עונת היורוליג של מכבי תל אביב הסתיימה אתמול (שישי) באופן סופי. אני מקנא, אבל גם קצת מרחם, על מי שחושב אחרת: רמת הניתוק שלו מהמציאות חייבת להיות גבוהה מאוד. אחד הדברים המייאשים ביותר בקבוצה הזו הוא שהיא גרמה לאוהדים שלה לאבד את האמונה.
שוב, בפעם השישית בעשרה משחקים, מכבי ת"א ספגה 13 שלשות ומעלה. אתמול פרטיזן בלגרד, שהגיעה למשחק כקבוצת ההתקפה הגרועה ביורוליג, סיימה עם 14 שלשות (שיא עונתי), כשהממוצע שלה לפני המשחק היה 6.9.
היא קלעה 42% מעבר לקשת, לעומת ממוצע של 30% לפני המשחק. היא קלעה 88 נקודות, לעומת ממוצע של 78.4. היא ספגה ממכבי 67 נקודות, הכי מעט שספגה העונה, כשממוצע הספיגה שלה לפני המשחק היה 80.2. והיא קבעה שיא עונתי באסיסטים, עם 27.
גם ההתקפה לא עובדת
זו מכבי ת"א. קבוצת הגנה מזעזעת, קטסטרופלית ומביכה מאוד, אבל העונה, בניגוד לשנים קודמות, גם קבוצת התקפה מהגרועות שהיו לה אולי בעשר השנים האחרונות. 21% לשלוש, 13 איבודים מול 16 אסיסטים, 45.8% קליעה אפקטיבית, 94.3 נקודות לכל 100 התקפות. זה מביך מאוד.
מכבי ביצעה במהלך הרבע השני 10 עבירות ושלחה את פרטיזן ל-16 זריקות עונשין ברבע אחד. זה לא שיא, אבל זה ממוקם בטופ 5 רבעים העונה בזריקות עונשין. קבוצה עם כישרון מוגבל, אם בכלל, אחת מקבוצות הריבאונד הגרועות ביורוליג, קבוצה חסרת ביטחון ומפוחדת, שלא ברור איך היא בכלל יכולה להתאושש, ועל חשבון מי.
קטש מיצה את דרכו במכבי
עודד קטש נראה מיואש לחלוטין, והאמת היא שגם ההחלטות שלו במהלך המשחק שידרו ייאוש. זו לא רק ההחלטה להחליף את כל החמישייה, אלא גם כל מיני הרכבים מוזרים שכנראה אפילו לא תורגלו באימון. זה מעיד על מצוקה, על פאניקה. הוא משדר משהו כמו "אין לי כבר מושג מה לעשות, אני עובר לשלב הניסיונות".
איזה מסר עובר לשחקנים מהחלטות כאלה? חייבים להגיד, עודד מיצה את דרכו במכבי, השבועות האחרונים עושים נזק גם לו, גם לשחקנים וגם לקבוצה. השיטה המדוברת היא אסון או ששון, סקנדל או פסטיבל. כשזה עובד, זה חתיכת פסטיבל. שזה לא, זה נראה כמו הכדורסל הכי גרוע בעולם. אין אמצע, זו השיטה. הבעיה היא לפחות עם הסגל הקיים, מאמן אחר לא יגיע להישגים מרשימים.
ההנהלה לא מתפקדת, כבר עשור
לדבר על כדורסל זה לחזור על אותם דברים שוב ושוב, ואין לזה טעם ולא ריח. כשמדברים על כמה רעה מכבי ת"א, צריך למצוא את הסיבות שהובילו לשם, והסיבות האלה מתחילות שנים רבות אחורה.
כדי לקיים קבוצת כדורסל מצליחה, כל מה שצריך הוא שהשדרות המרכזיות במערכת ידעו לתפקד ולנהל, ושיקבלו את המשאבים המתאימים. במכבי ת"א הזו, כבר יותר מעשור, השכבה המרכזית, כלומר הנהלת המועדון, היא החסם הראשון בין הקבוצה להצלחה מקצועית. אם ההנהלה תמשיך לנהל את החלק המקצועי כך, ולהעמיד תקציב בינוני במקרה הטוב ביחס ליריבות, אף שדרה אחרת במערכת לא תוכל להצליח.
קחו לדוגמה את עניין איפה לונדברג. הגארד הפציע מאוד של מכבי ת"א, שהוחתם על חוזה עתק, נפצע. שוקינג, נכון? זו פציעה שכל איש מקצוע במכבי ת"א היה צריך להתכונן אליה מיום פתיחת האימונים באוגוסט. הייתה צריכה להיות תוכנית עבודה מסודרת מאוד למקרה כזה.
קבוצות יורוליג עושות את זה, ולכן הן מחתימות מחליף תוך 48 שעות לכל היותר. מאז הפציעה של לונדברג עברו 19 ימים, ומכבי ת"א עדיין מחפשת. ב-19 הימים האלה חתמו בקבוצות יורוליג ויורוקאפ 11 שחקנים. אף אחד מהם לא נחת במכבי ת"א.
אני נותן למכבי ת"א את הספק הקטן שפייריה הנרי, שחקן שלא שיחק כדורסל מקצועני 4 שנים, הוא לא הפתרון אלא התוספת של התוספת האמיתית שעוד תגיע. אבל האמת? הצעדים האחרונים של המועדון גורמים לי לחשוב שאולי אני טועה, וזה הגארד היחיד שינחת במועדון, ושאלוהים יעזור לכולנו.
ולא צריך שכל המחלקות יהיו חולות, מספיקה אחת. במכבי ת"א יש הנהלה שככל הנראה לא העמידה תקציב גדול מספיק להחתמת שחקן באוקטובר (כן, זה עולה הרבה, תתעוררו). יש מנהל מקצועי שמשדר חוסר אונים בשילוב רוגע מלחיץ מאוד, שלא מסוגל לקבל החלטה אחת בעצמו ובקושי מסוגל לסגור עסקה.
ויש מאמן סופר בררן, שחייב לקבל בדיוק את השחקן שהוא רוצה לפי השיטה שלו, אחרת אין משחק. עם שילוב כזה, איך קבוצת כדורסל אמורה לבצע משימה? כל משימה? איך היא אמורה להגיע למטרה?
רקנאטי ופדרמן הם אותו דבר
האחריות כולה מונחת על כתפיהם של מי שמנהלים את המועדון בתריסר השנים האחרונות ומובילים אותו שנה אחרי שנה לאבדון. אוהדי הקבוצה הצליחו להוציא את משפחת פדרמן ממערך מקבלי ההחלטות, אבל נשארו עם משפחת רקנאטי.
ולמי שחושב שיש ביניהן הבדלים מהותיים: בשורה התחתונה זה בדיוק אותו דבר. בעלים שמעמידים תקציב שלא מדגדג את הגדולות של אירופה, ניהול מועדון וקבלת החלטות מזעזעים, חוסר תקשורת וחוסר שקיפות. והדבר המרכזי שמשותף לכולם: כולם אוהבים לריב, כולם רוצים שליטה, ולכולם יש אגו שבא על חשבון הקבוצה, וחמור הרבה יותר, על חשבון האוהדים. או הלקוחות, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה.
עונת היורוליג של מכבי ת"א הסתיימה. כן, אפשר להחליף 3-4 שחקנים, אבל זה לא יותר מפלסטר לחולה סרטן. זה יביא כמה ניצחונות, לא יותר. בשלב הזה, כמו בכל עונה בשנים האחרונות, הייתי קורא למועדון להתחיל כבר עכשיו בהכנות לעונה הבאה.
אבל אתם יודעים מה? גם זה מיותר. כדי שהמועדון הזה יחזור להיות רלוונטי במשהו, כולם צריכים ללכת הביתה: ההנהלה, המנהל המקצועי, המאמן, כל הזרים, ולפי מה שראינו בדרבי בתחילת השבוע, גם חלק מהאוהדים. כל עוד זה לא יקרה, נחזור בדיוק לאותו מקום.
גם בעונה הבאה שום דבר לא ישתנה
ספוילר: את הקבוצה לשנה הבאה יתחילו לבנות ביולי, כי המנהל המקצועי רק הגיע, או שעדיין אין כזה. התקציב יגדל ב-5 מיליון דולר, שלא יספיקו לכלום, כי כל השחקנים כבר יהיו תפוסים, והיריבות יגדילו את התקציב שלהן ב-10 מיליון דולר.
עד שהמאמן יסגור גארד שמתאים לו, נגמור עם עוד פליט NBA שהולך לקו 4 פעמים ב-10 משחקים, ובנובמבר נסיים את העונה. אה כן, אל תשכחו: 9,000 מנויים יהיו גם יהיו. קל. כי לפחות יש כמה מחלקות שכן עובדות כמו שצריך במועדון.
מי מוכן לעשות את השינוי?
לאוהדי מכבי ת"א, ששרו בדרבי האחרון ושלחו את משפחת רקנאטי הביתה, נמאס. התסכול שלהם ברור, הכעס שלהם עצום, והם רוצים שינוי. כבר שנים ארוכות הם מסתובבים עם התחושה שמזלזלים בהם ויורקים עליהם.
מגיע להם יותר. ואם הנהלת מכבי ת"א לא מסוגלת לספק את שני הדברים היחידים שהיא צריכה לספק, תקציב תחרותי ויכולת ניהול גבוהה, היא חייבת לפנות את מקומה למי שיוכל לעשות את זה. כי הקבוצה חשובה יותר מהבעלים.
האם יש מי שיכול לעשות את זה? יש לי הערכה גדולה לריצ'ארד דיץ', שנמצא כרגע במצב שבו הוא חלק מההנהלה (ולכן אחראי מתוקף תפקידו), אבל מתפקד כסוג של אאוטסיידר. כן, הוא עשה פאול מקצועי ותדמיתי בשבוע שעבר, ומתחתי על כך ביקורת, אבל זה לא אומר שהוא אשם במצב המועדון.
יש לי הערכה גם לאריק שטילמן. אין עוררין לגבי האהבה שלו למועדון והרצון שלו להציל אותו, אף שלא פעם אני פחות מתחבר לסגנון הכוחני, לסבב הפודקאסטים ולהבטחות שנזרקות לאוויר. יש מי שרוצים לקחת את המועדון ומבטיחים הרים וגבעות וזו השורה התחתונה כרגע. אין ספק שהם צריכים לקבל לכל הפחות צ'אנס לעזור. אבל עדיין נותרו שתי השאלות הגדולות ביותר: כסף וניהול.
כדי להעמיד תקציב תחרותי ביורוליג, נכון ל-2026, צריך להשקיע ולהפסיד יותר מ-30 מיליון דולר בשנה, בטח בהנחה ולא חוזרים לשחק בישראל. ואוהדי מכבי ת"א, גם אם סבלנותם פקעה, לא מחפשים פתרון לעונה אחת. הם מחפשים מישהו לשנים רבות קדימה.
30 מיליון דולר בשנה הם סכום שמתקרב למיליארד שקל בעשור. האם יש מי שמוכן להתחייב לדבר כזה? כמה זמן אפשר להחזיק בזה, גם עם הרבה אהבה למועדון וגם עם עזרה של שותפים נוספים?
ומעבר לכסף, יש את הניהול: איך בונים מחלקות מקצועיות שעובדות, ממנים את האנשים הנכונים ונותנים להם לעבוד בלי להתערב? אלה שאלות שכל בעלים במכבי ת"א יצטרכו לענות עליהן, לא רק הם. התשובות יגיעו רק אם יקבלו את ההזדמנות לנסות, וכרגע אין ברירה כי פשוט אין לנו שום דבר אחר על הפרק.
דבר אחד בטוח: מספר האנשים שמוכנים ורוצים לעשות את זה הוא כמעט לא קיים, ואם כבר יש מי שמעוניין, חובת המועדון לאפשר לו לנסות. כי הכל בשביל מכבי זו לא רק סיסמה או קלישאה, אצל רוב האוהדים אלו החיים. ואם זה לא יצליח לאורך זמן? אז גם הם יקבלו את קריאות הבוז שלהם מהקהל.
האוהדים לא פראיירים, והפתיל קצר. מי שהיום הוא המשיח יכול להיות הנבל של מחר. נכון לזמן זה, המועדון ואוהדיו מוחזקים כבני ערובה. בואו, שחררו לנו את הקבוצה, תנו את המפתחות למי שטוען שהוא יכול אחרת ותנו לנו לחזור להיות מכבי. כי כרגע זו לא מכבי, זה פשוט חיקוי זול ולוזרי עם ניהול כושל, שיתוק כלכלי וגרירת רגליים.
