הדבר הטוב היחיד שאפשר לקחת מאליפות העולם בג'ודו, שתסתיים היום בתחרות הקבוצתית, הוא העובדה שיש עוד שנתיים כדי לתקן, וכל נורות האזהרה מהבהבות מספיק זמן מראש. התחרות החשובה באמת היא המשחקים האולימפיים ולא משהו אחר.
הצד הפחות טוב הוא מה אפשר לעשות עם זה? מנטלית, צפויה כאן עבודה קשה. תסתכלו על עמודי האינסטגרם של חלק מהספורטאים שלנו - הראש שלהם בג'ודו כמו שהראש שלכם בג'ודו. אפשר להבין אותם ואתכם.
בקריירה כל כך קצרה ולא מתגמלת מושכים את רגעי התהילה המעטים כמה שאפשר. השקות, קמפיינים, מסיבות, טיולים, תוכניות טלוויזיה ושאר חשיפות מחוץ למזרן. צריך להיות ממש חזקים כדי להמשיך לשני משחקים אולימפיים באותה רמה, ובג'ודו הנוכחי בישראל זה לא קורה. מצליחים לשמור על אנרגיות ארבע שנים בלבד, ואחר כך כבר חושבים על הכל, חוץ מאשר על הג'ודו.
ענף הג'ודו, במיוחד זה הגברי, צריך לחשב מסלול מחדש. משהו לא דופק. אפשר להמשיך לגנוב דעת בתקשורת על המדליה הקבוצתית מהמשחקים בטוקיו, ואפשר ורצוי להסתכל לאמת בעיניים.
ישראל אולי שלחה נבחרת עם עומק לאליפות העולם הנוכחית, שבניגוד למשחקים האולימפיים היא באמת יותר קשה, וקיבלה תמונת מצב עגומה לגבי הדירוג האמיתי שלה בעולם.
כאמור, ממש עוד לא מאוחר לתקן, אבל לפני הכל צריך להודות שיש בעיה גדולה, להוריד את האף, ללכת קצת פחות זקופים לתקופה קצובה - ולחזור ליסודות. זה תמיד עבד בעבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו