בלובי של מלון "Ergife" ברומא, יושבת אנסטסיה גורבנקו יממה לאחר שזכתה במדליית הזהב בפעם השנייה ברציפות במשחה ל-200 מטר מעורב, וכל מה שעובר לה עכשיו בראש זה לסיים את הראיון ולעלות על הטיסה לחופשה המשפחתית בכרתים.
גורבנקו, שלפני עשרה ימים חגגה את יום הולדתה ה-19, עברה שנה לא פשוטה מאז המשחקים האולימפיים, גם בהחלטות אישיות וגם בעומס תחרויות שהתנקזו לתקופה קצרה, בגלל דחיות מימי הקורונה, כך שהחופש (הדי-קצר של שבועיים), נותן לה קצת אוויר לנשימה.
השחיינית הנהדרת הוכיחה פעם נוספת שהיא קורצה מחומר של אלופות, כשמעט מאוד ספורטאים ישראלים – ובכלל - מצליחים לשמור על התואר שלהם. תהיו בטוחים שכשהיא תחזור מהחופשה וכבר תתחיל לעבוד במרץ על היעד הבא - אליפות העולם בבריכות קצרות בדצמבר.
"עכשיו אני מתחילה לקלוט מה עשיתי", מספרת גורבנקו בראיון מיוחד "לישראל היום". "זה לא היה קל לשמור על התואר. קל יותר להשיג אותו בפעם הראשונה. יש לי זמן עד הפעם השלישית, אבל מפעם לפעם זה נהיה הרבה יותר קשה".
מה עבר לך בראש שנגעת בקיר בסיום?
"לא ראיתי ממש איפה אני והלוח די רחוק, אז הייתי צריכה להוריד את המשקפת ולדעת איפה אני, ראיתי איכשהו שאני מקום שלישי, אבל לפי הכאבים הרגשתי שמקום שני וברגע שהבנתי שאני ראשונה, זה היה פשוט וואו, כשראיתי את הדירוג אז הכל פתאום השתחרר לי".
באת מאוד ממוקדת למשחה הזה.
"היו לי הרבה מטרות העונה והייתי מאוד מאוד יציבה במשחה הזה בשנה האחרונה. הייתי הרבה פעמים על 2:10.00 דקות. באמת שמתי לעצמי למטרה לבוא לפה לרומא ולשמור על התואר".
מה הרגשת כשעמדת על הפודיום ושרת את התקווה?
"בעיקר שחרור. לוקח זמן לעכל כזה דבר, אז אפילו בפודיום עדין לא הבנתי שעשיתי את זה, אבל אין יותר מרגש מלהשמיע את התקווה במקום חדש".
איזה תגובות קיבלת?
"הרבה אנשים רשמו כל הכבוד, שאני תותחית ופרגנו. כיף לקבל כל כך הרבה תגובות. גם שר הספורט חילי טרופר סימס לי, הוא בן אדם מדהים".
מה הכי ריגש אותך?
"כמובן הברכות מההורים שלי ומהמשפחה שלי. הם יודעים מה עברתי העונה, את הקשיים שחוויתי. הם הרגישו את ההקלה, הם היו יותר לחוצים ממני ושמחו בשמחתי. דיברתי איתם ראשונים בזמן שהייתי בבדיקת סמים, זה הזמן שאני פותחת את הטלפון אחרי התחרות".
שנה כזו עמוסה בענף לא זכורה לי מעולם.
"כן, היתה מאוד עמוסה, אבל השנים הבאות שממתינות לי, יהיו אפילו יותר עמוסות, בעיקר ב-2024, כשיש באותה שנה אליפות עולם, אליפות אירופה ואולימפיאדה. זה יהיה לא פשוט, ככה שטוב להתרגל לזה עכשיו".
ועדיין, הצלחת לווסת נכון את העומס עם דירוג שיא באליפות העולם וכמובן הזהב באליפות אירופה.
"ידעתי שבהרבה משחים אני יכולה לעלות לשלבים הבאים, אבל רצינו להתרכז באיכות מאשר בכמות. מדי פעם זה כן טוב לשחות הרבה משחים, אבל זה משתנה והפעם זה מה שהחלטנו הפעם".
מה הכי הפתיע אותך העונה?
"העונה לא היתה לי פשוטה מנטאלית, וראיתי את האופי שלי ועד כמה אני תחרותית ולא מוותרת ועד לאיזה רמות כאב אני יכולה להגיע. אני חושבת שמה שהפתיע אותי יותר מכל זה שראיתי באליפות העולם איך אני מתמודדת עם קשיים".
ממה הכי חששת העונה?
"אולי הבחירה להישאר לעבוד בארץ. אולי אם הייתי יוצאת לשחות בחו"ל והולכת לפי התוכנית, אז הייתי שוחה קצת יותר טוב, תמיד יש מטרה להשתפר, אבל צריך לדעת לקחת שנה של נשימה ולהישאר קצת יותר בארץ. אחרי כל מה שעברתי בשנתיים האחרונות. היה לי מאוד חשוב להישאר כאן עם המשפחה שלי ואני לא מתחרטת עם שום דבר בבחירות שעשיתי".
בשנה הבאה תחזרי להתאמן בארצות הברית?
"כן, אנחנו נשלב את זה עם אימונים בארץ ובחו"ל כמו שהיינו עושים פעם, אבל נשב בקרוב ונבנה את התוכנית".
אמרת כמה פעמים שהיתה עונה קשה מנטאלית – מאיזה בחינות?
"השנה לא התחילה לי בקלות. חליתי בקורונה ובקושי הספקתי לחזור להתאמן והתגייסתי לצבא. זו היתה חוויה מאוד משמעותית בשבילי, חוויה אחרת לגמרי, להיות בסביבה לא של ספורטאים, זה הביא לי עוד זווית מה אנשים בגיל שלי חווים ומה אני יכולה לחוות. היה לי חשוב להגיע לצבא וכשנכנסתי לזה, הבנתי כמה זה עוד יותר חשוב ואולי יכולתי לתרום יותר, כשהתחברתי לקונספט".
מה השתנה בך בשנה הזאת?
"השנה לא בא לי דברים בקלות והייתי צריכה להוציא יותר מעצמי. התחזקתי יותר בצד המנטאלי בראש, דברים שאתה עובר אתה מתחזק, כשיש לי עוד דברים לשפר בעיקר ברמה הפיזית, אבל יש כאלה שפיזית יכולים להיות שיאני עולם אבל הראש עוצר אותם".
בואי נדבר קצת על פריז. גמר אולימפי כבר יש לך, אפשר לעשות את קפיצת המדרגה וגם לעלות על הפודיום?
"יש עוד הרבה תחרויות מטרה בדרך. פודיום? המטרה היא לעלות עוד כמה שלבים בבמה האולימפית, וכמו שהמאמנים אומרים, כשנכנסים לגמר תמיד יש סיכוי ושם צריך לדעת איך עושים את זה".
מה הדבר הראשון שתעשי כשתחזרי לישראל?
"אני עכשיו יוצאת לחופשה עם ההורים לכרתים. אחרי העונה הזאת, אני עדיין לא מאמינה שאני יוצאת לחופש. אחרי שלא אראה בריכה כמה ימים אתחיל להאמין. אעשה קצת ספורט ואחזור באמצע ספטמבר לאימונים. כשאגיע לארץ, ארצה לראות את האחיינית שלי שנולדה לפני שלושה חודשים ואני כמעט לא רואה אותה".
תרצי להקדיש למישהו את המדליה?
"תודה לכל מי שעודד וצפה ולספונסרים שלי, לאגודת הבית שלי מכבי קריית ביאליק ולאיגוד השחייה. ארצה להקדיש את המדליה לסבתא שלי מצד אמא שהיא קצת חולה ולסבתא מצד אבא שנמצאת באוקראינה עם דודה שלי וממש לא קל להם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו