קטאר נחושה להביא את המשחקים האולימפיים בקיץ 2036 לדוחא, ושום דבר לא יעצור אותה. ההצלחה של גביע העולם חיזקה את נחישותם של הקטארים לארח את אירוע הספורט הגדול בעולם, והם מאמינים שלאחר פריז ב־2024, לוס אנג'לס ב־2028 ובריסבן 2032, הם אלה שיהיו הבאים בתור.
קטאר כבר ניסתה את מזלה פעמיים בעבר, אבל לא הצליחה להתברג ברשימה הקצרה הן למשחקי 2016 והן ל־2020, והמשחקים הללו נערכו בסופו של דבר בריו ובטוקיו. ההצעות הקודמות הללו נכשלו, בין השאר, בגלל ספקנות מתוך הוועד האולימפי הבינלאומי כי למדינה קטנה כל כך יש תשתית לקיים אירוע שמושך 10,500 ספורטאים ב־32 ענפי ספורט, לצד מיליוני צופים, וגם החששות מהטמפרטורות הגבוהות בקיץ במדינת המדבר עשו את שלהם.
עדיין לא נקבעה מסגרת הזמן על ידי ה־IOC לגבי מועד המכרז, אבל כבר עכשיו יש לא מעט מדינות שהביעו עניין לערוך אצלן את משחקי 2036, כולל הודו, אינדונזיה, דרום קוריאה, מצרים שהציעה את קהיר, אנגליה שהציעה כמה ערים, ואיסטנבול שבטורקיה. גם גרמניה שוקלת להשיק הצעה אולימפית נוספת, למרות התנגדות מקומית עזה לאולימפיאדה, ואפילו נזרק לאוויר רעיון די מופרך לקיים משחקים בברלין ובתל אביב.
למה הסיכויים איתה?
כשהמשחקים ייצאו לדרך בפריז בעוד פחות מ־600 ימים, כל מתקני הספורט והתשתיות לקיום אולימפיאדה בקטאר יהיו מוכנים, נתון שמעניק לה הרבה נקודות זכות אצל הוועד האולימפי הבינלאומי ומשקף מצב שעדיין לא קרה מעולם. קטאר, העשירה בגז, הוציאה לפחות 229 מיליארד דולר על תשתיות ב־11 השנים שחלפו מאז הזכייה במכרז על אירוח גביע העולם, וכעת היא מתהדרת ברכבת תחתית חדשה ונוצצת, בכבישים רחבי ידיים, במלונות חדשים, ואפילו בעיר חדשה.
יתרה מזאת, לקראת המונדיאל בנתה קטאר שבעה מתוך שמונת אצטדיוני המונדיאל מאפס, וגם לאחר מכן היא לא תצטרך את כולם, ואת אצטדיון המכולות היא תפרק. קיבולת שני אצטדיונים נוספים צפויים להצטמצם בחצי ל־20 אלף מושבים. קטאר מנסה לשנות את המשוואה בכך שכל הכלכלה שלה מבוססת על נפט שהתגלה בה בשנת 1939 ועל גז טבעי, והשאיפה שלה היא להפוך למרכז עסקים אזורי ולשלש את מספר התיירים ל־6 מיליון בשנה עד 2030.
גם לנושא החום יש פתרון, וכפי שנעשה בגביע העולם בכדורגל, קטאר צפויה לבקש גם מהוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) להעביר את האולימפיאדה לקראת סוף הסתיו, ולהשתמש במערכות מיזוג מתקדמות באצטדיונים כדי להפחית את החום. בניגוד למונדיאל, אם זה אכן יקרה, זו לא תהיה הפעם הראשונה: אולימפיאדת 1964 בטוקיו החלה ב־10 באוקטובר, בעוד סיאול 1988 וגם סידני 2000 החלו באמצע ספטמבר.
הקטארים מתכוונים הפעם לבקש לקיים את ריצות המרתון ואת תחרויות ההליכה באצטדיונים הממוזגים. תרחיש כזה יאפשר להם להימנע מהסצנות המטרידות שפגעו במרתון הנשים באליפות העולם באתלטיקה, אז כמעט מחצית מהמשתתפות נשרו עקב החום והלחות הגבוהים, למרות העובדה שהריצה החלה קצת לפני חצות.
כמו כן, לקטאר יש כבר רזומה מרשים באירוח אירועי ספורט בינלאומיים, ובכללו משחקי אסיה ב־2006, אליפות העולם בכדוריד 2015, אליפות העולם בהתעמלות מכשירים ב־2018, אליפות העולם באתלטיקה ב־2019 באצטדיון הבינלאומי של ח'ליפה ועכשיו המונדיאל. גם בעתיד הקרוב תארח קטאר כמה אירועים - במאי בשנה הבאה תתקיים בה אליפות העולם בג'ודו, כמה ימים לפני כן ייערך בה סבב ליגת היהלום באתלטיקה, בפברואר 2024 היא תארח את אליפות העולם בשחייה, וב־2030 תשוב לארח את משחקי אסיה.
סיבה נוספת התומכת בסיכויי קטאר לזכות באירוח היא העובדה שעדיין שום מדינה מוסלמית לא עשתה זאת בעבר, וגם הוועד האולימפי הבינלאומי הודיע כבר כמה פעמים שהוא מעוניין בכך. בשלב זה מובן שקטאר רוצה ללכת לבד, אבל סביר להניח שיהיו אנשים בחוגים האולימפיים שיפעילו לחץ על הוועד האולימפי של קטאר לקיים הצעה משותפת למזרח התיכון עם סעודיה. רמז לכך אולי קיבלנו עכשיו, כשהאמיר של קטאר, השייח' תמים בן חמד אל־ת'אני, שהוא חבר ב־IOC מאז 2002, הצטלם עם דגל סעודיה במונדיאל.
לא הכל ורוד
עד שקטאר תזכה באירוח האולימפיאדה יש עוד הרבה בעיות לפתור. בקהילה האולימפית יש הרבה יותר ספורטאים להט"בים מאשר בכדורגל, והם צפויים להביע הסתייגויות עמוקות בהרבה לנוכח הסיכוי שהמשחקים יתקיימו במדינה שבה ההומוסקסואליות היא מחוץ לחוק.
ה־IOC גם לא יסכים שאף אחד מהספונסרים שלו יסיר את מוצריו ימים ספורים לפני תחילת המשחקים, כפי שנאלצה לעשות באדווייזר, לאחר שהקטארים הטילו איסור מכירת אלכוהול לצופים באצטדיונים. יהיו גם אתגרים לוגיסטיים, כולל השאלה איך לארח תחרות אופני הרים במדינה שבה הנקודה הגבוהה ביותר היא 338 רגל מעל פני הים.
קטאר קיבלה קצת יותר מ־765 אלף מבקרים במהלך השבועיים הראשונים של המונדיאל, על פי דו"ח של המארגנים, שציפו לכניסה של 1.2 מיליון במהלך האירוע. הדבר נובע ככל הנראה מכך שהמדינה נחשבת יקרה ובשל התקופה של סוף השנה והחגים, שהשאירה הרבה אוהדים בבית. למרות הכל, אף אחד לא ירים גבה אם בעוד 14 שנה האש האולימפית תוצת בקטאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו