האווירה ביציעי המושבה אמש (שבת) הזכירה את האווירה המחשמלת משלוש האליפויות, כשברור היה שניצחון שווה עלייה זמנית לראשות הטבלה. על כר הדשא, זה היה הניצחון הקשה ביותר של מכבי חיפה העונה, כזה שהגיע בזכות שני מצבים נייחים. הגיע הזמן שהקארמה תהיה גם בצד הירוק, לא?
בשורה התחתונה, הירוקים מהכרמל עשו את המוטל עליהם ורשמו ניצחון חמישי ברציפות, שהעלה אותם למקום הראשון לראשונה זה 709 ימים, מאז הפעם האחרונה שבה שאפו אוויר פסגות בליגת העל, במחזור התשיעי של עונת 2024/25. אלא שבניגוד לעונה הנוכחית, כבר בתחילתה של אותה עונה היה ברור שמדובר בפאטה מורגנה.
אי אפשר גם לקחת מברק בכר את ההישג הזה, שכן הפתיחה המצוינת של הירוקים העונה היא הטובה ביותר שלו מבחינת צבירת נקודות מתחילת עונה.
הניצחונות מגיעים, אבל הבעיות נשארות
למרות הניצחון והשמחה, יש כמה נקודות שמחייבות דאגה ושיפור לקראת לוח המשחקים הקשה שמתחיל בשבוע הבא מול האלופה. מכבי חיפה לא יכולה להרשות לעצמה לפתוח משחקים בצורה מנומנמת ולהמשיך להיקלע לפיגורים שבוע אחר שבוע.
זו כבר הפעם הרביעית שזה קורה העונה בליגה, כשבצד החיובי, המהפך אמש היה השלישי ברציפות של הקבוצה. מה שאמור להטריד את ברק בכר הוא שמול הקבוצות הגדולות זה עלול שלא להספיק לניצחון, בדיוק כפי שקרה מול מכבי תל אביב במחזור השני.
יתרה מכך, הקבוצה הצליחה לשמור על שער נקי פעם אחת בלבד בשבעת המחזורים הראשונים. צריך לזכור שלמעט המשחק ההוא בבלומפילד, היא התמודדה עד כה רק מול קבוצות קטנות, ונתון כזה לא יכול להתקבל על הדעת בכפר גלים.
האמצע פרוץ, הכנפיים מוגבלות
אחרי המשחק המצוין הקודם, היה מעט מוזר ואולי אפילו טרחני לכתוב שהקבוצה עדיין לא נראית מספיק מאומנת, אלא מתבססת בעיקר על כישרון ועל יכולת אישית של שחקנים. אתמול זה כבר צעק לשמיים.
ראשית, מרכז השדה חלש ופרוץ מאוד. מכבי פתח תקווה יצאה לשתי התקפות במחצית הראשונה, כבשה שער ובעטה למשקוף. משחק ההגנה של מכבי חיפה היה פשוט נורא, ולא בפעם הראשונה. לא קשה להגיע מולה למצבי כיבוש, ואי אפשר לדעת כיצד היה מסתיים המשחק אילו חוסה קורטס לא היה מחמיץ מול שער ריק, במצב של יתרון 0:1 לפתח תקוואים.
מבחינה טקטית, המערך הגמיש, שבמסגרתו קני סייף מוסט למרכז ויילה בטאיי הופך לבלם ימני כשהקבוצה תוקפת, מקשה מאוד על שחקני הכנף, פדרו ברזאו וקנג'י גורה. השניים נאלצו להתמודד עם שמירה כפולה של שחקני מכבי פתח תקווה, בלי שמגן יעקוף אותם וייצר עבורם אפשרות נוספת.
ההצבה של בטאיי בעמדה קדמית יותר במחצית השנייה של המשחק הקודם, מול הפועל ירושלים, עזרה מאוד לברזאו. הוא נדרש להתמודד אז מול שחקן הגנה אחד בלבד, ולא מול שניים, משום שהשחקן הנוסף היה צריך לסגור את כניסות העומק של בטאיי. סייף, מנגד, לא רק ששוב לא הורגש במרכז השדה, אלא שגם לא סייע לגורה להתמודד עם השמירה הכפולה באמצעות עקיפות מהקו.
ההצבות האלה לא רק מקשות על שני שחקני הכנף להתמודד מול שמירה כפולה במקום לקבל מצבי אחד על אחד, אלא גם גורמות לכך שהם מקבלים פעמים רבות את הכדור קרוב מדי לקו מחצית המגרש, ומעט מדי בשליש האחרון, קרוב לשער. שם הם אמורים לקבל את הכדורים ולבצע את הפעולות שלהם.
גם ניהול המשחק של בכר דורש שיפור
לא רק ההכנה למשחק של המאמן המעוטר הייתה לקויה, אלא גם ניהול המשחק. החילופים של מכבי חיפה היו חייבים להתבצע מוקדם יותר, וגם אלה שבוצעו לבסוף היו לא טובים ולא ברורים.
מדוע היה צורך להעלות שני חלוצים על חשבון מרכז השדה לאחר העלייה ליתרון? בדקות הקשות של הסיום לא היו שחקנים שיוכלו להחזיק בכדור, ומנגד, מרכז השדה נותר דליל ופרוץ.
ברזאו נלחם, ברוניניו פורח
הרבה מהתגובות אחרי המשחק טענו שפדרו ברזאו הציג יכולת שמסבירה מדוע הוא משחק בישראל. נכון, הפורטוגלי רשם משחק פחות טוב מבחינה התקפית, עם נתון שלילי של 32 איבודי כדור. עם זאת, היכולת הפושרת שלו נבעה בעיקר מכך שמאמנו פשוט תקע לו מקלות בגלגלים, כשהוא נאלץ לקבל את הכדורים רחוק מדי מהשער ולהתמודד מול שמירה כפולה.
למרות שלא הבריק התקפית, מבחינה הגנתית הוא שוב הגיע עם סכין בין השיניים. אחד הדברים המרשימים ביותר אצלו הוא העזרה ההגנתית. מרבית השחקנים הם או כישרוניים אך חסרי מחויבות הגנתית, או מחויבים אך חסרי כישרון. במשחק אמש ברזאו חילץ כדורים לא פחות מתשע פעמים והוביל את הקבוצה בתיקולים מוצלחים, עם חמישה כאלה.
לגבי ברוניניו, כשחתם במכבי חיפה עלו חששות בנוגע ליכולת ייצור המצבים שלו. מספר מסירות המפתח, הבישולים הצפויים (xA) והבישולים בפועל לא היו גבוהים מספיק עבור מי שאמור לתפקד כפליימייקר של הקבוצה. אלא שלאחר שבעה מחזורים הוא כבר עומד על חמישה בישולים, ובכל המסגרות העונה רשם שבעה. בכך הוא כבר שבר את שיאו האישי, שעמד על חמישה בישולים בעונה החולפת.
אמש הוא היה השחקן הטוב ביותר של הקבוצה בחלק הקדמי. בשני המשחקים מאז חזרת הקבוצה מהפגרה הוא משחק מעט נמוך יותר ומעורב הרבה יותר בשטף המשחק. על כך צריך לזקוף לזכותו של ברק בכר, שזיהה כי למרות המספרים, ברוניניו נוטה להיעלם ולא להיות מורגש במשך דקות רבות, בין היתר בשל מיקומו הגבוה במגרש.
לונוויק מצטיין, שטייפמן פחות מדויק
בהגנה, נייג'ל לונוויק ספג ביקורות רבות ומוצדקות מאז שהגיע לכרמל, אבל כשמגיע מגיע. אמש הוא הציג את משחקו הטוב ביותר בישראל והיה המצטיין, עם כמה מאבקי הגנה מוצלחים שהזכירו את הבלמים הזרים הגדולים שלבשו ירוק בעשור הנוכחי.
צריך להוסיף שהוא עשה זאת כשקני סייף הותיר חורים באגף שמאל בעקבות הצבתו במרכז השדה. מנגד, שותפו למרכז ההגנה, נועם שטייפמן, שכבש את שער הניצחון, ביצע לא מעט הרחקות כדור לא טובות.
עוד ראוי לציון אלי דסה, שנכנס היטב להופעת הבכורה שלו אחרי הרעש התקשורתי בימים האחרונים. הוא עשה זאת בדקות לא פשוטות, כשהמלאבסים החלו ללחוץ ולהתקרב לשערו של עומרי גלזר, והפגין ביטחון ושקט שהקרין גם על חבריו, לצד הרבה חוכמה וניסיון.
סייף עם הלב, גורה צריך לרדת לספסל
מילה טובה מגיעה גם לקני סייף, שהיה אחראי במידה רבה לשער הראשון. אומנם מדובר בשחקן אפור, שאולי אינו המוכשר ביותר בקבוצה, אבל הוא כנראה השחקן עם הלב והנשמה הגדולים ביותר בה. הקרן שסחט בזכות נחישות רבה הובילה לקרן נוספת, שאותה הרים לשער השוויון של איתן אזולאי, בדרך למהפך.
במבט לעתיד, קנג'י גורה, שנראה מפוזר מאוד ולא מדויק מתחילת העונה, חייב להתחיל לעלות מהספסל. משם הוא כבר הוכיח שהוא יודע לתרום בצורה טובה. עדיף בהרבה, במיוחד לקראת לוח המשחקים הקשה שאליו נכנסת הקבוצה, לשחק עם שלישיית אמצע שכוללת את עלי מוחמד, ירין לוי, שנכנס היטב פעם נוספת, ואיתן אזולאי, לצד הסטה של ברוניניו שמאלה, משם הוא יודע לייצר.
מול לוקאס ונטורה, אליאל פרץ וניב יהושע, ושבוע לאחר מכן מול אנדריאן קרייב ופלקאו, מדובר כבר באופרה אחרת. המשחקים האלה יספקו גם את התשובה לשאלה האם מכבי חיפה באמת חזרה להיות מפלצת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו