איפשהו באמצע המחצית הראשונה של משחק גביע הטוטו בין הפועל חיפה להפועל באר שבע, החליט הפרשן שלמה שרף לדבר על סוגיה שמציקה לו לקראת פתיחת הליגה.
"הפועל חיפה תצטרך לשחק בשבוע אחד שלושה משחקים. יש לה גם את מכבי נתניה, גם את מכבי תל אביב בחוץ וגם את הפועל ת"א בבית", רטן הפרשן, ופנה לשדר יהונתן כהן: "אתה מבין איזה הגרלה. גם נגד ב"ש. תחשוב איזה פתיחה. תאמין לי, סידור משחקים שהם עשו המנהלת של הליגה".
"הגרלה", אמר לו כהן. "איזה הגרלה, אתה מאמין בהגרלה? אל תהיה נאיבי", גיחך שרף. "קונספירציה?", תמה השדר. "בטח, מי מרים את הפתקים שמה? זה סידור של משחקים. יכול להיות דבר כזה שמארבעה משחקים, שלושה בית ואחד חוץ?", זעם הפרשן.
ובכן, לא שמנהלת הליגה היא גוף שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, ממש לא, אבל שרף טעה. להפועל חיפה נקבעו בארבעת מחזורי הפתיחה שני משחקי חוץ (ב"ש ונתניה), ושניים בבית (הפועל ת"א ובני סכנין). ונניח ששרף היה מדייק, מה פתאום פרשן שאמור להיות אובייקטיבי חוטף קריז מהלו"ז של הפועל חיפה.
אולי זה קשור לעובדה שהעונה ישחקו בקבוצה שניים מבני משפחתו, הנכד טל נעים, והשוער מתן עמבר, שנשוי לבת דודתו של הקשר. המשפחה הזו גם עברה את הנורא מכל - כשאיבדה בטבח 7 באוקטובר את מאי נעים ז"ל, אחותו של טל. כלומר יש פה הרבה מעבר לעוד קשר משפחתי.
מערוץ שמבזה את האתיקה העיתונאית, מהמקפצה, על בסיס קבוע באמת אין כבר מה לצפות. לכן טוב יעשה סבא שלמה, אם יגיע למשחקי הקבוצה של השניים רק כאוהד. עם כזה מטען, אי אפשר להיות כפרשן.
היכל התהילה של הפנקסנות והעסקנות
כיאה לאיגוד הכדורסל בראשות עמוס פרישמן, אפילו "ערב הגאלה השנתי" שהתקיים שלשום, ובו הוכרז סוף-סןף על כינונו של "היכל התהילה" - הפך לבדיחה מביכה.
הראשונים שנבחרו הם מיקי ברקוביץ', בארי לייבוביץ' וטל ברודי בגברים, אביבה בלס ואלומה גורן בנשים. כולם ראויים כמובן, אך ההחלטה לא לבחור בענת דרייגור, מריחה כמו פנקסנות של פקידים קטנים.
מבחינת מספרים, אין אחת שמתקרבת אליה: 16 אליפויות, 14 גביעים, 79 הופעות בנבחרת, ואפילו שיא גינס - 136 נקודות במשחק ליגה אחד. אז איך פרישמן ומועצת החכמים שלו דילגו עליה?
את השאלה הזו העלה ברשת X עיתונאי "הארץ", עידו רקובסקי, והוא גם קיבל מענה מהאיגוד: "רצינו מאוד שענת תהיה חלק מהיכל התהילה, היא הוזמנה לאירוע, אבל שיחת הטלפון עלתה לטונים לא נעימים מצידה".
לא נעים להגיד, אבל יצאתם עוד יותר חשבונאים. אם הטונים היו צורמים, צריך להעניש אותה ולשכתב את ההיסטוריה? רק היום, בעקבות הביקורת, הבהירו באיגוד: "ענת דרייגור ביקשה שלא לקחת חלק באירוע ולא להיות בהיכל התהילה, למרות נבחרה והוזמנה".
את ההבהרה הזו הם היו חייבים להודיע באירוע עצמו, ואם היו להם יושרה ואומץ גם להסביר על מה יצא קצפה של מי שאמורה להיות הבחירה הראשונה להיכל התהילה.
מה יש לה נגדם? בשביל זה כדאי לשוב לראיון שהעניקה דרייגור לפני כארבע שנים וחצי לעיתונאי אהרל'ה וייסברג ב"וואלה", ובו סיפרה על היכל התהילה לכדורסל הנשים, שנאלצה להקים בעצמה ולהשקיע בו מכספה.
"בניית היכל התהילה היא תפקיד של משרד הספורט ואיגוד הכדורסל, אבל הם לא ראו בזה צורך ולא קידמו עד היום את הנושאים החשובים של שורשים, מסורת וקהילה אוהדת", סיפרה אז דרייגור.
היא הוסיפה: "פוליטיקאים מספרים כמה נפלא מה שאת עושה ואיזה רעיון חשוב הבאת, אבל כשמגיעים לתכלס, הם אומרים שאין תקציב ויש לנו 'מוזיאון' - שבכלל נמצא בעליית הגג של האיגוד ותלויות בו תמונות רק של גברים ועסקנים".
כמה שהיא צודקת. במקום להתנצל ותפוס טרמפ על הפרויקט שלה, באיגוד נזכרו להכריז על היכל משלהם, באיחור של כמה שנים טובות. במקום זה, פרישמן ושות' לא הצליחו להתעלות (מעליית הגג), נישלו אותה מהתהילה, ושידרו עסקנים כרגיל.
מצג השווא של אפשטיין
מולי אפשטיין הוא לא רק פרשן האתלטיקה של ערוץ הספורט, אלא גם המנהל המדעי של הוועד האולימפי. לכן, גם לו אסור לפרשן תחרויות שבהן משתתפים ישראלים. אחרת, הוא ייפול שוב ושוב במשוכת האובייקטיביות והאתיקה, כפי שקרה לו בשבוע שעבר באליפות אירופה בבירמינגהם.
"אם היו פה עולים לפי מפסידים מהירים ביותר, מתן היה יכול להיות בגמר", חישב אפשטיין בתום מוקדמות ה-1,500 מ', כאילו מדובר היה במקצה ניחומים. זה היה אחרי שמתן עברי שלנו סיים במקום השמיני במקצה שלו, שממנו עלו לגמר רק ששת הראשונים.
במרוץ עצמו היה זה הפרשן בעצמו שהסביר כי במרחק הזה אין שום משמעות לזמן, ולכן הריצה איטית וטקטית. בסיום, מדען הספורט שינה טקטיקה ועבר לספקולציות בדיעבד.
מצג השווא חזר על עצמו בגמר השליחים 100x4. "מקום רביעי של הולנד היה 38.98, אני שב וחוזר, נבחרת ישראל בסביליה אליפות עולם, רצה 38.81, תאורטית אנחנו מחשבים בתוצאה, זה היום מקום רביעי בגמר אליפות אירופה", התפלסף אפשטיין, ולא דפק חשבון לעיקר.
תנאי התחרות, מזג האוויר, מהירות הרוח, המשטח, האווירה והמתחרים היו שונים בסביליה, לפני 27 שנים, ולכן השוואת הזמנים פשוט לא רלוונטית. התוצאה שקבעו אז אלכס פורחמובסקי, טומי כפרי, גדעון יבלונקה ורפי יער הייתה נפלאה, אך במרוץ ההוא היא לא הספיקה אפילו למקום בגמר.
בקיצור, להגיד שתוצאות של נציגינו בהזדמנויות אחרות היו שוות הרבה יותר, זה בערך כמו לומר שאילו במקום רן מלובני ואפשטיין היו בעמדת השידור מאיר איינשטיין ז"ל וגלעד ויינגרטן יבדל"א - לא רק שחוויית הצפייה הייתה משתדרגת, אלא גם ההישגים של הישראלים.
