חבטות אחרונות

ביום ראשון הקרוב תיפתח אליפות סוף השנה של הסבב הנשי בטניס. התחרות, שבעצם חשפה את אסיה לטניס הנשי, מתקיימת שם כבר יותר מ־30 שנה ובשנה הבאה תסיים את חלקה ההיסטורי ותעבור הלאה.

דבר אחד בטוח, בחמש השנים האחרונות, בכל שנה כמעט, קיבלנו צמרת אחרת בטניס הנשי. אבל השיא הגיע כאשר בשלושת החודשים האחרונים לא פחות משלוש שחקניות העפילו ואיבדו את המקום הראשון בעולם: קרולינה פליסקובה, גארבין מוגרוזה והממוקמת הראשונה הנוכחית סימונה האלפ. ואם זה לא מספיק, אזי מתוך שמונה הטניסאיות הטובות בעולם שישתתפו באליפות, לשבע יש סיכוי לסיים את העונה במקום הראשון בעולם, בהתאם להצלחה שלהן באליפות.

העונה הנשית הנוכחית היתה, כמובן, המטורפת ביותר. סרינה וויליאמס, שפתחה את העונה בסערה באוסטרליה, הודיעה על ההיריון שלה ומאז נגמרו כל החוקים. ילנה אוסטפנקו, רק בת 20, זכתה באליפות צרפת, מוגרוזה לקחה את ווימבלדון, ובסיפור היפה ביותר של השנה, התאוששה סלואן סטיבנס מאחת הפציעות הקשות בהיסטוריה לזכייה באליפות ארה"ב. כפי שאפשר לשים לב, פליסקובה והאלפ, שתי הטניסאיות הטובות ביותר בעולם השנה על פי הדירוג, לא זכו בשום גרנד סלאם.

ההשוואה לגברים היא כמובן בלתי נמנעת, שם לא קרה דבר כזה מאז 1998, כאשר טניסאי בלי שום גרנד סלאם הוביל את הדירוג. ואם תרצו עוד השוואה מעניינת, אזי לא פחות מעשר נשים שמשחקות עתה טניס בסבב היו בעברן מספר אחת בעולם, אצל הגברים אפשר כמובן לחשוב רק על ארבעת הגדולים: רוג'ר פדרר, רפאל נדאל, נובאק ג'וקוביץ' ואנדי מארי בעוד לאחרים אין שום סיכוי בדור הנוכחי.

בשבועות האחרונים, בטח נוכח היכולת בגברים של פדרר, שוב עולה השאלה בקרב הפרשנים וגם אנשי המקצוע עצמם, מה בעצם חשוב יותר לטניסאי - להיות מקום ראשון בעולם או לזכות בגרנד סלאמים? - ומה מעיד על הגדולה שלו יותר? חלק מאנשי המקצוע מדברים על כך שזו חוכמה קטנה מאוד בטניס הנשי להיות בכושר שיא שבועיים בשנה כדי לזכות בגרנד סלאם, ואילו להישאר מקום ראשון בעולם במשך עשרות שבועות זו משימה קשה יותר.

האליפות שתיפתח ביום ראשון, בטח בהיעדרה של סרינה וויליאמס, היא פתוחה לחלוטין. הרמה היא כבר עניין אחר, בעיקר כשהטניסאית הגדולה של זמננו לא תעלה למגרש.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות