באחד מסרטוני הפרסומת שבהם הספיק דני אבדיה להצטלם בחלון הקודם של הקמפיין (לסודה, לא למונדובאסקט), הוא מגיע לבידוק הביטחוני בנתב"ג וגומע עוד בקבוק ועוד בקבוק, בזמן שהתור מאחוריו הולך ומתארך. הסלקטורית מנסה לזרזו בדחילו ורחימו, הממתינים מאבדים סבלנות ועושים פרצופים, עד שהוא מרווה בשעה טובה את צמאונו ומשליך את הבקבוק הריק – כמו פרחח – ומחטיא. לאכזבת העומדים בתור.
בפרפראזה לנבחרת ישראל, אבדיה חסר ההתחשבות מגלם את עצמו, האנשים שחיכו והתייבשו - את העם, הסלקטורית - את יו"ר האיגוד עמוס פרישמן, והפח זו התקשורת.
קחו למשל את עפר שלח, שהיה פרשן בתבוסה המביכה מול פולין. "השאלה למה ומבניאמה ויוקיץ', השחקנים הכי יקרים וטובים בעולם, יכולים להופיע לנבחרות, ובישראל זה לא רק אבדיה, זה כל השחקנים למשל שמשחקים בארה"ב לא מופיעים?", שאל הפרשן באופן גלובלי, וסיכם: "זה חשבון נפש אמיתי".
ובכן, את חשבון הנפש צריכים לעשות גם פרשני וכתבי החצר. אם שלח בחר להזכיר רק את שני כוכבי העל של צרפת וסרביה, שלא ידבר על "כל השחקנים שלנו בארה"ב", אלא יתמקד בסופרסטאר שלנו. כל עוד אבדיה לא מתעקש להגיע גם בפגרת ה־NBA, מה רוצים מכל השאר? את זה האסטרטג שלח לא יעז לעשות, כי למה לו להסתכסך איתו?
טרגדיה יוונית
הדבר המדהים הוא שכך בדיוק נוהגים הצבועים באיגוד הכדורסל. לא זו בלבד שהיו"ר עמוס פרישמן וחבר מרעיו בלעו את הרוק והחליקו את אי הגעתו של כוכב פורטלנד לשני החלונות האחרונים, ימים אחדים לפני פולין הם עוד הזמינו אותו לפאנל חגיגי יחד גם עודד קטש, זיו שילון ושירה העליון. הכותרת הייתה: "יותר ממשחק - הלב שמניע את הכדור", וכל משתתף סיפר "כיצד הוא הפך למצוין ומנהיג בתחומו".
אם כבר ערב מספרי סיפורים, למה שבפאנל לא ישתתפו גם אלה שדילגו על חלונות קודמים, כמו למשל שחקני היורוליג תמיר בלאט ורומן סורקין, ומדוע שהדיון לא יעסוק בשאלה האקטואלית שהעלה בדיעבד הפרשפן שלח: כיצד מנהיגי הכדורסל מנבחרות אחרות מתגייסים למשימה בשעת השי"ן, ואצלנו הם מביאים גימ"לים?
מעניין גם לאן נעלם הפרשן, שהוא יו"ר הוועדה המקצועית של האיגוד, גור שלף? גם אותו היו חייבים להזמין לסימפוזיון בעיצומו של הביזיון.
לשלח הייתה עוד אמירה מדהימה אחרי ההתבזות בעשרים הפרש מול הפולנים. "אני לא רוצה להפיל על איטודיס את הכשלים של נבחרת ישראל, אבל זה המצב", אמר החוצפן, אפרופו השחקנים שלא קיבלו הרבה דקות בהפועל ת"א אך כן התייצבו לנבחרת. למה להיכנס במאמן ישראלי? הוא משלנו. נשייך גם את הפיאסקו הזה ליווני. הכי קל.
הפרקטיקה מתרסקת
ב"ערב הגאלה" הסתובב המאמן הלאומי בין המסובין כחתן, פיזר חיוכים והתראיין בעמדת השידור שהציב במקום ערוץ הספורט, עם עודד הלפרין ועידו גור. "אריאל בית הלחמי אוהב להגיד - אני לא רוצה לדבר על העבר אני רוצה לדבר על העתיד", העיד עליו גור. ברור, למה להפגין סמכות וקשיחות שעלולות לגרום לעימותים עם הכוכבים. הכי טוב למתוח קו על מה שהיה, לספר על היחסים הנהדרים בין מדר לבלאט, לפזר חיוכים ולהיות בסדר עם כולם. רק כשמגיעים לפרקט, הפרקטיקה מתרסקת.
בית הלחמי רשם את הצלחותיו הגדולות כמאמן העתודה, שם היה לו דור של צעירים מוכשרים שמתים להוכיח את עצמם ומנצלים כל הזדמנות בכל מחיר. כשהם מתבגרים והופכים לכוכבים של ממש, הפוזות והפוזיציות מדברות, וחלקם לא סופר אותו. מבחינת מנטליות הוא נשאר בעתודה, והנבחרת הבוגרת גדולה עליו. עם מאמן כזה אפשר להגיע אולי לאליפות העולם למתנ"סים.
מי שמפעיל אותו הוא פרישמן, שמכהן ביום יום גם כ"מנהל העמותה לספורט" בעיריית גבעתיים. עם פקיד מוניציפלי פוליטי ומדריך שהופך לטפלון ברגעי האמת, ממש לא פלא שהנבחרת המהוללת שלנו סיימה למעשה את חלקה במוקדמות אליפות העולם חמישה משחקים לפי תום הקמפיין.
איזה יופי, בחלונות הבאים, הביזיונרים ממילא לא יזדקקו לליגיונרים. והכל בגלל איטודיס!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו