כששערי מתחם ה"אקספו" בתל אביב נפתחו בפעם הראשונה ביום ראשון בשבוע שעבר, היה אפשר לחוש באוויר את ההתרגשות הרבה של הקהל. בצדק, אחרי 26 שנים, ישראל מארחת סוף סוף טורניר ATP, ולא סתם אחד, כזה שנובאק ג'וקוביץ' משתתף בו.
אבל כמו בכל אירוע בסדר גודל שכזה שמתקיים במדינת ישראל, בטח כזה ששנים רבות לא הגיע לכאן, הכשלים בארגון הטורניר שוב באו בעוכריהם של המארגנים, ובמיוחד של מיכאל מירלשווילי, איש העסקים היהודי ובעלי חברת ווטרג'ן שהכניס את היד עמוק לכיס כדי להנחית פה את הכוכבים הגדולים בענף.
שבוע שלם של עיסוקים בטורניר התנקז יותר מדי פעמים לתוך נושא אחד והוא העיקרי מכולם, חוויות הקהל. מי שקנה כרטיס ולקח חלק באירוע הנוצץ נהנה מכל שנייה שבה היה בתוך המגרש וראה את המשחקים, אבל בשאר הרגעים סביר מאוד להניח שגם לו היו תלונות על מה שהלך שם.
"רצו לעשות יחסי ציבור טובים לישראל, ובינתיים עשו רק ההפך", אמר לי אחד האוהדים שבא לראות את חצאי הגמר ביום שבת בין נובאק ג'וקוביץ' לרומן ספיולין ובין מארין צ'יליץ' לקונסטנט לסטיין, "איך משחקים בלי קהל בחג? למה מחליטים בשביל הקהל אם הוא יכול לראות טניס בחג או לא?".
כששאלתי את אחד הצופים לפני הגמר כמה עלה לו כרטיס, ענה: "קניתי כרטיס ב-900 שקל, הכי זול". כשתהיתי איך זה יכול להיות, כי כשפורסמו המחירים הזול ביותר עלה 699 שקל, אמר: "אני יודע, אבל זה ממש לא היה ככה. נכנסתי לאתר עם פתיחת המכירה ובכלל לא הופיע מחיר כזה. הכל התחיל מ-900". באופן סימבולי, נתקלתי באותו צופה גם לאחר סיום המשחק, וכששאלתי אם הוא קיבל תמורה למחיר ענה: "חד משמעית כן", ואין סיכום טוב מזה.
עם כל הבעיות שצויינו כאן ואפפו את שבוע הטניס החגיגי הזה, אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני מירלשווילי, שנתן לקהל הישראלי הזדמנות לחוות מקרוב אירוע ענק שכזה ולאיגוד הטניס ששם לנגד עיניו מטרה אחת בלבד - להחזיר את הטניס הישראלי למפה.
האמת? הדרך עוד ארוכה מאוד אבל כמאמר הקלישאה, גם דרך של אלף צעדים מתחילה בצעד אחד.
מה לא היה לנו. בכירי הטניסאים באים בזה אחר זה לארץ הקודש ומחבקים את הקהל שמחזיר אהבה עצומה, סרטונים ויראליים של נולה משתעשע לו בתל אביב, ובעיקר הבטחה אחת של מירלשווילי ושר התרבות והספורט חילי טרופר שנוטעת תקוות גדולות לראש שנה שמח גם ב-2023: " בשנה הבאה - טורניר 500".
