כשהם מדברים על דני אבדיה, פתאום כולם נהיים שפנים

דיון צעקני במיוחד התקיים בחמישי שעבר ב"יציע העיתונות" סביב סוגיית ההשתמטות. לא של החרדים מצה"ל - של הלגיונרים מנבחרת הכדורסל. ואיך אלי אוחנה נכנס בעומר מאייר! במלוא גרון, בעיניים רושפות ותוך הנפת האצבע המאיימת. אבל כשדיברו על דני אבדיה, המשוריין הפוליטי בפוטנציה הפך לפתע לסוג של רכיכה.

הוא לא היה היחיד בפסטיבל הצביעות. לצידו ישבו גם צביקה שרף ורון קופמן, ומי שעצבן את שלושתם היה המנחה עידו גור, שטען כי לא השחקנים הם אלה שחייבים לנבחרת אלא להפך. גור התמקד במאייר בן ה־19 ממכללת פרדו (שלא הגיע למשחקי העתודה באליפות אירופה כדי לא לפגוע בחלום הדראפט שלו), וצידד כמובן גם בנציגינו מהליגה הטובה בעולם, שמדלגים באלגנטיות על נבחרת החלונות שלנו. עניין מגוחך בפני עצמו, בהתחשב בכובעו השני של השדר, כמארגן טיולי NBA. אצלו, הכל כלול בעסקית.

"ראית אתמול באירוע את דני, יצא לך לדבר איתו?", שאל גור את שרף על המפגש בערב הגאלה שכינס האיגוד. "הוא בא, חיבק ונישק אותי, אבל לא הצלחנו לדבר", השיב שרף וקיטר: "בפורום שהוא דיבר הוא היה פנטסטי. אנחנו צריכים אותו על המגרש בכדורסל ולא לדבר על ערכים". כל מילה בסלע, אבל למה הוא לא אמר את זה לאבדיה בפנים? מדוע בין חיבוק לנישוק שקיבל, איש העקרונות בלע את הלשון?

"שחקנים שלא באים לנבחרת בשבילי זה משתמטים", אזר אומץ שרף רק באולפן, בלי להזכיר חלילה את מנשקו. "למה שחקני נבחרת גרמניה מה־NBA הגיעו?", שאל רטורית קופמן, אך לא נקב אף הוא בשם המפורש. "מה מנע מבן שרף לבוא לנבחרת?", מצא לעצמו שרף במי להיכנס. ממנו הוא לא קיבל חיבוק ונשיקה.

ואז אוחנה תפס פיקוד, ושאג כמו מ"כ מהבקו"ם: "עומר מאייר משתמט! הוא קיבל עילוי מהמדינה. הוא חתיכת חצוף מארץ החצופים". גיבור גדול על הנער מהמכללה, אפילו לא ציוץ על שגרירנו הנערץ בפורטלנד.

כעבור שלושה ימים נערך עוד דיון באותו אולפן, הפעם בלי גור ושרף. "עם כל הכבוד לדני, הוא עדיין לא ומבניאמה, לא יוקיץ' ואפילו לא שרודר מגרמניה", הזכיר קופמן שלושה שכן הגיעו לנבחרות שלהם, והוריד פרופיל מגיבור־העל שלנו – איש הסוד והסודה – שלא הפך עולמות כדי להגיע לנבחרת.

"אני לא מבקר את זה, אבל זה צורם. מאוד צורם", הרחיק הפעם אוחנה לכת בעניין אבדיה, בתוספת הכוכבית שזו בכלל לא ביקורת. אז מה אם לא מזמן מדינה שלמה התגייסה להצביע עבורו לערב האולסטאר? כולה צרימה עמומה מארץ העמימות. לא כמו מאייר, שהוא "חתיכת חוצפן מארץ החוצפנים".

כאן המקום להזכיר שהמצליף הלאומי אוחנה ויתר פעם על משחק נבחרת, מול בריה"מ, כי סידורי הביטוח של ההתאחדות לא הלמו את דרישותיו. באותה תקופה הוא היה חתיכת פרימדונה מארץ הפרימדונות, והיום עוד שפן מארץ השפנים, שמפרשנים בשיטת המקל (לצעירים) והגזר (לכוכבים).

מה ליהדות ולליגת האלופות

"ישו הוא המלך". את הטי־שירט עם הכיתוב הזה חשף שלשום סמואל אדנירן, אחרי הצמד שלו שהוביל את לאסק לינץ האוסטרית למהפך מדהים מול סלטיק (1:5), בדרך לליגת האלופות. נהוג לומר שהכדורגל עצמו הוא דת, אבל גם גדולי השחקנים בעולם מודים לאלוהיהם. נוצרים כובשים ומצטלבים, מוסלמים כורעים ולוחשים תפילה, יהודים משננים אמירת "שמע". איש באמונתו יחיה.

מועדון כדורגל שמעלה פוסטים רשמיים עם תפילות ערב משחק גורלי כבר מספח את הדת להכנות הטקטיות. כך עשתה הפועל באר שבע לפני הגומלין באזרבייג'ן, עם שלל תמונות של הצוות המקצועי, השחקנים ואנשי המנהלה, עם טוטפות בין עיניהם, טליתות על שכמם וספרי תורה בידיהם.

הפוסטים בהחלט העבירו תחושה של קדושה, אם כי בשלב מסוים קשה היה להבין מה הקשר בין הכמיהה למצוא את הרשת של סבאח לבין הרשת החברתית של הפועל באר שבע.

"יש אנשים שמקשרים את זה לכדורגל. זה הרבה מעבר לכדורגל", אמר בסרטון המאמן רן קוז'וך כשברקע נעימה יהודית מסורתית בסגנון "עמוד האש", והוסיף: "הקדוש ברוך הוא נתן לנו חוקים ואנחנו צריכים לדבוק בהם". מה שלא בהכרח מסתדר עם הנסיעות בשבתות והקעקועים על ידיהם של חלק מהמתפללים. "זה מה שעושה קבוצות. האחדות הזאת", פסק המאמן בקטע הווידאו, שממנו נעדרו רוב שחקני ההרכב - בני דתות אחרות - שהעלה למחרת. אלונה ברקת החתימה את קוז'וך כסמכות מקצועית, לא כרב ראשי, אבל אחרי שורה יפה של הישגים מישהו אולי הרגיש כמו הסגן של אלוהים.

לא בכדי הוא גם הצהיר לאחרונה בראיון לעמרי אסנהיים: "אני מתאים לאמן את ריאל מדריד". כולנו מאחלים לו שהנס יתרחש במהרה בימינו, אם כי שם סביר להניח שיתקשה לגייס מניין.

קידוש השם ברבים הוא מצווה חשובה, אך לגמרי לא בטוח שהכוונה לגיוסו כצד במשחקי כדורגל. לא מעט אוהדים בירכו את המועדון על הסרטון והיה מי שכתב: "בעזרת השם תצליחו לעבור את המשוכה הזאת". למרבה הצער, באר שבע החמיצה השתתפות היסטורית בליגת האלופות ברגע האחרון, בצורה אכזרית וכואבת. זה לא היה עונש על חטאיה, ובוודאי לא נבע מעבירות שבין המאמן למקום, אלא מטעויות מקצועיות קשות ומנחיתות בכושר הגופני (יחסית לגלאט כושר של היריבה).

דווקא לכן טוב יעשו במועדון אם יפרידו בין הדת לכדורגל, ואגב כך גם בין התפילות לנפילות. זה הזמן לשחרר את רן מתפקיד המר"ן. כלומר, קחו אותו הצידה, ואמרו: אמן!

ההנחייה הבעייתית של ברק

את ערב הגאלה של האיגוד, שכלל פאנל כדורסלנים ומאמנים, הנחה גיל ברק, שגם קיבל תשלום נאה על עבודתו. ברק הוא ידען כדורסל שחי את הענף, אבל מבחינת אתית מדובר בעבירה טכנית, שלא לומר עבירה במתכוון. הנה, כך נקבע בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות: "עיתונאים לא יעסקו בכל עיסוק, זמני או מתמשך, תמורת תשלום או בחינם, העלול לעורר חשש או מראית עין לניגוד עניינים".

וכך מגדיר את עצמו ברק בעמוד הפייסבוק שלו: "שדר, מגיש ועיתונאי, איש ערוץ הספורט. מכור לכדור הכתום". מכור לכדור זה נפלא, למכור את שירותיו לאיגוד - הרבה פחות. האם כאשר יהיה מקום לביקורת נוקבת כלפי האיגוד (סיבות לא חסרות) ברק לא ידפוק חשבון לגוף שהעשיר את חשבונו? איך נוהג לומר השדר: "לא יודייע".

היכל התהילה של הספונסרים

לצד הפארסה בהכרזה על "היכל התהילה" ללא ענת דרייגור, השתחלה לטקס שקיים האיגוד גם פאשלה מתחום המסחרה. על הגופיות הממוסגרות שהוענקו למיקי ברקוביץ', בארי לייבוביץ' ואביבה בלס הופיע בגדול גם שם הספונסר הנוכחי של הנבחרת, ועל אלה של טל ברודי ואלומה גורן הודפס שמה של נותנת חסות אחרת.

מוזר, כי על הגופיות הממוסגרות שהעניקה בעבר מכבי ת"א לדורון שפר ולעודד קטש, למשל, לא הופיעו פרסומות לחברת נדל"ן או לסוכנות ביטוח (את שמו של הספונסר הנוכחי הבעלים היו שמחים להעלים, מסיבות אחרות).

באיגוד הכדורסל, לעומת זאת, עקב גודלן של האותיות על הגופיות, קשה היה לקבוע מי הם גיבורי התהילה: ברקוביץ' וברודי או שמא "הראל" ו"פרשקובסקי". מה ששב ומזכיר את הבדיחה (העצובה) על אדם שהלך לעולמו, ומשפחתו פרסמה מודעת אבל: "נפרדים בצער מאבינו היקר. למכירה יונדאי, יד שנייה, במצב מצוין".

דברי חכמים

"אהבתי את הטעות שהוא עשה, המגן, כי אמרתי בזכות זה הוא ייכנס"

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

- משה פרימו שמח לאידו של דניאל מוניוס, החוצפן הקולומביאני שתופס מקום לענאן חלאילי בקריסטל פאלאס, ומבהיר מה באמת מרתק אותו בליגה האנגלית