המערבל הלאומי: רן בן שמעון יושיע את נבחרת ישראל

בשירו של המלך, לא זוהר, אלביס, הוא שר "IT'S NOW OR NEVER", וזה בדיוק מה שאני מרגיש עם נבחרת ישראל בכדורגל. חמישים ושש שנים כותבים ומתדיינים על האם נעלה שוב לטורניר גדול. היינו קרובים, היינו רחוקים, קולומביה, אוסטרליה, דנמרק, אזרבייג'ן - טיילנו בכל העולם כדי להגיע שוב לטורניר חשוב.

היו לנו כוכבי כדורגל ושחקני ליגה אפורים, הבאנו מאמנים שזכו ביורו כמאמנים, כאלה שזכו כשחקנים ואפילו מאמן שהשאיר את בית שאן בליגה, נתנו לבן של ישראלי היחיד שהבקיע במונדיאל לשדר את המשחקים, ושום דבר לא עזר.

אבל הפעם זה באמת, עכשיו או לעולם לא. כי אם יש דור אחד שיכול לעשות את זה, זה הדור הזה, דור המונדיאליטו, הדור שהגיע לגמר אליפות אירופה עד גיל 20. הדור שלקח מקום שלישי במונדיאליטו. רק הם יכולים לעשות את זה, ועכשיו, כי בעוד שנתיים הדבר הזה שיש להם, האמונה, שגרמה להם להגיע להישגים הקודמים, תתפוגג.

היו לנו כוכבים גדולים יותר, היו לנו שוערים יותר טובים מדניאל פרץ, אבל משהו בדור הזה יוצא מהישראליות, מהכוכבות המקומית והופך להיות אירופאי. יוסי בניון, אלי אוחנה ואייל ברקוביץ' היו כדורגלנים ישראלים ששיחקו באירופה; ענאן חלאילי, מנור סולומון, אוסקר וסתיו למקין הם שחקנים אירופאים שמשחקים בישראל.

התרסק עם כל הגדולות

ואתם יודעים מי גורם לי לזמזם "IT'S NOW OR NEVER"? המאמן רן בן שמעון. נכון, הוא מערבב, מערבל ומחרטט, הוא המאמן כדורגל הראשון בהיסטוריה שהחמיץ משחק של הנבחרת שלו בגלל פציעה ב... פאדל. מי נפצע בפאדל? אפילו כריסטיאן בליץ' לא יצליח להיפצע במשחק פאדל.

אבל לזכותו של רן בן שמעון ייאמר שהוא מעולם לא הצליח עם קבוצה גדולה, הוא תמיד התרסק, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים. לעומת זאת, עם קבוצות קטנות הוא עשה ניסים ונפלאות, העונה המטורפת עם מ.ס. אשדוד שהוא הוביל אותה למקום השלישי בליגה, ולפעמים אנחנו שוכחים, אבל הבלנדר הזה הביא אליפות עם קריית שמונה. ומה היא נבחרת ישראל אם לא קבוצה קטנה, מהפריפריה, ללא הישגים שרוצה פעם אחת לתת עונה גדולה.

"עכשיו או לעולם לא"

אז נכון שהפסדנו לאוסטריה בחוץ, ושוב קיבלנו גולים לפני המחצית ועוד שניים בתוספת הזמן, כאילו שזה קורה רק לנבחרת ישראל, המצאה ישראלית כמו הפתיתים, הדיסק און קי והווייז. אם אני לא טועה, והפעם אפילו אשתי תגיד שאני צודק, במונדיאל האחרון גם נבחרות אירופאיות כמו קרואטיה, פורטוגל, בלגיה, נורווגיה ואנגליה ספגו שערי הדחה בדקות האחרונות של המשחק.

דווקא ההפסד המעצבן לאוסטריה בחמישי חידד לי את תחושת ה"עכשיו או לעולם לא". אני זוכר את ההפסד 5:2 ב-1992 במשחק הראשון שלנו באירופה, שנראינו חלשים, נמוכים ולא בכושר. הייתי ביציע בחגיגה של ה-5:0 ברמת גן, וכל המשחקים ההיסטוריים מול אוסטריה. לטוב ולרע, נראינו כמו נבחרת ישראלית בחולשתה או בגדולתה. הפעם הנבחרת נראתה כמו נבחרת אירופאית בינונית מינוס, אבל אירופאית.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות