שתי קבוצות כדורגל שמזדמנות לאותו מלון במהלך מחנה אימון הן תסריט נפוץ, והמפגש ביניהן בדרך כלל מוליד רק חוויות חיוביות. לפני כ־10 ימים בטורקיה זה נגמר אחרת. הגורל, או שמא סוכן תיירות שלא קרא חדשות בשנה אחרונה, שיכן את שיניק הרוסית ואת מינאי האוקראינית במלון אחד, וכשהכדורגלנים משני הצדדים קלטו זאת, התפתחה קטטה המונית עד זוב דם.
על פי הדיווחים בתקשורת המקומית, ידם של הרוסים היתה על התחתונה, כאילו היה זה משל למצבם הכללי בעולם הספורט מאז שגיסותיו של פוטין פלשו לאוקראינה ב־24 בפברואר 2022.
מייד לאחר שהעולם התעורר מההלם הראשוני בעקבות המלחמה, גופי ספורט והתאחדויות שונות החלו להטיל סנקציות על רוסיה ועל שכנתה בלארוס, שסייעה לה.
בתוך שבועות בודדים הגל צבר תאוצה וסחף כמעט את כל הענפים, גם אלה שלא ניתן היה לדמיין אותם ללא משתתפים רוסים, כמו הוקי קרח, החלקה אמנותית על קרח או ביאתלון.
ספורטאים רוסים נעדרו לחלוטין ממרבית אירועי הספורט הגדולים, שהתקיימו לאחר הפלישה הרוסית. רוסיה הורחקה לגמרי מהמסגרות התחרותיות של פיפ"א ואופ"א, וגם ענפים פחות פופולריים נצמדו למדיניות של הרחקת הרוסים.
חלקם נקטו צעדים סמליים נוספים, כמו ההתאחדות הבינלאומית בטאקוונדו, ששללה מפוטין את החגורה השחורה אשר ניתנה לו כאות כבוד עוד בשנת 2013. גם קבוצות בודדות לא נשארו אדישות, ואלה שנהנו מהכסף הרוסי מיהרו לוותר עליו כמחווה של הזדהות עם אוקראינה. מועדון הכדורגל אברטון, לדוגמה, השעה את הסכמי החסות עם תאגידים רוסיים ונאלץ לחפש לעצמו ספונסרים אחרים.
בהקשר זה, ענף הטניס, הידוע בזכות האינדיבידואליזם המופגן שלו, שמר על קו שונה. נבחרות רוסיה ובלארוס איבדו אמנם את הזכות להשתתף בגביע דיוויס בגברים ובגביע בילי ג'ין קינג בנשים, אולם הטניסאים מהמדינות האלה ממשיכים להתחרות תחת דגל ניטרלי בטורנירים אחרים. מארגני ווימבלדון היו היחידים שהטילו איסור מלא ומוחלט על כל הרוסים והבלארוסים, שעה שיתר תחרויות הגרנד סלאם סירבו ללכת בעקבותיהם. האם האיסור של ווימבלדון יישאר בתוקפו גם הקיץ? כלל לא בטוח, כי שורה ארוכה של כוכבי העבר וההווה מפעילים לחץ פומבי על המארגנים כדי לרכך את האיסור הגורף.
לא רק נזק ספורטיבי
ספורטאים רוסים מענפים אחרים רואים זאת ומטפחים תקוות שהסרת העיצומים בוא תבוא עוד לפני שהקריירה הספורטיבית שלהם תגיע לסיומה, אלא שזאת כנראה אשליית שווא. מי שאצה לו הדרך מצא פתרון פשוט יותר - לעבור למדינה אחרת ולאמץ את אזרחותה.
אין ספק שהחרם הספורטיבי על רוסיה הסב לה נזקים תדמיתיים וכלכליים כאחד. לאובדן הזכות לארח תחרויות דגל יוקרתיות, ובהן מרוצי פורמולה 1, היתה משמעות רבה. אין לזלזל גם בהיבט הפסיכולוגי: ההרחקה מהספורט העולמי תרמה לתחושת הבידוד של רבים מאזרחי רוסיה, ובהם מיליוני צופים ואוהדים מן השורה. זה כמובן לא עצר את פוטין, ואיש אף לא חשב שיעצור, אבל הכאיב לו ולנתיניו.
לאוקראינים הספורט והחיבוק שקיבלו באמצעותו דווקא סיפקו צוהר של תקווה. חיילים אוקראינים העידו, שכשנחשפו בין הקרבות לשידורי ליגות הכדורגל הבכירות מרחבי אירופה וראו שדגל ארצם מתנוסס בכל האצטדיונים, המחזה העניק להם מוטיבציה מוגברת להילחם. ספורטאים אוקראינים אחדים אפילו התנדבו לשרת בחזית, וחלקם נפלו בלחימה.
בתום שנה למלחמה, סוגיית עתיד הסנקציות ממשיכה להעסיק את הארגונים הבינלאומיים. התאחדויות הספורט השונות הוכיחו עד כה אורך נשימה, ואם מישהו ציפה שהגעגועים לספורטאים רוסים או לכסף שהזרימה למי מהן יגרמו להן להתחרט ולהישבר במהרה, זה לא קרה.
במקביל, נפוצו תחקירים על שיטות אפלות, שנקטו הרוסים בעשורים האחרונים כדי לקנות, תרתי משמע, עוד ועוד השפעה בספורט. האחרון שבהם חשף את הקשר העסקי של רנה פזל, נשיא התאחדות ההוקי הבינלאומית בדימוס, לרוסיה.
המבחן הגדול של הסנקציות יגיע לקראת אולימפיאדת פריז 2024. אם הרוסים יורחקו ממנה, כפי שמסתמן כעת, האוקראינים ירשמו לעצמם ניצחון גדול. אם לא בשדה הקרב, לפחות בתודעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו