תלמד מבכר: ליאור רפאלוב, עכשיו הגיע תורך

המשחק מול מכבי נתניה אתמול (שבת) היה מעין קלוז׳ר כפול לפרק של מאמן נוסף במכבי חיפה. שוב תבוסה צורמת לרוני לוי גורמת לסיום דרכו של ברק בכר, ושוב הפסד ביתי למכבי נתניה מסיים את דרכו של מאמן ירוק בכרמל, אחרי פיטוריו של דייגו פלורס במחזור השביעי של העונה שעברה.

בכר הגיע למשחק הביתי בסמי עופר מול מכבי נתניה במומנטום רע, לאחר שני הפסדים רצופים ואובדן הביטחון של השחקנים. מולו ניצב רוני לוי, שהביס אותו בשני המפגשים הקודמים. לאחר ההפסד אתמול, יחס השערים של בכר מולו בשלושת המפגשים האחרונים עומד על 13:1 לחובתו.

המערך הנוכחי, שבכר רץ איתו עוד מטרום העונה, פגע בקבוצה בכל כך הרבה מובנים. הוא מקשה על השחקנים להבין מה נדרש מהם ופוגע ביכולתם להביא לידי ביטוי את נקודות החוזקה שלהם. קני סייף על תקן פליימייקר מעמדת הקישור האחורי? אלי דסה כבלם ימני שנכנס לאמצע? נבות רטנר בעמדה גבוהה על סף הרחבה, במקום קרוב לירין לוי? קנג׳י חורה ופדרו ברזאו כווינגבקים שמכסים את כל הקו ונשארים בלי חמצן לפעולות התקפה איכותיות בשליש האחרון? זה הכי טוב שלך, בכר?

המאמן שהכי קל מולו

זו כבר העונה השלישית שבה המאמן שהכי קל לשחק נגדו בליגה הוא ברק בכר. בדיוק כמו ביום שני בבלומפילד, גם אתמול ניצב מולו מאמן טקטיקן, שיודע שהוא רק צריך להגן ושהמתנות כבר יגיעו מעצמן. כך עלו מולו העונה קני מילר, רן קוז׳וך, אליניב ברדה ורוני לוי.

האחרון היה בר מזל דיו לקבל, ממש בהזמנה, את מכבי חיפה של בכר, ככל הנראה כשהוא רחוק הפסד אחד מהודעת פיטורים. זאת אחרי שהשיג העונה ניצחון אחד בלבד על כר הדשא, ואחרי שבשבוע שעבר, בעקבות עוד תוצאה מאכזבת, אחד מכוכבי הקבוצה התקוטט עם אוהדיה. עד כדי כך הגיעה מכבי נתניה מפורקת לסמי עופר אתמול.

השחקנים טובים מספיק

להבדיל מהעונות הקודמות, העונה אי אפשר לומר שלמכבי חיפה אין חומר שחקנים טוב. סגל הקבוצה כולל את עומרי גלזר, אלי דסה, יילה בטאיי, עלי מוחמד, ירין לוי, נבות רטנר, ברוניניו, פדרו ברזאו ונובאקוביץ׳. כולם שחקנים איכותיים. גם אם לא מדובר בסגל לאליפות, זה לכל הפחות סגל שאמור להציג כדורגל טוב, ובוודאי שלא לספוג תבוסות בתדירות גבוהה כל כך.

בשתי המחציות השניות האחרונות שלה בסמי עופר ספגה הקבוצה לא פחות מתשעה שערי חובה (!). זה פשוט כישרון יוצא דופן לגרום לקבוצה עם שחקנים כאלה להיראות רע כל כך.

בסופו של דבר, בשלוש העונות האחרונות ברק בכר החסיר רק עשרה משחקים. למרות הכישלון המערכתי, קלו כל הקיצים והפרידה הייתה בלתי נמנעת.

אבל, וזה אבל גדול, אילו הנחת המפתחות שלו הייתה מספיקה כדי לשפר את המצב בקבוצה באופן דרמטי - מילא. אלא שזה ממש לא המצב במכבי חיפה. מועדון שהחליט להשאיר את ברק בכר בניגוד לתפיסתו המקצועית, לאחר חרושת השמועות האינסופית סביב מעמדו בקיץ החולף, הוא מועדון שמלכתחילה לא באמת נתן למאמן שלו סיכוי להצליח. בכר הפך לברווז צולע, ועקב כך עבר למצב הישרדותי.

העתיד שחור משחור

ובכל זאת, ברק בכר הוא כעת נחלת העבר, אך ההווה והעתיד של הירוקים אינם רק לוטים בערפל, אלא שחורים משחור. אנשים שאינם מודעים לחוזקות ולחולשות שלהם הם המסוכנים ביותר למערכות ולארגונים שבהם הם עובדים.

ליאור רפאלוב מוכרח ״לעשות ברק בכר״: לא להיאחז בקרנות המזבח, להודות ליענקל׳ה שחר ולאוהדים על ההזדמנות והסבלנות, ולהניח את המפתחות. אם לא בגלל ההשפלה שחוו מאות אלפי אוהדים ירוקים באצטדיון ובבתים, אז בגלל הכישלון בכמעט כל שחקני הרכש בעונה שעברה, ובגלל היהירות וחוסר ההבנה של הכדורגל הישראלי.

לפתוח עונה בליגה שבה קיימת מגבלת זרים ללא מגן שמאלי וקשר אחורי אמיתיים, ועם לא פחות משלושה בלמים זרים - זו התוצאה. אחד מהם ״יכול לשחק גם כבלם וגם כמגן שמאלי״, אבל אינו טוב מספיק באף אחת מהעמדות. בלם אחר לא שיחק כדורגל שנה וחצי עקב פציעות, ולא ברור מדוע רפאלוב התעקש להשאירו.

נכון, רפאלוב חתום על החתמתם של ברוניניו, ברזאו ונובאקוביץ׳, אך הוא עד, בדיוק כמו כולנו, למידת ההשפעה המוגבלת שלהם בתוך מערך קבוצתי פרוץ, שחסרים בו שחקני מפתח בעמדות קריטיות. אם המנהל המקצועי טרם השכיל להבין את חשיבותו של קשר אחורי אחרי שתי עונות של לוקאס ונטורה בישראל, ובמקום זאת מכבס במילים את סירובו להודות שטעה כשלא החתים אחד כזה בקיץ, הוא לא מבין, וכנראה גם לא יבין, את המטריה בכדורגל הישראלי.

אז מה כעת?

הירוקים חייבים לנסות להציל את העונה הזו, ויש הרבה מה להציל ממנה כשהכרטיס למפעל אירופי עדיין בהישג יד. לא פחות חשוב מכך, עליהם להציל גם את חומר השחקנים הזה, שבקצב האירועים הנוכחי רק ישקע במרה שחורה, יאבד ביטחון ולא יצליח להתמודד עם הקריסה המנטלית הזאת.

סגל הקבוצה הוא הטוב ביותר שהיה לה מאז עונת 2023/24 של מסאי דגו. יש בה שוער טוב, מגנים מצוינים - עם חזרתו הקרובה של פייר קורנו - קישור שחסר בו סטופר הגנתי אך עדיין כולל שחקנים איכותיים, ושלישיית התקפה מצוינת. אסור למועדון לשרוף את הסגל הזה. למרות התקופה הרעה, הוא באמת זקוק למאמן טוב ולכמה תוספות נקודתיות מאוד כדי לדבר חזק בעונה הבאה.

המאמן הבא חייב להיות מי שחושב קודם כול איך לא לספוג, ורק לאחר מכן איך לכבוש. הפוך לחלוטין מהמאמן המתפטר בכר ומהמועמד המוביל עומר פרץ, שבדיוק כמו בכר אינו מתאים את סגנון המשחק שלו לסגל העומד לרשותו, וחושב כל הזמן על התקפה. מה שמכבי חיפה חייבת כעת הוא בדיוק מה שקרה במהלך עונת 2018/19, כשמרקו בלבול קיבל את המושכות וייצב את הקבוצה, קודם כול מבחינה הגנתית.

לירוקים יש מספיק איכות מקדימה כדי להבקיע בין שער לשלושה בממוצע למשחק, אך הקבוצה חייבת לייצב את משחק ההגנה שלה, שהוא נכון להיום הגרוע ביותר בליגה (!). מתברר ששק החבטות התורן, יילה בטאיי, לא היה הבעיה בהגנה של הירוקים, אלא משחק ההגנה הקבוצתי כולו תחת בכר.

הלכה למעשה, גיורגי ירמקוב, עומרי גלזר, בלם נבחרת רומניה ליסאב עיסאת, בלם נבחרת סנגל עבדולאי סק, מגן צמרת מהליגה הבלגית יילה בטאיי וגם אלי דסה - כולם, ללא יוצא מן הכלל, לקחו חלק בתבוסות משפילות.

אחריות, ראו ערך

לסיום, בעידן שבו אנשים בתפקידים בכירים מסרבים לקחת אחריות ולהתפטר, ברק בכר עשה אתמול את המובן מאליו, שכבר מזמן אינו מובן מאליו. ככל שהרוויח ביושר את סיום דרכו במכבי חיפה, אי אפשר היה שלא להתרגש ולדמוע יחד איתו, למשמע קולו החנוק והרועד, לקיחת האחריות על כתפיו והנחת המפתחות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לרוב נהוג לומר ״שזוכרים בעיקר את הסוף״, אך למרות שלוש השנים האחרונות של המאמן המעוטר, שהיו כישלון קולוסלי, אישיותו המרגשת ומעוררת ההערכה תגרום לכך שכל אוהד ירוק יזכור ממנו את השושלת הגדולה של שלוש האליפויות, לצד ההעפלה ההיסטורית לשלב הבתים של ליגת האלופות. אלה הגיעו אחרי עשור מלא אכזבות, והם שיישארו בזיכרון, הרבה יותר מהסיום הרע כעת.