קרלוס אלקרס השיג ביום שישי את מבוקשו - המדורג ראשון בעולם ניער מעליו את דניל מדבדב בחצי הגמר בווימבלדון עם 3:6, 3:6, 3:6 מרהיב, והיום הוא יעלה למשחק הגמר מול נובאק ג'וקוביץ', שגבר בשלוש מערכות על יאניק סינר.
זו בדיוק היתה המטרה של הספרדי. יותר משהוא רוצה לזכות בטורניר בלונדון, הוא רוצה לזכות בו אחרי ניצחון על הטניסאי הטוב מכולם. אלקרס הרי כבר יודע איך זה מרגיש לזכות בתואר כשנובאק לא בסביבה - הוא עשה את זה באליפות ארה"ב הפתוחה אשתקד, שאליה הסרבי לא הגיע בשל ענייני חיסון הקורונה. אלקרס גם יודע כמה קשה לעשות את זה כשנולה מחכה בשלבי ההכרעה - ההפסד בחצי גמר הרולאן גארוס בתחילת השנה, משחק שהספרדי סיים בכאבים ובכיווצים, עדיין יושב לו בראש.
היום הוא יקבל הזדמנות נוספת להכניע את המפלצת, במעמד אפילו יותר מכובד. "אם אנצח זה יהיה מדהים, כי זה לא רק לזכות בווימבלדון - זה גם לנצח את ג'וקוביץ' בגמר", הדגיש אלקרס לקראת המפגש. "אני תמיד אומר שכדי להיות הטוב ביותר - אתה חייב לנצח את הטוב ביותר".
עוצמה מנטלית
בעיקרון, הספרדי פשוט היה יכול לחכות קצת כדי להפוך לטוב ביותר. הוא בן 20, וג'וקוביץ' בן 36. סביר להניח שבקרוב הזמן יעשה את שלו, והסרבי יפנה את הבמה וישחרר קצת חבל. העניין הוא שאלקרס חסר סבלנות. לפני גיל 20 הוא כבר הפך לטניסאי השני הכי צעיר שזוכה באליפות ארה"ב אחרי פיט סמפראס, ולמדורג ראשון הצעיר ביותר אי־פעם - ולא נראה שהוא מתכוון להאט או להפסיק.
הטורניר הנוכחי הוא בסך הכל טורניר הדשא הרביעי בקריירה של אלקרס, ואפשר לומר שהוא קלט את העניין. מול מדבדב, בחצי הגמר, שוב אפשר היה לראות איך הספרדי יודע לשלוט במהירות ובעוצמות האדירות שלו על המשטח המהיר מלכתחילה, במיוחד בעזרתן של חבטות הדרופ־שוט שלו, שלרוסי לא היתה תשובה להן. המדורג ראשון בעולם הציג טניס מאוד מגוון ואיכותי, ולצד זאת - עוצמה מנטלית שבאה לידי ביטוי בדרך שבה הציל נקודת שבירה לזכותו של מדבדב במערכה הראשונה.
אלקרס משחק כמו אלוף ווימבלדון בפוטנציה ומתנהג כמו אחד כזה, אבל גמר מול ג'וקוביץ' הוא משחק שמבטל את כל ההגדרות המוקדמות. סינר למד את זה על בשרו כשקיבל לידיו שתי אפשרויות שבירה, שהיו גם שתי נקודות מערכה בסט השלישי של חצי הגמר, אבל לא הצליח לממש אותן. האיטלקי חזר הביתה בעוד ג'וקוביץ' המשיך לגמר חמישי ברציפות בווימבלדון, שבו ינסה להשוות את שיאו של רוג'ר פדרר עם זכייה שמינית. השיאים האלה, שפעם לא עניינו את נולה (לפחות לטענתו), הופכים לאחרונה להיות בעלי משקל עבור הסרבי.
המשפט שאמר אחרי הניצחון על אנדריי רובלב בשבוע שעבר - "הצעירים רוצים לקבל נתח, אבל זה לא קורה בינתיים" - מלמד שהמדורג שני מבין את מקומו במרוץ החיים של הטניס. הוא כבר לא הרודף - עכשיו הוא הנרדף. בהיעדר פדרר ורפאל נדאל, יש לו הזדמנות להמשיך לקבע את מקומו כשחקן המעוטר בהיסטוריה, ולזכות בתואר מספר 24. כפי שהוא משחק בטורניר הזה, ולמעשה כפי שהוא משחק כמעט בכל גרנד סלאם מאז הקורונה - ג'וקוביץ' הוא תמיד המועמד מספר אחת.
התרגשות מול שלווה
עבור הצופים והמארגנים - זה הגמר המושלם: לא רק המדורגים ראשון ושני זה מול זה, אלא גם מפגש בין דורות, כשהספרדי מגיע לראשונה למעמד וג'וקוביץ' בפעם התשיעית. שני מפגשים בלבד היו בין השניים בעבר, אז גם תחושה של משהו חדש וטוב מלווה את המשחק הזה. "בשביל נובאק זה עוד יום, עוד רגע", אמר אלקרס לקראת הגמר, "בשבילי זה יהיה הרגע הטוב ביותר בחיים".
אלקרס כל כך נרגש כי הוא רצה לפגוש את ג'וקוביץ' בגמר. עכשיו נותר לראות אם ההתרגשות שלו מסוגלת להתמודד עם הניסיון והשלווה של יריבו.
