אלופת הרגע בעולם היא סידני מקלופלין ב-400 משוכות. שיאים ויריבות פשוט מוותרים לה. היא מנצחת בתחרות בסקשפרהבר, הונגריה, בזמן 51.68 ש׳ - המהיר אי פעם על אדמת אירופה. עוד יום במשרד. נכון לסיום כתיבת הדברים ייתכן שהרצות האחרות סיימו.
"אבל למה היא עצורה כל כך?", מתלונן עיתונאי אמריקאי ותיק. "היא לא אומרת שום דבר מעניין!". הוא מאד לא הוגן. מקלופלין לא מספקת סנסציות אלא ניתוחים בהירים. כשהיא ואלוף המוט ארמנד דופלנטיס נשאלים במסיבת עיתונאים על גבולות ההישגים שלהם דופלנטיס עונה שהוא רק אוהב לקפוץ ולא מתעסק במספרים. מקלופלין עונה "ניתחנו את ריצת השיא שלי מאליפות העולם. את מעברי המשוכות ועניינים אחרים. יש עדיין בעיות. אם אתקן ארד מחמישים שניות". לא מדע בדיוני ולא רהב. מדע!
התחרות מסתיימת. המנצחים כולם על דוכן המנצחים ומקלופלין מוכרזת כזוכת גביע התחרות עם התוצאה האיכותית ביותר מכל הענפים. עונת ההוריקנים שהעמידה מסתיימת. חבריה לנבחרת ממשיכים למונאקו והיא לירח דבש עם שחקן הפוטבול של הקרוליינה פנתרס, אנדרה לוורון. ואז מגיעה עוגה, הקהל שר לה יום הולדת שמח וחובבי הסנסציות מקבלים את מבוקשם: בלי כפית או מזלג היא נועצת שיניים בעוגה!
האלוף של האתלטים עצמם הוא בלי ללא תחרות ג'יאנמרקו טאמברי. כשעיסה מוטאז בראשים וטאמברי הפסיקו מיוזמתם את תחרות הקפיצה לגובה באולימפיאדת טוקיו, וחילקו ביניהם את מדליית הזהב, היו כמובן הציניקנים שדיברו על כך שלא רצו לסכן את מענקי הניצחון. את זה יכול לומר רק מי שלגמרי לא מכיר את טאמברי. שניצח אתמול בתוצאה בינונית של 2.24 מטר.
כל אתלט שנתקל בו בעיר סקשפרהבר מקבל אותו בהיי-פייב. כל אתלטית מדביקה לו נשיקה. הקהל מאוהב בו. בעוד אתלטים רבים מרוכזים בתחרות. הוא מצטלם אחרי כל קפיצה בסלפיז עם עומדי השורות הראשונות. ואז פתאום נותן ספרינט לעודד ספורטאי בענף אחר.
למה אתה כזה?
"קצת התקשיתי להיכנס היום לתחרות. גם בגלל התנאים. אז אני שואב עידוד מספורטאים אחרים. זה מכניס בי התלהבות".
התיקו ההוא האדיר את דמותו. תא הדואר שלו, הפיסי והאלקטרוני, מתמלא מדי יום מאנשים מכל העולם שמודים לו על ההשראה של הרגע בו הידידות גברה על הכל.
אבל ספורט הוא גם תחרות.
"באתלטיקה אנחנו לא מתחרים זה בזה. כל אחד מתחרה בעצמו. להיות הטוב ביותר שהוא מסוגל. כשאני רואה אתלט אחר אני רק מזדהה. אם הוא מנסה לקפוץ 2.40 או לרדת מ-44 ב-400. זה ממלא אותי".
*
שלי אן פרייזר היא האלופה של העם. יום קודם בשיחה עם אתלטים צעירים, נשאל מונדו דופלנטיס על ידי קופצת מוט צעירה על אימוני ההתעמלות שלו. הוא עונה ואז מדגיש "מהירות היא העניין הכי לא מוערך במוט. התוצאות מתכתבות אחת לאחת עם מהירות ההרצה".
פרייזר לצידו פוערת עיניים גדולות ואומרת-שואלת בפליאה SPEED!!!! ואז עוברת לתחקר את הקופץ האגדי על ענייני קפיצה במוט. גאונים הם סקרנים.
אז יש לנו קופצת מוט חדשה בשנה הבאה?
"אין סיכוי. לא מסוגלת לפליק פלאק אפילו". היא מנצחת בקלות בתוצאה השלישית בטיבה בעולם השנה, כולן שלה - 10.67 שניות.
לאיזור הספר של הונגריה תדמית גזענית. זה לא מסייע כשראש הממשלה, יליד סקשפרהבר, נשא לאחרונה נאום על הבעיה בעירובי גזעים באירופה. אבל פרייזר בוראת עולמות אחרים. עשרות ילדות מחכות בסבלנות לתורן ובוכות מאושר מסלפי עם האלופה. באירוע הפתיחה שואלת אחת בקול רועד באיזה צבע שיער תרוץ למחרת. פרייזר מתנצלת - עם מזג האוויר באירופה לא פרקטי לצבוע את השיער לתחרות רגילה.
בארצה שלה היא כמעט המלאך של נשות ג'מייקה. הדוברת העקבית ביותר לרווחתן ושלומן. כשנצפתה למשל בעיה אצל נשים עניות שחדלו להניק כי חשבו שיבש להן החלב - הצטלמה מיד לראיון בו הסבירה שהייתה לה בעיה דומה. כך מעבירים שם מסרים.
כל עיתונאי ג'מייקני ששאלתי במשך הקריירה שלך אמר לי שעבור המדינה, את חשובה יותר מיוסיין בולט. בגלל הפעילות החברתית שלך. לאן תקחי את זה אחרי הקריירה?
פרייזר צוחקת לרגע ועונה: "יותר מיוסיין? בחיים לא!". אבל אז מרצינה: "יש לי עמותה. אנחנו דואגים לילדים בספורט. בצד הספורט שהם משחקים אנחנו נותנים להם את התנאים שיהיו טובים בלימודים. שיבינו שרק השילוב בין השניים יביא הצלחה".
כשפרייזר הייתה ילדה והחלה לרוץ יחפה ברחובות קינגסטון, היא מכרה פירות ברחוב לממן את ארוחת הערב.
אלוף מקומי
בסרט הבייסבול המפורסם "שדה החלומות" - שומע קווין קוסטנר קול מסתורי האומר לו "אם תבנה, אנשים יגיעו". ובונה מגרש בייסבול בלב שדות התירס.
מגרש האתלטיקה של סקשפהרבר מן הסתם נבנה מכספי ציבור אבל הוא שדה חלומות של אתלטיקה. הוא נמצא בתוך מתחם קמפינג. משפחה אחת מספרת לי שהגיעה מרומניה ובינתיים דגו באגם, כפי שנראית חופשת הקיץ באירופה הפחות זוהרת. הם באו לראות בעיניים את דופלנטיס מרחף. הם קיבלו בהבנה שניצח רק עם 5.80 מ'. רוחות קרירות הפכו את מזג האוויר סוף סוף נעים לבני אדם אבל לא לקופצי מוט.
כן, באמת קיים אירוע ספורט בו אפשר לראות אלופים אגדיים בקמפינג. לא חבילת מלון-טיסה-כרטיס באלפי דולרים. והספורטאים מאוהבים בתחרות. "מעדיף את זה כל יום בשבוע על פני 40 אלף צופים בעיר גדולה. כאן לא ישכחו אותך מחר", אומר לי מרווין ברייסי שניצח ב-100 מטרים בזמן של 9.97 ש'.
אבל הכי מאוהב בתחרות היה ג'ו קובאץ'. הוא האלוף המאומץ של ההונגרים כאן; ׳ הוא חלק מתור זהב שמתרחש כרגע בכדור ברזל. באליפות העולם הפסיד בחמישה סנטימטרים לריאן קרוזר בסוויפ אמריקני. כאן הוא מנצח ב-22.89 מ׳ - תוצאתו מאליפות העולם - והקהל מעודד אותו כל התחרות.
זה כי השם שלך הונגרי?
"כן. סבא שלי מכאן. אבל עד היום לא התחריתי פה. עשרה בני משפחה הגיע במיוחד סומבטהיי על גבול אוסטריה לעודד אותי". הוא מוציא מתיקו מתנה שהכינו לו אוהדיו החדשים: חולצה עם דגל ארצות הברית בצבעי הונגריה. הם הביאו גם מתנות לתאומים העתידים להיוולד לו.
*
את האירוע מסיימת ריצת 200 לגברים. איירון נייטון, עוד לא בן 19 ומושווה לאוסיאן בולט - הוא מנצח ב-19.88 שניות. אני שואל אותו על בלסינג אפריפה - הם האדם השלישי והרביעי בהיסטוריה לרוץ 200 בפחות מ-20 שניות לפני גיל 20. הוא שמע על ניצחונו של הישראלי באליפות העולם בקולומביה. למה לא השתתף שם? "כי לא היה לי זמן להשתתף במבחנים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
