בקבוצת הוואטסאפ של החברים בצהוב התנהל דיון במהלך היום: האם ליין של 3 הפרש בווינר להפועל זה כסף על הרצפה? עד כדי כך מכבי ת"א הייתה איומה בשבועות האחרונים, שהיא גרמה לאוהדים הכי גדולים שלה לאבד אמונה. ואמונה, בדיוק כמו עוד מילים שלא קשורות למה שקורה על הפרקט, היא אחד הדברים שהיו אחראים אתמול לנס גביע ווינר הראשון לשמו.
שלא תטעו: בדיוק כמו גמר הגביע ב-2008 או מקרים אחרים מאותו הז'אנר, התחולל משהו שקורה אחת להמון־המון שנים. כי כדורסל הוא לא מדע מדויק. בכדורסל קורים דברים.
מכבי ת"א של גמר גביע ווינר הצליחה להראות לנו במשחק אחד את שני הקצוות שלה. בניכוי הרבע הראשון, השוויוני יחסית, היא הציגה 15 דקות של הכדורסל הכי מזעזע שאפשר לנפק מחבורה של 12 שחקנים, אותו כדורסל שראינו בשבועות האחרונים. חסר מעוף, חסר יצירתיות, חסר מנהיגות. עדר ללא רועה, שלא מסוגל להכניס כדור לסל. וברגע אחד בלבד, כשדניאל תייס קלע אחרי בצורת של שנה מעוברת וגם סחט עבירה, ברגע הזה בדיוק, בתוך שנייה אחת, היא הפכה למכונה משומנת ומופרעת, שבה הטבעת היא אוקיינוס, ההגנה היא דטרויט והקהל לקוח מההופעה של קווין בלייב אייד.
אז איך זה קרה? לפני שמדברים כדורסל, אי אפשר להתעלם מהפן הסמלי. הנה הפועל ת"א, שלא זכתה בתואר 33 שנה, שמפרסמת ברשתות החברתיות סרטונים שבהם היא בטוחה שהפעם זה קורה. והנה היא, עם ה-DNA האדום, מובילה ב-23 הפרש ומחרבנת את זה בתוך רגע. כאילו אלוהי הכדורסל, שהיה עסוק עם לברון או לוקה או משהו כזה, קיבל פתאום איזה מרפק מהמלאך הצהוב שישב לידו ואמר לו: "אדוני, תבדוק רגע מה הולך בחולון, אני חושב שלא תאהב את זה. אני מקווה שזה לא מאוחר מדי". וזהו, זה כל מה שהיה צריך כדי שהסדר יחזור על כנו.
מהבור הכי עמוק
והנה מכבי ת"א, עם ה-DNA ההפוך, שהמקצוע שלה הוא לאסוף ברזלים, שנמצאת באחד המשברים הגדולים בתולדותיה, המקצועי והניהולי, שמתרסקת על הפרקט ולא מצליחה לחבר שני פסים. הנה היא יוצאת מהבור הכי עמוק שהכדורסל יכול להכניס אותך אליו, ותוך רבע שעה פשוט מוציאה מעצמה כל טיפת מכביזם שעוד נותרה בה, כדי שבסוף תמונת ההנפה תהיה בדיוק אותה תמונה שאליה הורגלנו.
נדמה היה שהשחקנים והקהל של מכבי ת"א איבדו את האמונה, ובצדק. הקבוצה הזו, והמועדון באופן כללי, תרמו לכך לא מעט. אבל משהו עוד נשאר. כי אם יש משהו שיכול להחזיר ביטחון עצמי לשחקנים שהביטחון שלהם ברצפה, זו קצת אמונה שהזריקה הבאה תיכנס. ואז שעוד אחת תיכנס. ועם הביטחון שלאט לאט חוזר, מתווספת מילת הקסם של הספורט, המלך הבלתי מעורער: המומנטום.
רבים לפניי ניסו להסביר את תופעת המומנטום, ואני לא אצליח גם אם אנסה. אבל אי אפשר באמת להסביר את מה שקרה אתמול בחולון, כי אי אפשר להסביר מה זה מומנטום. איך פתאום, בשנייה אחת, קבוצה אחת מתחילה לשמור וקבוצה אחרת מפסיקה לקלוע, כשרק לפני דקה וחצי הכול היה הפוך. אמונה בונה את הביטחון, הביטחון מביא למומנטום, והמומנטום בדרך כלל מנצח משחקים.
אף קבוצה לא חזרה מפיגור של 23
בואו נתחיל עם המספרים היבשים. מהרגע שהפועל ת"א הובילה 36:59 ונדמה היה שהמשחק גמור, מכבי ת"א ניצחה ב-14 הדקות שנותרו בתוצאה 16:50. מדובר בהפרש השיא ל-14 הדקות האחרונות של משחק במסגרת גביע ווינר, ואחד מהגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי. 50 הנקודות שקלעו הצהובים בפרק הזמן הזה הן גם שיא גביע ווינר, וגם בטופ 8 בתולדות הכדורסל הישראלי. בגביע ווינר, לאורך כל ההיסטוריה שלו, אף קבוצה לא חזרה מפיגור של 23 נקודות עד לניצחון. המדד באותן דקות: 4:74. מה?
באותן 14 דקות מכבי ת"א קלעה 1.76 נקודות לפוזשן, נתון כמעט בלתי הגיוני בעליל. היא קלעה 9 מ-14 לשלוש (לעומת 1 מ-8 של הפועל), 8 מ-11 לשתיים (לעומת 5 מ-11 של הפועל) ו-7 מ-7 מהקו, ואיבדה שני כדורים בלבד (לעומת 10 של הפועל). האחוז האפקטיבי שלה מהשדה היה 86%, לעומת 34% של הפועל.
רק חמישה שחקנים קלעו בדקות האלה: קלארק 16, וולאס 14, תייס 10, מדר 6 והורד 4. מתוך אותן 50 נקודות, 21 הגיעו בעקבות 10 האיבודים של הפועל ת"א. אם נעשה זום על הנתון הזה, נגלה שמתוך 10 האיבודים של הפועל ת"א בדקות האלה, מכבי ת"א קלעה סל אחרי שמונה מהם, וחמש פעמים זה הסתיים בשלשה. הפועל ת"א, לעומת זאת, לא קלעה נקודות מאיבוד של מכבי בכל אותן 14 דקות.
ג'ימי קלארק הכריע את המשחק
זה היה המשחק הטוב ביותר של קיטון וולאס במכבי. הוא קלע 16 נקודות (שיא עונתי), 4 מ-5 לשלוש (שיא עונתי), וסיים עם פלוס 25 בדקות שלו על המגרש. וזה גם היה אחד מהמשחקים האלה של ג'ימי קלארק. נקבל כאלה מדי פעם, אבל בואו לא נתרגל; אנחנו מכירים את זה ומבינים בדיוק מה זה אומר. קלארק הכריע את המשחק כולו בפרק זמן של 3 דקות ו-22 שניות.
בזמן הזה הוא הפגיז ארבע שלשות והחזיר לבדו את היתרון למכבי ת"א. נוסיף על זה שבעה אסיסטים, 28 מדד והרבה ביטחון עצמי, ונקבל MVP ראוי, שכנראה יחזור להיות הקלארק הלא יציב שאנחנו מכירים כבר בעוד כמה ימים.
רומן סורקין פשוט נכחד
קשה שלא להבחין בהבדלים המהותיים במכבי ת"א כשתייס על המגרש, לעומת כשהוא מוחלף בסורקין. אני לא רוצה לקחת כלום מסורקין, אחד השחקנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. לא פחות. אבל נדמה שבדיוק כמו שקורה עם טי ג'יי ליף, כשהמשחק נעשה מכוער, אגרסיבי וקיצוני ברמת הקצב, רומן פשוט נכחד והיתרונות שלו כבר לא רלוונטיים.
אם הוא לא קולע את השלשות, הוא מפסיק להיות יעיל בסגנון הכדורסל הזה. תייס, לעומת זאת, מסוגל לחיות גם בתוך אקלים של מכות, גם אם זה לא הכי נוח לו בעולם. הוא ימצא את הדרך, הוא מנוסה, הוא שועל ותיק, הוא היה במקומות גדולים. הנקודות שתייס הוציא כמו מים מסלע במצב של מינוס 23 היו תחילתו של הנס, ואין לזלזל בזה. אם רק למכבי ת"א היה בעל בית, רכז טוב, שיכול לנצל את האיכויות שלו הרבה יותר.
המלך: ג'ון דיברתולומיאו
אבל את המאליק של העיר אני שומר לסוף. ג'ון דיברתולומיאו סיים את המשחק ללא נקודות ועם פלוס 28 בדקות שלו על המגרש. הוא נח 45 שניות בלבד ב-14:18 הדקות האחרונות, והוא, רק הוא, הפרצוף של הקאמבק המופלא הזה. ג'ונדי היה חלק מכל החמישיות הכי טובות של מכבי במשחק הזה, סטטיסטית.
הוא היה אחראי למהלכים הכי גדולים שנתנו את הניצחון והסתיימו בשלשות של קלארק ושל וולאס. הוא לקח שני ריבאונדים בהתקפה, למרות שהיה כנראה הנמוך ביותר על המגרש בדקות האלה. ההגנה של מכבי איתו ספגה 0.76 נקודות לפוזשן, הנתון הטוב ביותר בקבוצה.
התיאוריה שהגיתי, שאומרת שאם דיברתולומיאו לוקח ריבאונד התקפה במשחק אז מכבי תנצח, לא מחזיקה יותר מדי במציאות של השבועות האחרונים, אבל המהות מחזיקה יופי. כי ריבאונד התקפה הוא רק דוגמה, או סמל, לפעולות האלה שמנצחות משחקים. זו יכולה להיות חטיפה בשיא המומנטום, סחיטת עבירת תוקף, מלחמה על כדור אבוד, או, במקרה של אתמול, מהלך אחד שבו הוא חוטף, מוותר על שלשה במעבר ושולח את קלארק לקבור את השלשה השלישית ברציפות שלו כדי להעלות את מכבי ליתרון.
ג'ונדי הוא חלק קטן מאוד ממה שנשאר ממכבי ת"א הגדולה. הוא אחד מאחרוני המכביסטים, מאחרוני המאמינים, מאחרוני הווינרים. הוא הפנים היפות של מכבי, והוא לא היה יכול לוותר על עוד תואר.
מסקנדל לפסטיבל
פרשני הכדורסל יספרו לכם ביממה הקרובה על העניין המקצועי, על מה שהביא למכבי ת"א את הניצחון הזה ועל מה שחולל פתאום את השינוי המיידי מסקנדל לפסטיבל. אני רק אומר לכם: קחו את הדברים בעירבון מוגבל.
כן, המעבר לשלושה גארדים עשה למכבי מצוין, והוא הדבר המרכזי. איטודיס טעה בענק עם החילופים ברגעים האלה ואפשר למכבי ת"א לחזור, בעיקר בזכות הביטחון שצברו הגארדים והמיסמאצ'ים הברורים אחרי החסימות. כן, איטודיס הגיב מאוחר ואפילו יצא מדעתו כשהלך על ארבעה גארדים כדי לעצור את המפולת. כן, הריווח כשמשחקים עם שלושה גארדים, ועם ליף ותייס שכל הזמן יוצאים בתנועה לכיוון הקשת, הוא הרבה־הרבה יותר מוצלח. כן, טקטיקה היא חשובה.
אבל בואו. זה לא שהשיטה של עודד עבדה. לא. אלה השחקנים שנכנסו לטירוף. הם שמרו בצורה שבחיים לא ראינו את מכבי שומרת, בטח לא העונה, גרמו לאיבודים ופשוט יצאו להתקפות מעבר כדי לייצר נקודות קלות באחוזים גבוהים. וכשבכל זאת נאלצו מדי פעם לשחק חמישה על חמישה בחצי מגרש, בהתקפה מסודרת, אלה היו פעולות אישיות של קלארק או מהלכי חסימה פשוטים מאוד בין גארד לגבוה, שפירקו את ההגנה השוקיסטית של הפועל ת"א.
זו לא הייתה השיטה המתוחכמת, ואלה לא היו ההרכבים הרגילים. לא ראינו את ניסיונות הפיק אנד רול הידועים לשמצה, את הכדרורים לרוחב המגרש ואת כמות ההנד־אופים שיכולה לשגע פילים, כאילו זה משחק כדוריד. לא. מה שהיה שם זה לשמור כמו משוגעים, לרוץ בטירוף, לרכוב על המומנטום, לנצל את השוק של הפועל וללכת אחד על אחד בכל פעם שאפשר. ככה קלארק עובד.
עודד, שחרר קצת
ולכן, עצה לעודד קטש: שחרר קצת את הרסן, שלא יהיה כל כך מתוח. אם אין בקבוצה רכז אחראי, אל תחפש אותו. אם אין בקבוצה ריבאונדר יעיל, אל תחפש אותו. אם אין בקבוצה סטופר הגנתי, אל תחפש אותו. רד מהניסיונות לשחק את הכדורסל המסודר והכירורגי הזה, זה לא עובד. יש עדר בלי רועה? מצוין, לא צריך רועה. תן לעדר להתפרע. תן להם לשחק אחד על אחד, תן להם לרווח ולפתוח לגארדים. הדבר היחיד שאתה צריך לדאוג לו הוא שישמרו כמו ששמרו אתמול, ב-14 דקות מגן עדן. אם ישמרו ככה, ההתקפה תעבוד לבד, על אוטומט.
המשחק הזה יכול להביא את מכבי ת"א לתקופה טובה יותר, אבל שאף אחד לא יטעה שם. שאף אחד לא יעז לקחת את המשחק הזה ולחשוב שהבעיות נפתרו ושהכול יהיה בסדר. עונת היורוליג של מכבי ת"א הסתיימה, וביום חמישי היא תפגוש הפועל ת"א אחרת לחלוטין. זה מה שנשאר למכבי: לצפות בהפועל ת"א דוהרת ביורוליג ולהתנחם במשחקים בזירה המקומית, כשהיריבה האדומה שלה ב-40% סגל.
לא נאמרה בטור הזה מילת ביקורת על ההנהלה, כי כולן נאמרו בטורים קודמים, אבל בל נשכח: מכבי ת"א, גם אחרי אתמול, היא קבוצה במשבר מקצועי עמוק, עם סגל לא מספיק מוכשר, לא מספיק אינטליגנטי, לא מספיק שומר ולא מספיק ווינרי. המאמן שלה מיצה את עצמו בקבוצה, וההנהלה חייבת להתחלף. חשוב להזכיר את זה, שלא יעלה לאף אחד השתן לראש, כי שום דבר לא באמת השתנה מלבד עוד ברזל בארון של שמעון מזרחי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו