יש משהו מאוד טריקי במשחק הראשון ביורוליג. מצד אחד, בראייה היסטורית, אין הרבה הפתעות במשחק הראשון, בדרך כלל הקבוצות הטובות יותר על הנייר גם מנצחות והמיתוס שאומר שאם יש זמן להפתיע זה בהתחלה, לא נתמך עובדתית.
זה נובע בעיקר מהעובדה שבמשחקי תחילת עונה, כשהקבוצות עדיין לא מתואמות, כשהן עדיין לא משחקות את מה שהמאמן דורש ורוצה ברמה מספיק טובה, מה שבא לידי ביטוי זה הכישרון. ומי שמחזיק בכישרון, זה מי שמחזיק בכסף ובמאמן טוב יותר, ולכן הוא בדרך כלל מנצח.
דוגמה מצוינת היא הפועל תל אביב של העונה שעברה שהובילה את היורוליג כמעט לאורך שלושה חודשים, עד שהיריבות התחילו להיכנס לקצב ולשיטה.
מצד שני, על מכבי ת"א החוקים האלה חלים הרבה פחות. מאז 2001 היא פתחה ביורוליג בחוץ 14 פעמים, וניצחה רק שלושה משחקים. הפעם האחרונה הייתה בבאמברג לפני תשע שנים, זה נשמע כמו נצח. בבית, באותה תקופה, היא לא הפסידה אף משחק פתיחה, 12 מ-12.
אז למרות שכל הפרשנים, השדרים, והאוהדים בפודקאסטים ניסו לספר עד כמה היריבה חלשה, ההפסד בליון לא צריך להפתיע. מה שצריך להדאיג זו הדרך. כי לא בטוח שזה ערב חלש אחד, ותעשה טעות מכבי אם תחשוב כך.
המשחק הזה היה סדרה של בעיות שכל אחת מהן מוכרת לעודד קטש, כי את המשחק הזה כבר ראינו בעונה שעברה ואפילו לפני כן, לא מעט פעמים.
מתקשה מול אגרסיביות
בכל פעם שהקבוצה של קטש פוגשת את הקבוצה שבאה להרביץ, סופר אגרסיבית וסופר מהירה, היא מתפרקת בכמה דקות שעולות לה במשחק. אלו בד"כ הקבוצות שמחזיקות את רמת הכישרון הכי נמוכה ביורוליג, אז כדי להקטין את הפער הן באות עם רוח מלחמה.
החל ממצב של 19:19 כשעל השעון קצת פחות מדקה לסיום הרבע הראשון, ובמשך 7 דקות ו-12 שניות, מכבי לא קלעה אף סל שדה. 9 זריקות, כולן הלכו החוצה, 7 איבודים, וזריקת עונשין אחת מוצלחת מול 16 נקודות של הצרפתים.
תוהו ובוהו, כאוס. כשהבצורת נגמרה, מכבי פיגרה ב-13. נכון, היא הצליחה לחזור ולהוביל, אבל מנטלית הנזק כבר נעשה וגם מקצועית היה ברור לטוני פארקר איפה זה עובד לו.
בהתקפה, מול הגנה כזו הריווח הוא קריטי. צריך שחקנים בפינות כדי למשוך את ההגנה החוצה ולפתוח את הצבע. אבל מכבי זרקה רק 3 מתוך 63 הזריקות שלה מהפינה, פחות מ-5%. וילרבאן, לשם השוואה, זרקה משם 13. בלי שחקן בפינה, כל נסיון חדירה של מכבי נתקל בקושי עצום אפילו ברמת הכדרור וכל כדור שהוכנס לגבוה בצבע נתקל בכיווץ מאסיבי של שלושה ולפעמים ארבעה שומרים.
בעונה שעברה מכבי הייתה החמישית ביורוליג באחוז ריבאונד בהתקפה. בליון, במחצית הראשונה, היא קלעה בדיוק 0 נקודות מהזדמנות שנייה. מתוך 18 זריקות מוחטאות היא לקחה 3 ריבאונדים בהתקפה. זו לא מכבי.
היא איבדה 20 כדורים, כמעט כל התקפה רביעית הסתיימה באיבוד. איבוד במסירה, בכדרור, צעדים, ו-4 עבירות בהתקפה. הנזק האמיתי לא היה רק בנקודות הקלות לצד השני, אלא ב-20 הזריקות שמכבי פשוט לא לקחה, במשחק שנגמר בעשר הפרש. תחשבו רגע על המשמעות המספרית פה.
הכול על ים מדר
ושוב, כמו בדרבי, הגענו לים מדר. ב-26 הדקות שלו על הפרקט, מכבי קלעה 60 נקודות וניצחה 53:60. זו קבוצה שמזיזה נכון את הכדור, מגיעה לצבע ומוצאת את הזריקה הנוחה, או לפחות את הזריקה שטובה לה.
מדר קלע 13 ומסר 8 אסיסטים שהפכו ל-19 נקודות, ביחד זה 32, כמעט חצי מהנקודות של מכבי במשחק. נתון מפחיד ומדאיג. ב-14 דקות בלעדיו, מכבי הפסידה 31:14. קצב של נקודה לדקה.
לא מעט נשאלה הקיץ שאלת הגארד הנוסף שחסר או לא חסר לקטש. הסקורר. אולי המשחק הזה מסמן לנו את התשובה. למכבי יש חמישה גארדים בסגל, ומול וילרבאן הופיעו אחד וחצי. מדר היה הלב של ההתקפה, וג'ימי קלארק היה טוב התקפית במחצית השניה, הוא אולי היחיד בסגל שיודע לייצר לעצמו ברמת יורוליג גבוהה.
שלושת האחרים, איפה לונדברג, קיטון וולאס וג'ון דיברתולומאו, קלעו ביחד 2 מ-11 מהשדה ו-7 נקודות. זה משחק אחד, לונדברג לא יראה ככה בהמשך, זה ברור, ואולי אולי גם וולאס. בהחלט ייתכן שבעוד חודש זה ייראה אחרת. אבל אם זה יחזור על עצמו שוב, לעודד יש חור בבניית הסגל.
ובזמן שמכבי חיפשה סל, בצד השני היא ראתה את פאטי מילס ודייוויד לייטי בני ה-38 וג'יי קראודר בן ה-36. ביחד 112 שנים. במחצית הראשונה השלושה קלעו 26 נקודות, כשכל מכבי קלעה 32. שלושה שחקנים שרוב הקריירה שלהם כבר מאחוריהם הגיעו כמעט לתפוקה של קבוצה שלמה, שבנתה את הסגל כדי להילחם על הפלייאוף.
עד הבאזר הם הגיעו ל-44. מילס סחט עבירות, לייטי קלע מהפינה, וקראודר קלע 4 מ-5 מהשלוש וסגר את המשחק ברבע הרביעי. ניסיון לא מנצח משחקים לבד, אבל מול קבוצה שמאבדת את השטף ההתקפי שלה בשלב כל כך מוקדם, הוא מספיק.
תוכנית ההגנה השתבשה
בהגנה מכבי נכנסה עם תוכנית מעניינת. מדר היה היחיד ששמר על מגרש שלם והגיע בשלב מסוים לבצע טראפים על מוביל הכדור, ללחוץ ולנסות לגרום לווילרבאן לאבד. פה ושם זה עבד בסדר. מספרית, זה יותר נכשל מאשר עבד.
בחלק גדול מהמקרים מישהו פשוט נשאר חופשי. 14 מתוך 16 השלשות של הצרפתים נקלעו אחרי מסירה. טראפ שלא מסתיים באיבוד הוא התקפה של ארבעה נגד שלושה, וילרבאן קיבלה יותר מדי כאלה.
לא הייתי זונח את היכולת של מכבי לעשות את זה בהמשך, היא עוד תראה הרבה פירות מהעניין הזה, אבל יש לקחת בחשבון את הסיכונים.
השלשה מהפינה היא הזריקה הכי קלה בכדורסל. וילרבאן קלעה משם 7 מ-13, 21 נקודות שהגיעו כמעט בלי מאמץ. חמש מתוך השבע נקלעו מיד אחרי טעות של מכבי בצד השני: חסימה, איבוד, או שלשה מוחטאת עם ריבאונד ארוך. בכל פעם שזה קרה, וילרבאן דחפה מהר את הכדור קדימה ומי שעמד בפינה נשאר לבד.
מול הגנה מסודרת, וילרבאן קלעה משם רק פעמיים בכל המשחק. כלומר, בפינות הבעיה של מכבי לא הייתה דווקא השמירה, אלא במקרים רבים דווקא החזרה להגנה אחרי טעות בהתקפה. ושוב זה מתחבר לאיבודים, כל כדור שאבד פתח את הדרך להתקפה מהירה שבה ההגנה של מכבי לא היתה מאורגנת.
החיבור של שחקני הרכש
וולאס נראה לא מחובר לקבוצה. 12 דקות, 2 נקודות, 2 איבודים, 4 עבירות ומינוס 17. הוא היה על המגרש גם בשתי החמישיות הכי גרועות של מכבי באותו ערב (יחד עם אושיי בריסט ודניאל תייס). ארמנדו בייקוט לעומתו בכלל לא נראה מחובר לשקע. קיבל 3 דקות, לא זרק אף זריקה, ומכבי הפסידה בזמן שלו ב-10 הפרש.
זה היה משחק היורוליג הראשון של העונה, וזה לא הזמן לפסוק על אף שחקן, אבל כדאי לסמן שכנראה יהיו עוד ערבים כאלה. למכבי אין סגל יורוליג עמוק מספיק כדי לסחוב שני שחקנים שלא תורמים, והשאלה היא כמה זמן היא מוכנה לחכות להם. סבלנות היא דבר חשוב, אבל ביורוליג יש לה מחיר. לוולאס הייתי מחכה יותר, לבייקוט לא בטוח.
הוויתור על קולסון
ויש את המקרה של בונזי קולסון, שקשה יותר להסביר. קולסון, השחקן הכי טוב של מכבי בתקופת ההכנה שיחק 9 דקות רעות ללא נקודות ולא חזר למגרש במחצית השנייה.
כל ריצת ה-1:16 של וילרבאן הייתה כשהוא היה על המגרש, מהרגע שנכנס ועד שיצא. אין ספק שהתרומה של בריסט בריבאונד ובהגנה הייתה חיובית (למרות 0/6 מהשלוש, שוב), אבל מעניין מה גרם לעודד לוותר על שחקן כמו קולסון במשחק כזה.
לא בגלל זה מכבי הפסידה, אבל ייבוש של שחקן מרכזי אף פעם לא עושה טוב למערכת. אין ספק שגם קטש עדיין לומד את הרוטציות שלו בסגל הזה, מה שמוביל גם לטעויות שלו.
אם יש נתון שיכול להעיד על הקושי של מכבי ת"א במשחקים מול יריבות מהסוג הזה, זה העבירות. במחצית הראשונה מכבי עשתה 7 עבירות. זה נמוך מאוד.
ב-303 המחציות שלה ביורוליג בארבע העונות האחרונות, רק ב-9 היא עשתה פחות. במחצית השנייה היא עשתה 18, מספר שהגיעה אליו רק פעמיים בכל התקופה הזו. זה השיא שלה.
אחרי מחצית שבה וילרבאן הסבירה למכבי שביורוליג באים להרביץ, מכבי החליטה להיות אגרסיבית כמוה. אבל האגרסיביות הזו לא הפכה להגנה טובה יותר, היא הפכה לעבירות.
וילרבאן, שהגיעה לקו רק פעמיים במחצית הראשונה, קיבלה 18 זריקות עונשין במחצית השנייה. השורה התחתונה היא שווילרבאן קלעה 42 בכל מחצית. האגרסיביות של מכבי לא הורידה ממנה אפילו נקודה אחת.
התיקון הגיע באיחור
ורק בדקה ה-37, בפיגור 12, קטש העלה לראשונה הרכב עם ג'יילן הורד בעמדה 5. בעיניי מאוחר מדי, זה הרכב שהיה כדאי לנסות הרבה יותר מוקדם. במשחק כ"כ מהיר ואגרסיבי, היכולת של רומן סורקין להחליף ולשמור על הגארדים היא חסרון גדול.
ההגנה של מכבי עם סורקין, למרות היעילות שלו בהתקפה, סבלה בדיוק מהדבר הזה. גם תייס היה חלוד מדי, למרות שהמספרים מראים שאיתו העסק התייצב הגנתית. הרכב עם הורד בעמדה 5 היה משאיר את כל החמישה מסוגלים להחליף על כל חסימה. דווקא מול קבוצה כזו, זה היה שווה ניסיון כבר ברבע השני.
זה היה מחזור אחד מתוך 38, ומכבי כבר הפסידה בעבר משחקי פתיחה בחוץ ועדיין הגיעה לפלייאוף (ואפילו זכתה ביורוליג). אבל המשחק בליון חשף בעיות שלא ייעלמו מעצמן.
קבוצה שבלי מדר ו/או קלארק מתקשה מאוד לקלוע, סגל בלי סקורר משמעותי ברמת יורוליג, הטיפול האגרסיבי שמשבש למכבי את התוכניות וגורם לה לאבד את הראש והכדור, הירידה להגנה, הגנת הפיקנ'רול של סורקין.
חלק מהבעיות האלה היה אפשר למנוע עם הכנה טובה יותר למשחק, חלק אחר ידרוש החלטות במשרד. בשבוע הבא מגיעה לבלגרד בשיקטאש, ולפני הביקור באתונה מכבי צריכה להתחיל לענות לפחות על חלק מהשאלות האלה.
