"היא עוצבה עבורי במיוחד לאליפות. צבעונית, נועזת, זוהרת. אני אוהבת אותה". כך תיארה ארינה סבלנקה את השרשרת שעוצבה עבורה לאליפות ארצות הברית הפתוחה, והשאירה לאחרים להשלים את מה שנותר בין השורות: "בדיוק כמוני". קשה לחשוב על תיאור הולם יותר לסבלנקה, בעיקר ככל שזה נוגע להיותה נועזת.
לאחרונה אימצה התאחדות טניס הנשים מדיניות המחייבת את השחקניות לעבור בדיקה גנטית כתנאי לזכאותן להתחרות בסבב. בעוד מרבית השחקניות הבכירות נמנעו מלהתבטא בנושא הנפיץ, סבלנקה תמכה במדיניות בפומבי ואף אמרה שתשמח להיבדק בעצמה.
בעידן שבו ספורטאים רבים מעדיפים להתרחק מסוגיות נפיצות, סבלנקה בדרך כלל בוחרת לדבר. עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא גינתה את המלחמה והתנערה בפומבי מנשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, למרות הרגישות הפוליטית הכרוכה בכך. בהמשך הייתה מהקולות הבולטים במאבק השחקנים מול טורנירי הגרנד סלאם על חלוקת ההכנסות ותנאי השחקנים, ואף אמרה שייתכן כי בסופו של דבר יהיה צורך בחרם על טורנירי הגרנד סלאם.
לא הולכת על בטוח
הנועזות של ארינה לא נעצרת מחוץ למגרש. הטניס שלה בנוי בדיוק על אותו עיקרון. סבלנקה אמנם איבדה השבוע את המקום הראשון בעולם, אבל עדיין מובילה את הסבב במספר הווינרים שהיא חובטת. באופן מפתיע, היא מובילה גם במספר הטעויות הבלתי מחויבות.
במחשבה שנייה, זה לא באמת מפתיע כשמדובר בה. סבלנקה לא הולכת על בטוח. היא הולכת על ניצחון. כמו אש, גם המשחק שלה יכול לעבוד לשני הכיוונים. כשהכול מתחבר היא מסוכנת במיוחד, עוצמתית וקשה לעצירה. כשהשליטה בורחת, זה נגמר עם לא מעט טעויות. מי שלוקחת יותר סיכונים מכולן תטעה יותר מכולן, אך גם תחבוט יותר ווינרים מכולן.
על אף שנכנסה לטורניר מהמקום הראשון בעולם, לא רבים האמינו שסבלנקה תגיע עד הגמר. החל מחודש אפריל היא מתקשה למצוא יציבות ולשמור לאורך זמן על הרמה הגבוהה אליה הרגילה אותנו. הדחות מוקדמות, הפסדים בלתי צפויים ורגעים שבהם איבדה שליטה דווקא במעמדים הגדולים.
לרוב, היא הייתה רחוקה מלהיראות כמו המדורגת הראשונה בעולם. לאחר ההדחה המוקדמת בווימבלדון היא אף הודתה בעצמה: "מבחינת הרמה שלי, לא שיחקתי כמו המדורגת הראשונה בעולם".
אבל בניו יורק, שם זכתה בדיוק לפני שנה בתואר הגרנד סלאם האחרון שלה, משהו התחבר מחדש.
תחילה, תצוגה נפלאה ברבע הגמר מול זוכת ווימבלדון, לינדה נוסקובה, ואז תצוגה קרובה לשלמות בחצי הגמר מול ג'סיקה פגולה. סבלנקה שרפה את המגרש והציגה לפרקים טניס מהטובים שהציגה השנה. אחרי מערכה ראשונה צמודה היא השתלטה על המשחק, סיימה עם 29 ווינרים ושבעה אייסים בדרך לניצחון חלק בשתי מערכות. זו הייתה סבלנקה בגרסה שקשה מאוד להתמודד איתה. תוקפת, לוקחת סיכונים ולא משאירה ליריבה הרבה זמן לחשוב או אפשרויות להגיב.
מלכת הקרח
ובזמן שארינה עומדת חשופה מול העולם, נועזת ובוערת כאש, יריבתה בגמר היא כמעט ההפך המוחלט. את ילנה ריבאקינה מכנים בסבב "מלכת הקרח", הודות לקור הרוח התמידי, שפת הגוף היציבה ונטולת הדרמה, והיכולת שלה לעבור בין נקודה לנקודה כאילו דבר לא אירע. ניצחון גדול, טעות קשה, שבירה ברגע מכריע - בדרך כלל תתקשו להבין מהבעת פניה מה בדיוק קרה.
גם על המגרש, הקור הזה הוא חלק מהכוח שלה. ריבאקינה משחקת טניס נטול רעש. סרב אדיר, חבטות שטוחות ונקיות, מעט תנועות מיותרות ובעיקר תחושה שגם כשהמשחק סביבה הופך מתוח, היא ממשיכה להתנהל באותו הקצב.
לא זו בלבד שריבאקינה מהווה ניגוד כמעט מושלם לסבאלנקה, היא גם היריבה הישירה שלה על המקום הראשון בעולם. אחרי יותר ממאה שבועות רצופים בהם סבאלנקה החזיקה בפסגה, השבוע התהפכו היוצרות, וריבאקינה הבטיחה לעצמה את המקום הראשון.
כאשר נשאלה על ההישג, השיבה כדרכה באיפוק: "כרגע זה רק מספר. המטרה שלי היא לזכות בכל טורניר שבו אני משחקת". בהמשך הוסיפה שהיא לא חושבת על ההישג יותר מדי ושהמטרה כרגע היא המשחק הבא. כזו היא מלכת הקרח של הסבב. היא בוודאי אינה מובילה את הדירוג במדד האקספרסיביות.
כמו יריבתה, גם הדרך שלה לגמר לא הייתה מובנת מאליה. העונה של ריבאקינה כוללת הישגים גדולים, בראשם כמובן הזכייה באליפות אוסטרליה, אבל לא ניתן לומר שהייתה זו שנה נטולת נפילות. בקווינס, למשל, הודחה מוקדם יחסית על ידי קייטי בולטר, ובווימבלדון נעצרה כבר בסיבוב השלישי. גם ההכנה לניו יורק לא הייתה אידיאלית, שכן הגיעה לאליפות עם סימני שאלה סביב הכשירות שלה לאחר שנאלצה לפרוש בסינסינטי בשל פציעה.
אלא שככל שהטורניר התקדם, ריבאקינה הלכה והשתפרה. בחצי הגמר חיכתה לה קוקו גוף, אלופת הטורניר לשעבר, מול קהל אמריקני תומך ונלהב, במשחק שהפך לקרב מתוח. גוף לקחה את המערכה הראשונה, אבל ריבאקינה כמעט לא שינתה הבעה. היא נשארה בתוך המשחק, החלה לפגוע טוב יותר בסרב, הפעילה לחץ על הפורהנד של גוף והפכה את המשחק בדרך לניצחון בשלוש מערכות.
גמר של יסודות מנוגדים
וכך עושות השתיים את דרכן לגמר, בדיוק כפי שמתבקש מהדימוי שלהן. סבאלנקה אחרי תצוגת כוח שבה שרפה את המגרש מול פגולה, וריבאקינה אחרי משחק שבו נקלעה לפיגור מול גוף, נשארה רגועה והפכה אותו.
וכן, זה מוזר בדיוק כמו שזה נשמע. שתי השחקניות שיחזיקו בשני המקומות הראשונים בעולם נפגשות בגמר, ועדיין ניתן לומר שמדובר בגמר מפתיע במידת מה. שתיהן הגיעו לניו יורק עם סימני שאלה, ושתיהן השתפרו תוך כדי תנועה במהלך הטורניר, עד שהגיעו לחצי הגמר כשהן מציגות את הטניס הטוב ביותר שלהן באליפות.
בשלב זה, כמעט מתבקש לשאול, באופן קלישאתי, האם האש של סבאלנקה תמיס את הקרח, או שמא ריבאקינה תצליח לכבות את הלהבות. אבל אני, מה לי ולקלישאות. אני איש רציני. ועל כן, ברשותכם, לא אשאל.
