![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
אמנם אנחנו רק בחודש אוגוסט, אבל הכדורגל הישראלי הספיק לחוות את שיברון הלב הגדול ביותר של השנה הקרובה.
הפועל באר שבע עמדה מרחק שניות מהעפלה לליגת האלופות, ובמקום זה רשמה עוד פרק לוזרי, טראגי וכל כך אופייני לכדורגל הישראלי. 30 שנה עברו מאז ההשפלות מול רודה וברצלונה, הפועל ב"ש כבר מזמן לא נמושה אירופית אבל ההופעה בבאקו שברה את כל השיאים. מה היא תעשה לעונה שלה? מיטב הפסיכולוגים יצטרכו לענות על השאלה.
כשזכה באליפות ישראל עמד רן קוז'וך עם כיפה והתפלל. איפה אלוהים שלו היה אתמול כשנכנס לפאניקה עם חילופים לא טובים, כששינה את המערך הטקטי והלך אחורה כאילו לא ראינו את אנגליה עפה ככה מול ארגנטינה רק לפני חודש וחצי, ובעיקר הגול המביך והמיותר בקרן.
מאתיים שנה אנחנו משחקים באירופה ותמיד המאמן הישראלי יקבל גול ממצב נייח בדקות הסיום. אז פלא שמיטש גולדהאר מתעקש על מאמנים זרים? פלא שנבחרת ישראל לא מגיעה לכלום? לנצח זה מקצוע ולא מלמדים אותו בישראל, כי המורים לא מספיק טובים.
כל חובבי הכדורגל, גם אלו שלא אוהדים את באר שבע, הסתובבו אמש בתחושת פספוס. הכדורגל הישראלי, כמו המדינה, הוא תחת מצור. רצינו שמישהו יתקע אצבע בעין לשונאים שלנו, וכרגיל נשארנו עם הכמעט.
באר שבע צריכה להיות גאה שהצליחה להעפיל לליגה האירופית ללא יתרון ביתיות, אבל סביר להניח שלאיש במועדון ובסביבתו אין חשק לעונש הזה. וכך, ברגע אחד עברה הקבוצה האדומה מהישג השיא של המועדון שחיכה מעבר לפינה לאירוע שיכול לפרק לה את העונה ואולי אף מעבר. נשבר הלב.
