לפני קצת יותר משנה, ב-8 בספטמבר 2025, נבחרת ישראל שיחקה בפעם הקודמת באצטדיון בדברצן. אז זה היה מול איטליה, נבחרת שגם במצבה הרעוע הנוכחי, היא טובה יותר מאירלנד. גם אז ישראל הפסידה - אבל איזה הבדל!
באותו ערב בלתי נשכח הנבחרת של רן בן שמעון יזמה, תקפה, הובילה 0:1 ו-1:2. וגם אחרי שספגה ארבע פעמים, ידעה לחזור ולהשוות ל-4:4 - לפני שספגה בתוספת הזמן והפסידה 5:4. אז אתמול (ראשון) הנבחרת אומנם לא ספגה חמש פעמים, אלא "רק" שלוש - אבל מצד שני היא לא כבשה ולו פעם אחת.
ההשוואה היא גם בגלל המספרים, בגלל התוצאות והנתונים הסטטיסטיים - אבל בעיקר בגלל הדרך. בכדורגל מותר להפסיד. זה חלק מהמשחק. ובדרך כלל, לא תמיד, הקבוצה הטובה יותר מנצחת. כמו שקרה מול איטליה.
הדרך הייתה ביזיונית
רק שאתמול מול אירלנד זה לא היה ההפסד עצמו, כמו הדרך שבה זה קרה. ומה שקרה במחצית הראשונה היה בזיון. ואת זה אומר האחראי הראשי, המאמן רן בן שמעון, שהודה: "היום הייתה בושה גדולה, של כולנו. מה שאני לא אגיד, זה היה זוועה".
והאמת שזה די מדהים לגלות שמבין 16 השחקנים ששותפו בהפסד המינימלי מול איטליה - 12 שותפו מול אירלנד. מאלו שפתחו בהרכב מול האיטלקים שני הבודדים שלא שותפו אתמול הם הבלם עידן נחמיאס, ששיחק מול אוסטריה וקיבל הפעם מנוחה, והקשר דן ביטון, שמושבת בחודשים האחרונים מפעילות בשל בעניינים רפואיים.
במילים אחרות, זו כמעט אותה נבחרת, וההבדל בין הגישה שראינו לפני שנה מול איטליה, לבין מה שראינו אמש מול אירלנד, הוא תהומי.
ההכנה המנטלית הגרועה
ונשאלת השאלה, למה? איך קרה שמנבחרת יוזמת, נועזת ולוחצת, כעבור שנה קיבלנו נבחרת שבלונית, לא מספיק מחוייבת וכלל לא אגרסיבית. כאשר אלו פחות או יותר אותם שחקנים.
לא הייתי בחדר ההלבשה לפני המשחק כדי לדעת מה בדיוק נאמר שם, אבל מה שראינו במחצית הראשונה היה מופע בלהות של נבחרת שכנראה לא מבינה מה עומד על הפרק. וזה אחרי שבכל הימים האחרונים אי אפשר היה להתחמק מהעובדה שמדובר במשחק בעל חשיבות הרבה יותר גדולה מכל משחק אחר בשנים האחרונות.
המסקנה ברורה: ההכנה המנטאלית הייתה ממש גרועה - או שלא הייתה כזו בכלל (שזה הכי גרוע).
המספרים לא משקרים
ואחרי שדיברנו על מנטליות וגישה, בואו נדבר על כדורגל נטו. בקמפיין הקודם של מוקדמות המונדיאל הנבחרת ספגה המון שערים, וזה לא השתנה. היא עדיין סופגת המון, בעיקר בשל העובדה שאין לנו שחקני הגנה מספיק טובים. וזה לא רק הבלמים. ענאן חלאילי ורוי רביבו מצטיינים בעיקר בהיבט ההתקפי (אם כי לא אתמול...), פחות בהגנתי.
חשבנו שלפחות יש לנו קישור התקפי איכותי וחלוצים טובים. אז נכון, מול מולדובה ואסטוניה זה נראה לא רע. אבל מול נבחרות ברמה קצת יותר טובה, זה ממש לא מספיק.
ואם נחזור לאותו משחק מול איטליה, דור פרץ כיכב בו עם שני שערים. ומי כבשו את שני השערים הנוספים של ישראל? מנואל לוקאטלי ואלסנדרו באסטוני. כן, שניים מארבעת השערים של ישראל היו עצמיים...
צריך רק להביט על המספרים של חלוצי הנבחרת כדי להבין את המצב לאשורו. דור תורג'מן כבש 2 שערים ב-20 משחקים בנבחרת. ליאל עבדה עם שער אחד ב-19 משחקים. תאי בריבו עם 4 שערים ב-24 משחקים. אלו אחוזים מאכזבים, איך שלא נסתכל על זה.
חלום היורו רחוק מאוד
נהוג לזלזל בדירוג פיפ"א, אבל מה לעשות ובדרך כלל הדירוג הזה אומר את האמת, גם היא לא נעימה. נכון לעכשיו אוסטריה במקום ה-22 בעולם, אירלנד 55 וישראל 77. שני ההפסדים, אם כן, לא צריכים להפתיע, עד כמה שזה כואב.
ומה לגבי יורו 2028, שזו המטרה המוצהרת של ראשי ההתאחדות? ובכן ביורו ישתתפו 24 נבחרות, כאשר כרגע ישראל מדורגת במקום ה-37 באירופה. ועכשיו תעשו את החשבון בעצמכם.
