המלך של מכבי חיפה עירום: ברק בכר חי באשליה

המשחק נגד הפועל באר שבע היה צומת דרכים משמעותי עבור מכבי חיפה. אחרי הניצחונות מול הקבוצות הקטנות וכיבוש המקום הראשון, זה היה הזמן של חניכיו של ברק בכר לעשות את מה שטרם עשו העונה: לנצח קבוצה גדולה, ובכך להוכיח שהטבלה לא משקרת.

היריבה? האלופה העייפה והפצועה, אחרי תבוסה באירופה בסוף השבוע האחרון. ניצחון היה מעניק לירוקים תחושה שהם כל יכולים, בעוד שהפסד היה מנפץ את הביטחון לקראת המשך לוח המשחקים הקשה. ההתרגשות והציפיות לקראת המשחק, כמו גם האווירה והתפאורה ביציעים, היו הדבר הקרוב ביותר לאלו של עונות השושלת של בכר.

אלא שבניגוד לאותן שנים, ברק הוא כבר מזמן לא אותו בכר. דווקא המאמן שהיה זה שהביא פעם אחר פעם חידושים לכדורגל הישראלי הפך למאמן המקובע והצפוי ביותר בליגה. כזה שכל מאמן יודע בדיוק כיצד ישחק ומה צריך לעשות כדי לנטרל אותו.

הפער בין חיפה לבאר שבע

מה שקרה בפועל על הדשא הוא שהופיעה קבוצה עם מאמן וללא שחקנים (אליאל פרץ ולוקאס ונטורה), מול קבוצה עם שחקנים וללא מאמן. בהפועל ב"ש השלם גדול מסך חלקיו, ואילו במכבי חיפה הוא קטן בהרבה מהם. הפער בין הקבוצות הוא ממש לא 5:2, אך הפער בין המאמנים בהחלט כן. מי שעד לפני שלוש שנים היה המלך הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי לא מצליח לקום מהקרשים ולהמציא את עצמו מחדש. או במילים אחרות: המלך הוא עירום.

לא ייתכן שהפועל ב"ש העייפה, ללא צמד השחקנים שהם הלב הפועם של הקבוצה, ואחרי תבוסה כואבת בליגה האירופית רק ארבעה ימים קודם לכן, תיתן חמישייה ותפרק את מכבי חיפה בביתה בהילוך שני.

במקום להגיע בצניעות למפגש מול אלופת המדינה, וכן, גם למרות חמשת הניצחונות הרצופים, הפציעות והעייפות של האדומים ואצטדיון מלא ב־28,000 ירוקים, מול מאמן שבארבעת המפגשים האחרונים ביניהם בסמי עופר ניצח אותו ארבע פעמים על האפס, בכר המשיך לחיות באשליות.

בדומה לשלוש העונות הכושלות האחרונות שלו, הוא עדיין מאמין שהוא מאמן את חיפה האדירה של השושלת הגדולה. ובכן, זו ממש לא הפעם הראשונה. זה כבר קרה אינספור פעמים: פשוט "עלה לו" אחרי תקופה טובה, שלאחריה הוא "אוכל את הסטירה" ומבין שהוא חייב לכבד את היריבות שלו, בטח את הגדולות שבהן. 

"הברק חזר", או שלא ממש

"הברק חזר", קראו בתקשורת המקומית, אך האמת היא שלא. הברק ממש לא חזר. מכבי חיפה ניצחה את מקבץ המשחקים ההוא למרות בכר ולא בזכותו. מכבי חיפה הנוכחית היא קבוצה שבנויה כולה על מהלכים אישיים, וזו לא חוכמה בדיעבד, אלא דברים שנכתבו כאן דווקא לאחר הניצחונות. אם ברוניניו ופדרו ברזאו יבריקו, הקבוצה תצליח להוציא משהו, ואם לא, אין לה דרך לנצח. וזה אומר הכול על רמת האימון של הירוקים תחת בכר.

זה זעק לשמיים, וגם זו לא חוכמה בדיעבד, אלא דבר שנכתב בטורים האחרונים, גם במהלך רצף הניצחונות של הירוקים: ברוניניו חייב להיות מוסט שמאלה, כשלצידו מרכז השדה החזק ביותר שאפשר להעמיד מהסגל, המורכב מעלי מוחמד, מירין לוי ואיתן אזולאי. במקום לנצל את מרכז השדה החסר של הפועל ב"ש, בכר מתעקש ליפול שוב מול קבוצה גדולה.

ולספקנים, כמובן שבשבוע הבא יעלה המאמן המעוטר (פעם נוספת, באיחור) עם שלישיית מרכז שדה חזקה, לאחר שריסק אתמול את הביטחון של שחקניו. מה קרה למאמן שזכה בשש אליפויות עם שלישיות מרכז שדה אגרסיביות ואינטנסיביות?

אחד הדברים שפוגעים במכבי חיפה העונה הוא הצבתו בהרכב של קנג'י גורה, שפשוטו כמשמעו מפריע לשטף המשחק. קבלת ההחלטות שלו רעה מאוד, וכמעט בכל פעם שהוא מקבל את הכדור לבידודים באגף, כבר נוצרת התחושה שההתקפה הלכה לאיבוד. התרומה שלו כל כך מינורית, שהיא פשוט לא שווה את המחיר של משחק עם מרכז שדה רך, שמורכב בין היתר משחקן בעמדה מספר 10, טוב ככל שיהיה.

אגב, איזו קבוצה גדולה בעולם עוד משחקת עם מספר 10 במרכז השדה? בכדורגל המודרני זה כבר לא קיים, ודווקא מי שהיה בליגה שלנו סמל לכדורגל מודרני ממשיך לשחק את הכדורגל המיושן ביותר.

געגועים לדייגו פלורס?

14 שערי חובה בשמונה משחקים הם הרבה יותר מדי עבור קבוצה עם יומרות להשתייך לצמרת הגבוהה ולהיאבק על אליפות, או אפילו על כרטיס לאירופה. והטענות? תתפלאו, אבל לא כלפי מי שאתם חושבים. אי אפשר להמשיך לבוא בטענות לשחקני ההגנה. ראינו היטב מה עשה בכר בעונה שעברה מליסאב עיסאת, שנחשב היום לבלם לגיטימי בצ'מפיונשיפ האנגלית, מבלם נבחרת סנגל עבדולאי סק, וכעת גם מיילה בטאיי, שהגיע למכבי חיפה כמגן מהטובים בליגה הבלגית.

אצל דייגו פלורס, אגב, כל השלושה נראו מצוין. אמש ראינו שגם את אלי דסה הצליחו לעבור לאחר שנכנס כמחליף. גם המגן החדש והנפלא לא יצליח להושיע לבדו את משחק ההגנה של מכבי חיפה, וסביר מאוד להניח שמבחינה הגנתית נראה גם אותו מתקשה להתמודד עם התקפות המעבר של היריבות, בדומה לכל שחקן הגנה ששיחק תחת בכר בשנים האחרונות.

אפשר לאהוב את הכדורגל שלו, ואפשר גם שלא, אבל אצל אליניב ברדה, שיפגוש את מכבי חיפה בשבוע הבא, כל אחד מהשלושה האלה היה "מלך" שזוכה למחמאות מקיר לקיר.

המאזן של ברק בכר מול הגדולות מאז שחזר מסרביה הוא פשוט בלתי נתפס. ב־25 מפגשים מול ארבע הגדולות הוא ניצח רק שש פעמים, רשם ארבע תוצאות תיקו והפסיד 15 פעמים. אלה 22 נקודות מתוך 75 אפשריות (29.33%) - אחד הנתונים הגרועים ביותר מבין כל מאמני הליגה בפרק הזמן הזה.

מה שמשותף למכבי ת"א, להפועל ב"ש ולהפועל ת"א הוא שלשלושתן יש מאמנים שלוקחים סגל ומפיקים ממנו את המיטב. למכבי חיפה, לעומת זאת, יש מאמן שמוציא מהסגל שלו את המינימום, וכשהן פוגשות אותו, לא פלא שזה נגמר בנוקאאוט לטובתן פעם אחר פעם.

ומה עם ליאור רפאלוב

מלבד הביקורות המוצדקות כלפי המאמן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שבנה את הסגל ובחר את המאמן (לדבריו) הוא המנהל המקצועי ליאור רפאלוב. מתי רפאלוב, שקיבל מחמאות מקיר לקיר בחודש וחצי האחרונים, ישכיל להבין שללא מרכז שדה חזק אי אפשר לזכות באליפות?

עוד כשחקן הרגיש רפאלוב על כר הדשא עד כמה ונטורה עוצמתי, כשבכל מאבק בין השניים הברזילאי, ששולט בליגה הזו כבר עונה שלישית, ניצח בקלות. כיצד אפשר לא רק לראות את זה במשך שנתיים, אלא גם לחוש זאת על בשרך, ועדיין לא להביא קשר אחורי שישנה את הקבוצה, בטח כשאתה מתעקש להחתים שחקן בעמדה מספר 10? אי אפשר לזכות באליפות עם שלישיית התקפה איכותית בלבד, טובה ככל שתהיה.

לשקר אין רגליים

אפילו לאצילי, שרי, חזיזה ורוקביצה/דין דוד/פיירו היו מאחוריהם מוחמד אבו פאני, נטע לביא ועלי מוחמד/חוסה רודריגס המצוינים. המחסור בשחקן בעמדה מספר 6 היה ונותר הבעיה העיקרית בבניית הסגל. אבל איך אמר רפאלוב כשהחליט לענות (שוב, כשהקבוצה במומנטום חיובי)? יש למכבי חיפה את עלי מוחמד (שידוע כשחקן פציע), ירין לוי (שאלמוג כהן הבין בינואר האחרון שהוא לא יכול לסחוב את מרכז השדה לבד) ונבות רטנר (שהמאמן לא סופר). ובכן, לשקר אין רגליים, ליאור רפאלוב.

אחד הדברים שהכי התגאו בהם בכרמל בעונה הכושלת שעברה היה שילוב הצעירים. מאז עברו הרבה מים (ושחקני רכש) בנהר, והצעירים כבר לא באמת נספרים. מה שעשה אתמול ברק בכר, כשהכניס את הצעירים בסיום כדי להתרסק ולקחת חלק בביזיון הזה, הוא איזשהו סוג של אסטרטגיה לקידום צעירים שאף אחד עדיין לא מבין? מדוע רטנר, שלא ראה דשא, אפילו לא כמחליף, כבר חודש וחצי, נזרק פתאום למגרש בסיטואציה כזאת? נניח לרגע בצד את ברק בכר המאמן. מה עובר על ברק בכר הבן אדם?

מתי כל מי שסובב את המועדון הירוק, בין אם אלה האוהדים, כלי התקשורת המקומיים או הנהלת המועדון, יפסיק לנרמל תבוסות של חמישיות, רביעיות ושלישיות כמה פעמים בעונה, רק בגלל שלפני ארבע שנים בכר לקח אליפות? חמישייה היא ממש לא דבר שאפשר לקבל בשום סוג של הבנה במועדון כה מפואר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ומה לגבי חלומות האליפות? מלבד העובדה שהיה ברור שמדובר בפאטה מורגנה, שחקנים שסופגים חמישה שערים לא יכולים להאמין שהם מסוגלים לזכות באליפות, או אפילו להתמודד עליה. כרגע, תחת המאמן הנוכחי, מכבי חיפה לא יכולה להגיע גבוה יותר מהמקום החמישי שבו סיימה בעונה שעברה, אף שיש לה כלים להתחרות על הכרטיס לאירופה, או לכל הפחות להיראות כמו צל של קבוצת כדורגל.