ב-24 בספטמבר 2022, ארבע שנים בדיוק לפני ההפסד לאוסטריה ביום חמישי האחרון, נבחרת ישראל ניצחה 1:2 את אלבניה בתוספת הזמן בבלומפילד במסגרת ליגת האומות. מאז, אלו הנבחרות שישראל ניצחה במשחק רשמי: בלארוס, אנדורה, בלגיה, אסטוניה ומולדובה.
לא נוריד מאותו ניצחון חביב על בלגיה, אבל מעבר אליה, לכולם ברור שהנבחרות האחרות נחותות בהרבה מישראל, עד כדי דרגת "פאשלה לא לנצח אותן". ועם כל זה, את בלארוס האימתנית ניצחנו פעמיים רק בתוספת הזמן. את מי לא ניצחנו? נבחרות כמו אירלנד, קוסובו ואיסלנד, שלא לדבר על נורבגיה ואיטליה כמובן.
המסקנה מהדברים שנרשמו עד כאן היא שהעפלה ליורו 2028 אינה באמת יעד ריאלי. אני מבין את ההתאחדות שמציבה את זה כמטרה, אחרת לאן נשאף, אבל בפועל, אנחנו ממש לא שייכים לשם. בואו נצא מהסרט הזה.
בשעות שלפני המשחק מול אוסטריה, שמעתי פרשנים כאלה ואחרים חוזים לנו ניצחון או לפחות תיקו. הם נתלו בזה שאוסטריה חסרה כמה שחקני מפתח, אבל שכחו שההרכב שלהם עדיין מלא בשחקנים מחמש הליגות הבכירות.
מאמן נבחרת אירלנד, היימיר הלגרימסון, הודה שההכנה למשחק מול ישראל הייתה לא טובה, נוכח הפרובוקציות שהם עוללו בעצמם. אפשר רק לחשוב מה היה קורה אם הם כן היו מתכוננים כמו שצריך. אולי את זה נגלה במשחק הנוסף מולם ביום ראשון הבא.
קריאת השכמה
רוי רביבו וענאן חלאילי שחקנים מצוינים, אבל חמש הופעות בליגות בספרד ובאנגליה לא הופכים אותם לשווי ערך לשחקנים עם מספר שנים בליגות האלה. מנור סולומון כישרון נהדר, אבל כזה שיש לכל נבחרת.
נבחרת ישראל ככל הנראה תסיים את הקמפיין הזה במקום האחרון ותרד דרג בליגות האומות. האם זה יגרום למישהו לזנוח את חלום היורו? כנראה שלא, אבל אולי זו תהיה קריאת השכמה לעד כמה אנחנו רחוקים משם.
אוסטריה כמה רמות מעלינו גם בהרכב שני, כנראה שגם אירלנד דרגה אחת מעלינו. ואם נסתכל סביב לנבחרות ב"דרג שלנו", נראה נבחרות כמו גאורגיה שמתגאה באחד מעשרת השחקנים הטובים בעולם ויוון שמפתחת דור זהב חדש עם שחקני הרכב בארסנל ודורטמונד. אנחנו, לצערי, לא שם. הלוואי ואתבדה.
