"עודד קטש היה צריך לדפוק על השולחן. מכבי תל אביב משחקת כעדר ללא רועה". כך סיכם את המפלה בדרבי הפרשן אלי סהר, וחשף תעלומה: מי זה הרועה שאינו נראה? כי את הכבשים בתקשורת שמרקדים לפי חלילו כולם כבר מכירים.
"למכבי ת"א יש בעיות בהגנה, אבל חובה עלינו לדבר על הפועל ת"א", הוסיף גור שלף, שערוריית פרשנות בפני עצמה. לא רק משום שקטש חבר טוב שלו, אלא גם בשל היותו יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד. אז למה שיגיד מילה רעה על הרועה? עדיף לשחק אמת או חובה.
ב"יציע העיתונות" למחרת נדחף העיסוק בדרבי לתחתית הרשימה, וכלל רק שני ראשי פרקים: "הגנת מכבי" ו"קלאודיו קולדבלה". "מה קולדבלה נותן לחבילה?", שאל רון קופמן, במסגרת עסקת החבילה לטשטוש חלקו של המאמן שבסך הכל נקלע לסיטואציה. האמת שבמהלך המשחקים כך זה נראה על הקווים. בניגוד למאמנים עטורי תהילה שמטריפים את השחקנים - כמו ז'ליקו אוברדוביץ', פיני גרשון ודימיטריס איטודיס - קטש נראה כמו שחקן משנה בפרסומת לביטוח פנסיוני.
עכשיו תארו לעצמכם איך היו נשמעים סנגוריו בתקשורת אילו זה היה הפוך. כלומר, אחרי שהפועל ת"א היתה מציגה רצף של משחקי נפל. בעצם, למה לדמיין? כך הם נשמעו אחרי סדרת הפסדים של האדומים בעונת היורוליג הקודמת: "איטודיס איבד את הקשר עם השחקנים הישראלים. גם עם הזרים הוא איבד את הקשר" (צביקה שרף); "הסוכנות היוונית מנהלת את הפועל ת"א" (סהר); "כל סצנת הכדורסל, כל המאמנים אומרים שאיטודיס מזמן היה צריך ללכת. כל החונטה היוונית" (קופמן); "הרבה אנשים בתוך המועדון חושבים שצריך להעיף את איטודיס עוד הלילה. כולל הרבה שחקנים" (נדב צנציפר). "השחקנים כבר לא יכולים לראות את איטודיס" (רז זהבי). מי שמדבר על אנשים שכבר לא יכולים לראות אותם.
ככה זה לא רק בערוץ הבית, אלא בתקשורת המקומית בכלל. על מאמן בלי הגנה משלנו מגוננים, וכשמדובר בזרים הדיון מתנהל תחת הכותרת "טרגדיה יוונית", או במתכונת של שחיטה איטלקית. והכל בחסות... החונטה הישראלית.
עמוס פרישמן בווידוי קורע לב
אז מה עושים עכשיו? "הדרך לחתימה על ההסכם הייתה מהירה ויעילה", חשף באפריל האחרון היו"ר שמעון מזרחי, אחרי החתמת קטש לשלוש שנים, בחוזה חסר תקדים בתולדות המועדון. זו היתה הודעה עם טעם של עו"ד, שהופכת מחשבה על פרידה לאיטית ומסורבלת.
מצד שני, ייתכן כי המפתחות ליציאה מהפלונטר נמצאים אצל יו"ר איגוד הכדורסל, שדוגל בשיטת חבר מביא חבר. "עודד ואני חברים מצוינים, ואנחנו בקשר", התגאה עמוס פרישמן שמחפש מאמן לנבחרת, הבטיח ש"בסוף הוא יהיה", הדגיש ש"זה לא עניין של כסף", והתוודה: "אנחנו עדיין בוכים על זה שהוא עזב".
מכיוון שהגדרת תפקידו של מזרחי באיגוד היא "מ"מ בכיר וסגן יו"ר", לא מן הנמנע שהיו"ר והמ"מ ינהלו מו"מ, ויסכימו בתקיעת כף: בוכה מי שבוכה אחרון.
מכות ביציע, התעלמות ב"יציע"
אירוע אלימות חריג במיוחד התרחש בדרבי הכדורסל בהיכל. במחצית השנייה, כשההפרש לזכות הפועל הגיע לאזור ה־20 והקהל הצהוב חש מושפל, נשמעו ביציעים קריאות "רקנאטי הביתה". בשלב זה אוהדים רבים של הקבוצה לקחו אחריות והלכו הביתה ביוזמתם.
ואז החלו מכות בתוך הנגמ"ש. שאול טבש, שישב ביציע 12, סיפר ל"וואלה" כי ברגע שהחל לצעוק נגד רקנאטי הגיע לעברו "ילד רעול פנים" מארגון האוהדים "הגייט" והורה לו בצורה מאיימת לשתוק. כשהקריאות החלו להתפשט, סיפר טבש, המחאה נגד האב ובנו מבעלי השליטה במועדון גלשה למלחמת אחים.
ראשי הארגון טענו מצידם כי "לא הייתה סתימת פיות" אלא "חיכוכים בנושא תפאורה", מה שנשמע כסיפור כיסוי רע, לכאורה. סרטונים שצילמו אוהדים תיעדו מהלומות ודחיפות, אך ב"ספורט 5" ששידר את המשחק לא שמעו על כך. גם במהדורת "חדשות הספורט" 24 שעות אחרי ההמולה דילגו על המחאה והשתקתה, ואפילו ב"יציע העיתונות" התעלמו מהקטטה ביציע.
לצד קופמן (שמכונה אצלם "הקוף") ישבו אלי אוחנה, ניר קלינגר והמומחה לרכילויות קיקיוניות שמוצגות כ"חשיפות" מטלטלות רז זהבי. איש מהם לא העז להזכיר אפילו ברמז את מפגן האנטי־רקנאטי, שהוא לגמרי במקרה הבוס שלהם. או שאולי כולם עשו מחווה ל"קוף", ושיחקו אותה שלושת הקופים. לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי.
שומרי הנגיעה והזובור לצינו
"מדובר במגע גוף עליון שלא מצדיק פסיקה לעבירה. מכיוון שהמגע מתבצע בצידו של שחקן ההתקפה ולא בגבו, הרי שאין מדובר באירוע גבולי ולכן לא נכון היה מבחינת שופט המסך לתמוך בהחלטה". כך מיהרה להכריז הוועדה המקצועית של איגוד השופטים, בשבתה כמועצת החכמים שומרי הנגיעה, בעקבות הפנדל המוצדק (או לכל הפחות שנוי במחלוקת) לזכות קריית שמונה מול בית"ר ירושלים בטדי.
בין חברי הוועדה יושבים שופטי עבר שטעו בסיטונות עוד לפני שהיה VAR, וגם במקרה הנ"ל אפשר בהחלט לחלוק עליהם. צפייה מדוקדקת באירוע מראה כי טימותי מוזי אכן דוחף את אמאדו סאניה בעזרת הכתף, אבל מסיים את ההסתערות בתקיעת מרפק לגבו, שמפילה את הקשר הסנגלי לדשא. וזה כלום לעומת הסכין בגב שתקע האיגוד לשופט שלו.
למחרת, כמה מפתיע, הופצצו צינו ורעייתו באלפי איומים נוראים מסדרת "נדאג שתמות, נעשה לך טרור, מהמר מסריח". באיגוד בראשות גיורא ענבר הזדעזעו ואף אמרו שנשקלת תלונה למשטרה. למה מה חשבתם שיקרה?
לחנפני התקשורת יש כמובן חלק גדול בעליהום. "פעולת הגנה א-די-רה. הפעולה של המשחק!", שאג השדר שרון ניסים עוד לפני השריקה, ובהילוך החוזר פסק: "הנה מוזי מגיע אל הכדור". ממש לא! שחקן בית"ר לא נגע בכדור לפני ההכשלה (המיותרת לחלוטין).
לשיא החנפנות לאוהדי בית"ר הגיע ניסים לאחר שריקת הסיום, כאשר צוות השיפוט נשמע להוראות המאבטחים והמתין במרכז המגרש. כאשר קיבלו הוראה לרדת הם עשו זאת מייד, תחת מטר כוסות פלסטיק וחפצים שהושלכו מהיציע, וכך אמר השדר: "שוב, הכוסות וכולי, ויעשו טוב השופטים אם ילכו קצת יותר מהר. לא צריך להתגרות"... כן, במקום לבקר את הפרחחים שניסו לפגוע בשופט, ניסים החליט שדווקא צינו התגרה בהם.
את עליבותה של התקשורת המתרפסת בפני אוהדי בית"ר השלים ב"שער השבת" איתי שכטר, בסטנד־אפ אווילי, כולל המשפט: "אני 30 שנה בכדורגל, כזאת שריקה לא ראיתי בחיי". כה אופייני לא רק לאחד מבכירי החנפנים, אלא בעיקר לגדול הצוללנים שהתעופפו באוויר והתגלגלו על הדשא גם כשבכלל לא נגעו בהם.
בחזרה לוועדה המקצועית. את הגמישות וחוסר האחידות בהחלטותיה השלימה פסיקתה מהמשחק בין מכבי פ"ת להפועל באר שבע. בשאר אבדאח דחף מאחור את אדריאן אוגריסה, באר שבע קיבלה את הפנדל שהגיע לה, אך מבצע העבירה לא קיבל צהוב שני ואדום. "עוצמת הדחיפה נמוכה ואין מדובר במניעת התקפה מבטיחה", נכתב בנימוקי הוועדה. אם ככה, למה זה פנדל?
שלא לדבר על הפנדל שלא ניתן למכבי ת"א בגמר גביע הטוטו. לפי ההסבר של שופטי המסך, כך פורסם, "המגע של עומרי אלטמן בדור פרץ היה רך". שופט הווידאו היה אלי חכמון, שרשם בעברו כמה טעויות עוצמתיות במיוחד. כלומר הכל תלוי בכישורי מדידת העוצמה ובמרווח עצימת עיניים של שופטי המסך, ושל חברי הוועדה בחדר הישיבות.
ואגב, מי שציפה לגינוי חריף מצד יו"ר ההתאחדות לאיומים שקיבל צינו, שכח כנראה באיזו חתונה רקד בקיץ שינו.
דברי חכמים
"את דור אלו יחליף ניר ברקוביץ', מהמאמנים הבולטים בליגה הלאומית בשנים האחרונות"
- מכבי יפו מבשרת על מינוי מאמן חדש, באחת ההודעות הכי מצחיקות בדור האחרון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו