הריצה של ברק אברמוב לעמדת הראיונות ולמסיבת העיתונאים אחרי התבוסה אתמול (חמישי) 3:0 להפועל תל אביב בבלומפילד, זיכתה אותו במחמאות מצד פרשנים חנפנים באולפנים, אבל ההפך הוא הנכון. בעלי בית"ר ירושלים אמנם אמר שמוקדם לשפוט את אלמוג כהן - כלומר נתן לו גיבוי - אבל אם הוא סומך עליו, שייתן לו גם להתמודד עם השאלות בעצמו. מאמן לא צריך לצידו שמרטף.
ההצלחה היחסית בעונה הקודמת עלתה לו לראש. אברמוב כבר חשב כנראה שהוא פלורנטינו פרס, ובהחלטה הזויה הוריד לקווים מישהו שלא אימן בחייו, בלי מנהל מקצועי בכלל. שזה בערך כמו לקחת את האחראי לקניית חומרי גלם ברשת סושי ולהפוך אותו לשף.
"אלמוג כהן הוא המאמן הכי טוב בארץ", הכריז שלשום אברמוב, בטקס הרמת כוסית לראש השנה שקיימה הקבוצה. כמה יוהרה ועזות מצח. כאילו לא היו לו מספיק סימנים לחוסר האונים, כבר בתבוסה במחזור הפתיחה מול מכבי נתניה. אמש הפטפטן כבר התנסח קצת אחרת וכינה את כהן: "איש מקצוע מהשורה הראשונה בכדורגל הישראלי". כן, בתוך יממה נוספו לשורה שלו עוד כמה.
"הדרך ארוכה, לא דרך של שני מחזורים, לאלמוג יש חוזה לשלוש שנים", התחייב הבעלים. מרגש, אבל כדי להבין מה שווה מילה שלו, כדאי לחזור בדיוק עשר שנים לאחור.
ב-27 באוגוסט 2016 הפסידה בני יהודה 1:0 להפועל חיפה במחזור השני של ליגת העל, אחרי 1:1 מול בני סכנין במחזור הפתיחה. המאמן היה אריק בנאדו שהוחתם באותו קיץ. למחרת, כשלקבוצה מהשכונה הייתה נקודה אחת מתוך 4 אפשריות, נשאל הבעלים על מעמדו של בנאדו. "זה נכון שמבחינת תוצאות בתחילת העונה ציפינו ליותר", השיב אברמוב, "אבל הוא מונה לעונה ולא לשני מחזורים ואין שום דיבור על פיטורים".
פחות מחודשיים אחר-כך בני יהודה הובסה 4:1 ע"י מכבי פתח תקווה, והמאמן פוטר. "גיבינו את בנאדו, אבל רצינו לעשות שינויים בצוות המקצועי", הסביר אברמוב את הרגע בו הפך את עצמו למנג'ר. ואז הוא גם התפאר בהשקעתו: "בנינו קבוצה טובה עם תקציב שלא היה כאן בשנים האחרונות". בדיוק אותה הצהרת הון ששחרר אתמול, בסיום הפיאסקו בבלומפילד.
בראיון ההוא ב-2016 היה לבעלים עוד מסר לאוהדים המוחים של בני יהודה: "אני לא בקטע של להרים ידיים, יש לי עור של פיל". גם ההבטחה הזו לא עמדה במבחן המציאות. ככה זה כשאחד שמסגל לעצמו תכונות של פיל, מרים את האף.
עונת הפרובינציאליות והילולת הלגיונרים כבר בשיאה
"הטוב בפאלאס, בפער"... "באנגליה התלהבו מחלאילי"... "היה מבריק"... "החתמת הקיץ בפרמיירליג? מחמאות גדולות לענאן חלאילי"... אלה רק חלק מהכותרות הזוהרות שהופיעו השבוע בשלל אתרים (לא חשוב שמות), אחרי הופעת הבכורה של הישראלי במדי קריסטל פאלאס. תוצאת הסיום, אם זה בכל מעניין מישהו: תבוסה 4:1 מול מנצ'סטר סיטי, והמגן שלנו הוחלף בדקה ה-75. כנראה מרוב התלהבות.
כל סוחטי הקליקים גם ציינו נתון היסטורי שפורסם בתקשורת האנגלית: חלאילי היה השחקן הראשון שהגיע לעשרה תיקולים בהופעת בכורה בפרמייר ליג, מאז אנגולו קאנטה. באמת מרשים, אם כי בינינו, ממתי מתעניינים פה במספר גליצ'ים פר משחק? מדובר בשחקן כנף מהיר ובעל טכניקה טובה, שלא העביר אפילו מסירה מדויקת לרחבה וקיבל בראש כמו כל הקבוצה שלו. לא בטניסאי ולא באמן קרב מגע.
חלאילי, הלגיונר החם ביותר שלנו נכון להיום, הוא החולייה הטרייה בשרשרת של התקשורת המטורללת. את ההיסחפות הילדותית הזו חווה כל כוכב מהפרובינציה שזוכה לשחק בחו"ל, ודין אוסקר גלוך כדין אוריין גורן (שעד לא מזמן מעטים כאן ידעו בכלל על קיומו).
הפרקטיקה כבר עובדת על אוטומט: נכנסים לקבוצות פייסבוק או לפודקאסטים של אוהדים, מוצאים את הציוץ הכי מתלהם, והופכים אותו לכותרת היסטרית בישראל. על הדרך, נוהגים אצלנו גם להקטין את חסרי הכישרון המקומיים.
"דניאל פרץ הוא השוער הטוב בצ'מפיונשיפ בבירור", דיווחה השבוע הכותרת באתר "ספורט 5". למי שייך הציטוט? בדיקה בגוף הכתבה לא מספקת תשובה מדויקת, אלא רק שהוא נלקח מעמוד אוהדי סאות'המפטון. יותר אובייקטיבי מזה?
ולפעמים, אפילו בשגרת הפרובינציאליות נשברים שיאים. כמו שקרה השבוע ב"וואלה ספורט", שהעלו ברשת סרטון של אוהדי אייאקס המזמרים לשחקניהם (בהולנדית), ונתנו לו כותרת שאלתית: "בהשפעת אוסקר גלוך? אוהדי אייאקס שרים ביציע ללחן של 'סופרסטאר'"...
ובכן, עם כל הכבוד לרוני דואני שלנו שביצעה את הגרסה העברית של הלהיט (שאף הפך לשמה המסחרי), מדובר בשיר מקורי של הזמרת הדנית כריסטין מילטון. אז מה? אצלנו היה מי שהחליט כי האולטראס באמסטרדם גדלו כמעריצים של רוני סופרסטאר, ולכן החליטו להקדישו כמחווה לישראלי הנערץ עליהם כיום. וואלה!
