"אני לא סיפור טרגי, אני אוטיסט"

ענף אופני המסלול חדש באופן יחסי בארץ והחל לפעול לאחר הקמת הוולדרום בהדר יוסף, על ידי הפילנטרופ סילבן אדמס. לאחר מכן הוקמה נבחרת ישראל, ותוך פחות משנתיים הצליחו הספורטאים שבה להגיע להישגים מרשימים.

מי שבולט מעל כולם הוא רותם טנא (21), שרק לאחרונה סיים את אליפות העולם במקום החמישי במרוץ האלימיניציה, והוא מסומן כאחת התקוות הגדולות של הענף להיות הספורטאי הישראלי הראשון, כבר במשחקים האולימפיים בפריז 2024.

טנא החל את דרכו הספורטיבית בגיל 7 כשהתאמן לטריאתלון, וכמה שנים מאוחר יותר, לאחר שחווה ירידה ביכולות, הוא נבדק והתגלה בגיל צעיר מאוד כאנמי. זה כמעט עלה לו בקריירה, אך כדי להתגבר על כך נטל כדורי ברזל וחזר להתחרות.

בגיל 11 ולאחר בעיות הסתגלות בבית הספר, הוא אובחן עם תסמונת אספרגר - אחת מתסמונות הקשת האוטיסטית, שמתאפיינת בעיקר בקשיי אינטראקציה חברתית, התנהגות חזרתית והעמקה אובססיבית בתחומי עניין צרים.
"אני ילד נורמלי אבל אוטיסט בקצוות", מעיד בפתיחות טנא בראיון מיוחד ל"ישראל היום".

"הספורט היה המקום היחיד שנתן לי חברים, מרחב פרטי, המקום שאני מרגיש בשליטה. משם כל הקשרים הרציניים בחיים שלי - עם החבר הכי טוב וחברות - המקום שבו אני מרגיש שייך".

איך זה מתבטא אצלך?

"אני על הספקטרום, והדאונים שלי יותר רציניים מכל אחד אחר, בטח בגיל צעיר. נכנסתי למשבר גדול שלא הצלחתי להתחרות בגלל האנמיה: התנתקתי לגמרי, לא תפקדתי ולא רציתי לדבר עם אף אחד. פשוט נסגרתי".

תמיד ניסו להשאיר אותך במסגרות רגילות?

"אבחנו אותי מוקדם, ותמיד ההורים שיבצו אותי במסגרות רגילות. אני זוכר שרציתי לעבור בית ספר, להתקבל לתיכון עם מגמת סייבר. הגעתי לראיון עם המנהלת, ושלפנו את האבחון כדי שזה יהיה על השולחן. מנהלת בית הספר היתה מופתעת ואמרה: 'הוא נראה ילד רגיל לגמרי, לא הייתי מנחשת'. אני חייב להגיד: 'אני לא סיפור טראגי, אני אוטיסט בסדר. אני אומר שאם היו מחלקים שוב את הקלפים - הייתי לוקח שוב את שלי".

"אני יכול להגיע כבר לפריז"

בשנת 2020, בזמן הסגרים בקורונה, לטנא לא היתה קבוצה להתאמן איתה באופני הכביש, ובמקביל פתחו את המסלול בהדר יוסף, שם התאמן פעמיים בשבוע. לדבריו, בהתחלה הוא לא היה טוב בענף החדש, אבל זה הלך והשתפר.

שנה מאוחר יותר, סטיב מקיואן, אחד המאמנים הגדולים בתחום האופניים, שהוביל את הולנד להישגים מרשימים באולימפיאדות, לקח על עצמו את אימון נבחרת ישראל וסימן כיעד ראשון את אליפות אירופה לצעירים, לשם נרשמו שני רוכבים.

לאחר תחרות מבחן שהתקיימה, טנא שלט ביד רמה וקיבל את הצ'אנס לטוס לאליפות אירופה באיטליה - שם, בתחרות השנייה שלו אי פעם בענף, סיים במקום הרביעי, מרחק נגיעה מהמדליה.

"לא ראיתי את עצמי כרוכב מסלול, אלא תחום שבינתיים אעשה עד שאחזור לכביש. אבל ברגע שזה קרה - ידעתי שזה מה שאעשה מעכשיו", סיפר הרוכב.

מה הביא אותך לחשוב שזו הדרך הנכונה?

"זאת עבודה מדורגת, שעות על גבי שעות. להוריד את הראש ולהמשיך לעשות את מה שאני עושה. זה לסמוך על הדרך, לסמוך על סטיב, לסמוך על 'סייקלינג אקדמי' הקבוצה שלי ולהתפתח כרוכב. לא הופתעתי מהתוצאות - זו התקדמות שידעתי שיש לי יכולת להגיע אליה. המטרה בשנה הבאה תהיה כבר מדליה באחד מהמרוצים המרכזיים".

במה אתה הכי חזק?

"מרוץ האלימיניציה תמיד התחבר לי, הראש האוטיסטי והתבניתי הבין את זה. שם אני כמו דג במים. יש דינמיקה לפלטון וכמה אסטרטגיות, וכל זה יוצר אווירה מסוימת. אני פשוט קורא את היריבים, את ההתנהגות, איפה כל אחד יהיה בכל שלב - ומנצל את זה איפה להיות ומתי לנצל את האנרגיה שלי לפרוץ".

מה היה קורה לולא סילבן אדמס היה מקים את הוולדרום?

"אני מניח שהייתי משוטט באירופה בכל מיני קבוצות, מנסה למצוא מקום לגור, אבל הוולדרום בישראל מאפשר להתפתח. תראה את המנגנון של הוועד האולימפי בארץ, ישראל משלמת על הצלחות, אבל לא משלמת לעזור כדי להצליח.

המלגות מגיעות רק אחרי הצלחות - פרס על זה שהצלחת, אבל לא בדרך להגיע לשם. הסביבה שסילבן בנה לנבחרת באופני מסלול ולרוכבי הכביש היא אחת מהטובות בעולם. אני רוכב בן 21, עם משכורת מהקבוצה, עזרה מהוועד האולימפי, עם אחד מהמאמנים הטובים בעולם, חדר כושר ומתקן ברמה עולמית. סילבן הפך את ישראל למדינה ששווה להיות בה רוכב אופנים".

איך העבודה עם מאמן כמו סטיב מקיואן?

"הוא אחד הטובים בעולם במה שהוא עושה. חזרנו ממחנה אימונים באמסטרדם, עם גישה ישירה ומלאה אליו. יומיים אחרי המחנה השגתי את אחת התוצאות הכי טובות שלי על הכביש, ושבוע מאוחר יותר סיימתי חמישי באליפות העולם. הוא מייצר מפלצות".

בשנה שעברה נכנסת לליגת האלופות, שם רוכבים הטובים ביותר. איך היתה החוויה?

"ישראל היתה צריכה לארח את אחת התחרויות, לכן קיבלתי כרטיס חופשי. השנה, אחרי שירדתי מהמסלול, הודיעו לי שנכנסתי לזה. בשנה שעברה קיבלתי את זה - השנה הרווחתי את זה. זה נפתח ב־12 בנובמבר, וזו התחרות עם הטובים בעולם וגם שואו גדול עם אלפי צופים בקהל. אווירה מטורפת".

מיכאל יעקבלב, שייצג את רוסיה בשנים האחרונות והגיע להישגים, עלה לארץ ויחזק את הנבחרת. מה אתה אומר על זה?

"מישקה הגיע, וזה שם אותנו באופן לא טבעי פתאום בטופ של הספרינט העולמי. קטפנו מרוסיה את אחד הכישרונות הגדולים בענף. הוא צעיר ממני בשנה, וסיים שלישי באליפות העולם. זה סופר־טאלנט שפשוט נקרה בדרכנו.

"אנחנו הולכים לבלות עכשיו הרבה בליגת האלופות. ניקח חדר ביחד וגם נתאמן חלק מהזמן, והוא הולך לקרוע אותי. האימונים שלנו עקרונית שונים כי זה אותו הענף, אבל לא אותו המקצוע. אבל הוא חיזוק משמעותי לנבחרת, והוא יציג תוצאות די מהר".

אתה מרגיש שאפשר להיכנס כבר לאולימפיאדת פריז?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"כן, אבל זה הולך להיות קשה. אצטרך להיות ברמה מאוד גבוהה בגביעי העולם. צרפת היא מעצמה בענף, ומבינים שם את הספורט. יגיעו אלפי אנשים לצפות, וזה נותן עוד מוטיבציה להגיע לשם".