מספרים שבמהלך מרוץ טור דה פראנס של שנת 1948, כאשר רוכב האופניים האיטלקי ג'ינו ברטלי נח במלון בקאן בציפייה לקטע הררי מכריע, התקשר אליו פוליטיקאי מפורסם ממולדתו. "אתה חייב לנצח בקטע או שניים בטור", הפציר האיש, והסביר שאחרת, איטליה הסוערת והמסוכסכת אחרי ניסיון ההתנקשות במנהיג קומוניסטי נערץ, תידרדר לאלימות ולמרחץ דמים. "אעשה יותר מזה - אזכה בטור כולו", הבטיח לו ברטלי. הבטיח וקיים.
כפי שיתברר עשרות שנים אחר כך, מניעת מלחמת אזרחים בארצו לא היתה מעשה ההצלה היחיד בחייו של הרוכב הנודע. רק אחרי שהלך לעולמו, התפרסמו הידיעות על כך שבימי מלחמת העולם השנייה ברטלי סייע להציל יהודים ופרטיזנים, שנזדקקו נואשות לזהות בדויה. כדי לשרוד באיטליה הפאשיסטית, ובהמשך תחת כיבוש גרמני ישיר, היו דרושות להם תעודות מזויפות.
בלי תעודות שכאלה לא ניתן היה להתאכסן בפנסיונים, לעבור בין מחסומי בדיקה ברחובות או לקבל מן הרשויות תלושי מזון. יהודים בפירנצה, עיר מגוריו של ברטלי, שניגשו לקבל את תלושי המזון בזהותם האמיתית, נעצרו במקום. התעודות המזויפות העניקו סיכוי לחיות. בלעדיהן הסיכוי הזה שאף לאפס.
תעודות מזויפות כדי לחיות
אחרי מותו של ברטלי בשנת 2000, החל ויכוח בעניין השתתפותו ברשת שסידרה תיעוד מזויף ליהודים ולנרדפים אחרים. הקושי נבע מכך שבחייו הוא לא סיפר ולא כתב על מעלליו במלחמה. בנו אנדראה זוכר שאביו נהג להפטיר ש"את הדברים הטובים עושים, לא מדברים עליהם". חלק מן המשתתפים האחרים שעוד היו בחיים הזכירו אותו, אחרים - לא. ההכרעה נפלה בשנת 2013, כאשר ברטלי הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
ג'ינו ברטלי היה הכוכב הגדול של מרוצי אופניים באמצע המאה ה־20. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה והתחרויות פסקו, כבר היו באמתחתו שתי זכיות בג'ירו ד'איטליה וניצחון בטור דה פראנס. מעל לכל, הוא היה מוכר מאוד בארצו, ועל כך התבסס חלקו במערך מחתרתי שסיפק מסמכים מזויפים ליהודים.
הכנת תעודות מזויפות דרשה כמה שלבים. ראשית, צריך היה להשיג תעודות ריקות. בשלב הבא מילאו בהן פרטים שהותאמו למחזיק הפוטנציאלי והטביעו חותמות, ובשלב השלישי צריך היה לצלם את בעל התעודה העתידי, להדביק את התצלומים בתעודות ולהעביר אותן לניצולים. בכל אחד מהשלבים נדרש שינוע של התעודות ממקום למקום, והתפקיד סיכן הן את השליח והן את שאר אנשי המחתרת.
הואיל והרשת, שנוסדה על ידי הרב נתן קסוטו, כללה אנשי כמורה באזור טוסקנה, לעיתים הם היו אלה שהעבירו את החומרים בין מקומות מסתור, מתוך הנחה שכמרים ייבדקו בחומרה פחותה. במקביל, גם ברטלי הצטייר כמועמד טוב לשליחות המסוכנת. הוא נהג לצאת לאימוני רכיבה מחוץ לעיר, והדבר יכול היה לשמש כיסוי לנסיעות התכופות בין פירנצה לאסיזי, שם פעל מוקד רשת הזיופים.
את הצילומים והתעודות הסתיר ברטלי בתוך שלדת אופניו, ובזכות פרסומו הרב היה למעשה חסין מפני תשאולים ובדיקות. הספורטאים באיטליה של אותם הימים נמשלו ללוחמים וזכו להערצה אדירה. אף אחד לא העלה על דעתו לחשוד באליל כמו ג'ינו ברטלי.
לבקשתו של הארכיבישוף
חוקרים מסוימים משוכנעים שברטלי סייע בהצלה של מאות יהודים. אחרים נוקבים במספרים צנועים יותר. גם הדעות בעניין המניע של ברטלי לסכן את עצמו ואת בני משפחתו חלוקות. נטען שכקתולי אדוק הוא הושפע מבקשה אישית של אליה דלה קוסטה, הארכיבישוף של פירנצה, שנתן את ההוראה לסייע בהצלת יהודים.
דלה קוסטה נוסף על משרתו הרמה בהיררכיה הכנסייתית, ערך את הנישואין של ברטלי, וברור כי לבקשה שלו היה משקל אדיר בעיני הרוכב. אפילו אחרי ההחלטה של יד ושם, הקולות שפקפקו באמיתות חלקו של ברטלי בהצלת יהודים לא נדמו.
ההיסטוריון האיטלקי מיקלה צרפתי ממשיך לטעון שהסיפור על אודות הרוכב והעברת התעודות אינו אלא פרי המצאה. מנגד, מעריציו של ברטלי מייחסים לו מעשה הצלה נוסף, ומסבירים שהוא הסתיר באחת מדירותיו בפירנצה את המשפחה של ידידו היהודי, ג'אקומו גולדנברג.
בחלוף 80 שנים מן האירועים הדרמטיים, לא פשוט להבדיל בין אמת לבדיה. עם זאת, כובד הראיות שנאספו לטובת ברטלי הכריע. שלמה גולדנברג־פז, שהיה ילד בתקופת השואה, אישר כי הוריו סיפרו לו אחרי המלחמה שברטלי סייע להם להינצל. עדויות נוספות מימי מלחמת העולם השנייה הזכירו את ברטלי כמי שהביא את התעודות המושיעות למשפחות יהודיות.
אין זה משנה מה מספרם המדויק של האנשים החייבים לו את חייהם – גבורתו מחייבת שזיכרון הרוכב המופלא יישמר לעד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו