרות הג'ודו באולימפיאדת ריו 2016, עם ההישגים של ירדן ג'רבי ואורי ששון. מההתחלה משהו משך אותי בענף הזה, העובדה שהם נורא רוכשים כבוד אחד כלפי השני וחברים אחד של השני. אין שום תחושה של יריבות חוץ מהקרב עצמו".
למה את חושבת שבאו לכאן כל כך הרבה ישראלים?
"העובדה שזה באירופה, במדינה כיפית ונוחה כמו הונגריה זה מוסיף, לנו זה לפחות שיקול, והלוואי והיינו יכולים גם להגיע לאולימפיאדה, אבל בגלל שזה בפריז, זה הופך את זה למשהו שקשה להשגה".
וזה שאתם גם אוהבים את זה ביחד, יש בזה גם משהו מיוחד.
"אושר צחק איתי קודם במוקדמות, שבמידה ותהיה מדליית זהב הוא יציע לי נישואין. אבל לא באמת, זה היה בצחוק".
מי שעוד מסתובב ונהנה מהתחרות ולא מפספס שנייה הוא גל ברק, שמתאמן בענף מגיל 4, הגיע לאחרונה לאלוף האלופים שהתקיים ברעננה, וככל הנראה עתידו עוד לפניו. ביטחון, כבר לא חסר לו: "אני רוצה להביא מדליה אולימפית לישראל, אני מגיע לכל התחרויות בארץ, מכיר את כל הספורטאים. קשה לי להסביר אבל ג'ודו זה ספורט לא רגיל – משהו מיוחד".
בעוד שחברים שלו טסים לראות משחקים בחו"ל, הוא בחר את טיול בר המצווה לעשות בבודשפט במאסטרס: "החברים לא מבינים למה אני טס לתחרות, מבחינתם זה לא נורמלי, חוץ מהחברים בג'ודו, החברים מהכיתה אין לי כוח להסביר להם. אני אוהב את פיטר פלצ'יק ושגיא מוקי ונהנה לראות אותם ומקווה לבוא לעודד גם באולימפיאדה. אבל לפני זה יש את גרנד סלאם פריז".
אימו ליהיא הוסיפה: "לא עלינו בהגרלה ועכשיו צריך לראות איך משיגים כרטיסים. מקווה שנהיה, כי אנחנו ממש אוהבים לראות ג'ודו ולעקוב אחרי כל הישראלים. קמתי בבוקר עם המחשבה שלהיות אוהד ג׳ודו זה הארד-קור. זה לא לטוס עם המשפחה ומי שאוהב הולך לכמה שעות לתחרות. זה יום שלם (שלא לומר שלושה ימים בוקר עד ערב). זה לתת לילד להפסיד בית ספר בחמישי-שישי לגרנד סלאם או מאסטרס בארץ. הורה יכול לשבת במשחק אחד בשביל הבן שלו גם אם הוא לא אוהב כדורסל/כדורגל אבל אין הורה שישב ימים שלמים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו