לגזור ולשמור: אמנות וטניס על מגרש אחד

אליפות צרפת הפתוחה בטניסמתקיימת משלהי המאה ה־19 (ובמתכונתה הנוכחית משנת 1925), אך אחת המסורות היפות של רולאן גארוס, כפי שהתחרות ידועה בפי כל, נולדה רק לפני 42 שנים.

ב־1980 הוכן לראשונה הפוסטר הרשמי של הטורניר, והרעיון התחבב כל כך על כל הצדדים המעורבים - החל מהמארגנים דרך השחקנים ועד לצופים - שהוחלט להזמין אותו בכל שנה מצייר אחר. בכך הצטרפה אליפות הטניס ליתר המוסדות הצרפתיים, כמו פסטיבל הסרטים בקאן ומרוץ האופניים "טור דה פראנס", שעבורם פוסטר שנתי הפך לאביזר חובה ולסממן של יוקרה.

עבור הצרפתים חובבי האסתטיקה והעיצוב מדובר בעניין רציני מאוד. המארגנים מחפשים לא רק כרטיס ביקור ויזואלי, אלא אמצעי להביע את הנשמה של רולאן גארוס. והנשמה, כדרכן של נשמות, אינה קופאת על שמריה. על כן, כדי למצוא את הצייר הראוי ביותר, נערך בכל שנה מחדש מכרז מיוחד. דרך אגב, המועמדים שניגשים אליו אינם חייבים להיות מומחים למשחק או אוהדים מושבעים.

החימר והשמש הפריזאית
לואיז סרטור, יוצרת הפוסטר של 2022, הודתה שבאה בפעם הראשונה לצפות במשחק טניס ברולאן גארוס אחרי שכבר הודיעו לה על זכייתה במכרז שנה קודם לכן. לדבריה, אז היא נשבתה בקסם שנפרש לעיניה ובחרה לעצמה את נושא הפוסטר העתידי. הציירת (34) החליטה למקם בקדמת הבמה דווקא את מי שמצוי לרוב בצל ואמור להישאר בלתי נראה - את הנער מגיש הכדורים. כל המביט בציור שלה יזהה מייד, כמו בקסם, את שילוב הצבעים המיוחד של החימר והשמש הפריזאית, שאופייני לרולאן גארוס.

מעניין שעד לשנת 2018, רוב הציירים שזכו בכבוד ליצור את הפוסטר הרשמי של רולאן גארוס באו מחוץ לצרפת. המארגנים ביקשו לחזק את הניחוח הבינלאומי של התחרות, וחיפשו שמות גדולים ורעיונות מבריקים הרחק מהבית.

כך, בשנת 1991, לרגל מהדורת ה־100 של הטורניר, עלה בידם לבצע את הבלתי ייאמן: לגייס ליצירת הפוסטר כוכב יחיד במינו, שכבר לא היה בין החיים - הצייר הקטלאני המנוח ז'ואן מירו.

הפוסטר, שנוצר על בסיס ציור קיים של מירו, גילם כמובן את הסוריאליזם המופשט המזוהה עם סגנונו ועבודותיו. בשנת 1981, שנה לפני מותו של מירו, הוצע לו לאייר את הפוסטר השנתי, אך הוא סירב, מפני שעסק בהכנת הקו העיצובי לסמלי המונדיאל 1982. בניגוד אליו, יורשיו של מירו דווקא הסבירו פנים לרולאן גארוס.

סקירת הפוסטרים של התחרות משנת 1980 דומה לביקור ססגוני במוזיאון לאמנות מודרנית. תמצאו בהם את כל הסגנונות, החל מן הקווים הישירים והמאופקים של ז'אן־מישל פולון הבלגי ועד לחיקוי הקומיקס מאת בן ארצו פייר אלשינסקי, מחגיגת הצבעוניות המתיילדת של ניקולה דה מריה האיטלקי ועד למינימליזם של "סגנון הנקודות" של ז'יל אייו הצרפתי.

כצפוי, הפוסטרים הפכו לפריט מבוקש עבור המוני תיירים שבאים לפריז בכל שנה לקראת התחרות, ומושא ציד עבור אספנים. למשל, הפוסטרים מן ההדפסה המקורית של שנת 1991 נמכרים בחנויות הספרים בעיר במאות יורו, פי מאה ממחירם בשנת ההוצאה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ברשימת המבוקשים ביותר נמצאים גם הפוסטר הראשון, שצויר בידי ולריו אדמי האיטלקי והנציח את מכת ההגשה, והפוסטר השני, שבו ניבא הצייר הספרדי אדוארדו ארויו את זהות זוכה התחרות של אותה שנה, כשצייר בו את העורף המוכר של ביורן בורג.