"ברשתות היללו: מהסוג של אינייסטה ופדרי'", הפציצו באתר "ספורט 5" בשבת בבוקר (06:44), אחרי משחק האימון של ברצלונה מול בירמינגהאם סיטי מליגת המשנה באנגליה, שהסתיים בהפסד בפנדלים.
"אוריין גורן הלהיב את ברצלונה", חגגה כעבור דקה הכותרת ב־ONE. תמונות של המון משולהב ברחובות הכרך הקטאלוני לא פורסמו, אך מחוללי הקליקים והפושים מעברו השני של הים פשטו עם שחר.
"מחמאות לאוריין גורן בברצלונה: ניסה להשפיע על המשחק", התעוררו בשעה 07:00 בדיוק גם ב־ynet. כולם הביאו ציטוטים מכלי תקשורת בספרד, כמו למשל: "הראה יוזמה בכל נגיעה בכדור" (כנראה בניגוד לאחרים שנגעו בו בפאסיביות).
ב"ספורט 5" נסחפו למעמקי הרשתות החברתיות, כולל ציטוט של "אחד הגולשים": "אלוהים, אוריין גורן. אני רוצה לראות עוד ממנו. איזה שחקן משוגע". שם הכותב לא צוין אך אין ספק שמדובר באדם מאמין. את כובש הצמד לזכות בארסה (2:2 בתום 90 דקות), חמזה עבדלקרים בן ה־18 ממצרים, בקושי הזכירו אצלנו, או שפשוט ויתרו על הפרט הזניח הזה.
גורן (17) הוא בוודאי שחקן מבטיח ובעל כשרון יוצא דופן. לא כל אחד זוכה לקבל במה בקבוצה הבוגרת של ברצלונה, אפילו במשחק מבחן. אבל התקשורת המטורללת כאן עושה לו עוול בהאדרת ציפיות חסרת פרופורציות, מתוך מטרה אחת ויחידה: להגביר ככל הניתן את הכניסות לאתר.
מאמן ברצלונה, האנזי פליק, ערך במחצית השנייה לא פחות מ־11 חילופים. גורן שלנו היה אחד מהם, כשעלה לרכבת בתחנה האחרונה, בדקה ה־62. הוא הספיק לגעת כעשר פעמים בכדור, רשם כמה מסירות קצרות (כולל אחת יפה בעקב), ניסה לבעוט פעם אחת לשער ונבלם, אבל למה להתעסק בקטנות? בגנון שנקרא "תקשורת הספורט בישראל" אפשר לזרות חול בעיניים, לבנות מגדלים באוויר, ולהפוך צייצן אנונימי לבר סמכא בעל שם עולמי.
"הלהיב את ברצלונה"? "מזכיר את פדרי ואינייסטה"? "אלוהים, איזה שחקן משוגע"? תגידו, השתגעתם?
החבר הטוב של שינו וג'קי
ההידרדרות המטורפת של תקשורת הספורט ממשיכה לשבור שיאי שפל. השבוע זה שוב קרה בבמה הטבעית - "יציע העיתונות" בהנחיית רז זהבי - אבל כוכב הערב היה הכתב הוותיק יניב טוכמן. לכבוד יום הולדתו הפתיעו אותו חבריו לתוכנית עם סרטוני ברכה של שינו זוארץ וג'קי בן זקן, וחתן השמחה נראה נרגש כזאטוט שקיבל ברכה מוקלטת מליאו מסי ומלברון ג'יימס.
"זימנו את החברים הטובים ביותר של טוכמן בכדורגל, בפרופיל הגבוה, באמת אחד-אחד, ואנחנו מספרים לכם שהחבר הטוב ביותר שלו סירב לשלוח ברכה. טוכמן שוכב על הגדר בשביל רן בן שמעון", סיפר זהבי, מבלי להזכיר את ההתחשבנות האישית שלו ושל תאומו הטלוויזיוני נדב צנציפר, עם המאמן הלאומי. אבל טוכמן כבר היה באורות. הכתב מ"וואלה" שמגיש בתוכנית פינה בשם "טוכי מדבר", שתק, גם כשאמרו שבשביל מאמן הנבחרת הוא "שוכב על הגדר". בדיוק המקום בו עיתונאי חייב לצאת מגדרו כדי להילחם על חפותו, מאינטרסים או מקשרים אישיים.
"העיתונאי האגדי", כינה אותו זוארץ, הוסיף מחמאות כיד המלך, תיבל בדחקה: "תפסיק למחזר את הסקופים של צנצי ורז", וקינח בווידוי: "אוהב אותך מאוד". משום מה, הוא לא סימן לב עם האצבעות. "ליניב טוכמן היקר", אמר בן זקן, "פגשתי בעולמות הכדורגל מעט מאוד אנשים שאני יכול להגיד שהם באמת חברים שלי, שאני יכול לסמוך עליהם. אתה אחד היחידים והבודדים. גם לפעמים כשאני עושה דברים שאתה לא אוהב אותם, אתה מראה גדלות ותעצומות נפש כאלה, שאתה מבליג ומוותר לי".
כמה מרגיע ומבטיח מבחינת הקוראים והצופים. גם כאשר החבר הידוע לשמצה אינו עושה דברים כלבבו, יש מלאך בממלכה השביעית שדואג ושומר לו אמונים. טוכמן, חשוב לציין, נמצא כמה ליגות מעל שני שותפיו לתוכנית. הוא לא פרובוקטור ולא מניפולטור. מה שנקרא "בחור טוב". אבל עיתונאי שהופך לידיד נפש של אנשים שאותם הוא אמור בין השאר לבקר, מלעיג את מקצועו ואת שליחותו.
ככתוב בתקנון האתיקה: "עיתונאים לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר". לא כל שכן עם צמד המברכים הנ"ל. הראשון, שסלל את דרכו לראשות ההתאחדות בקומבינה ובין היתר האריך חוזה בנבחרת הצעירה למקורבו, למרות קמפיין מביש.
החבר טוכמן לא נפל מהכיסא, אז אפשר להרים לו, בלי הכיסא, ביום הולדתו. השני, עסקן רב מעללים מאשדוד, שנוהג לטנף ולגדף שופטי כדורגל. בבית המשפט הוא עשה הרבה פחות אבו עלי, ובעשור שעבר נשלח לכלא בגלל עבירות ערלות לב של "פגיעה בכספי פנסיה של אזרחים תמימים מתוך בצע כסף", כפסיקתו של השופט המחוזי דוד רוזן, שהוסיף: "הנאשם לימדנו על דרכו לשקר בחקירתו".
מזל שעל "טוכי" בעל ה"תעצומות", הוא יכול לסמוך בעיניים עצומות."התרגשתי משניהם ביחד", סיכם טוכמן את המחווה. "רואים את הליחלוחית בעיניים", התלהב זהבי בעילגות אופיינית, וממש לא התכוון ללכלוכית. החברים אכן באו לברך את ה"עיתונאי האגדי", אבל בפועל, מבחינה עיתונאית, עשו לו "כיפה אדומה".
השוק והשכונה בגביע הטוטו
בני יהודה תארח הערב בשכונת התקווה את הפועל כפר שלם בגביע הטוטו. מחיר הכרטיס במשרד "לאן" 82 שקל, אבל אם תגיעו לקופה בשכונת התקווה תוכלו לקנות ב־70 (קחו בחשבון שיהיה לחץ. בכל זאת מדובר בכפר שלם!). בני ריינה, שתארח במקביל את אחי נצרת, הזמינה את אוהדי שתי הקבוצות להיכנס בחינם כ"מסר של אחווה, כבוד וספורטיביות בין אנשי האזור". בלי מדוע ובעיקר בלי "לאן".
"אנחנו צריכים להביא קרוב ל־35 שוטרים ו־40 סדרנים למשחק של אלף צופים", הסביר לי דובר בני יהודה הנרי אוחיון. "צריך לפנות למינהלת. אם הם יעשו מחיר אחיד, אנחנו הראשונים שנסכים". במינהלת מצידם טוענים שאין להם סמכות לקבוע מחיר אחיד, ושניסיון כזה בעבר נבלם בידי הרשות להגבלים עסקיים. וההתאחדות? הם עסוקים כרגע במי מלח שנמצאו באזור הכנרת. למי יש זמן עכשיו לאוהדים? שישלמו על השכונה, ויישארו בלי תקווה.
יתושי קטמון עפים על עצמם
כעשרים שנה אחרי מלחמת השחרור מהבעלים ויקטור יונה ויוסי סאסי, שבהן הצליחו אוהדי הפועל ירושלים לשקם את המועדון, שוב מנשבת מכיוון קטמון רוח הפטרונות. השבוע הם אירחו את מכבי פ"ת באצטדיון החדש ברחובות, אך במקום לומר יפה תודה, כיאה למועדון צנוע שמתפאר במדיניות ההכלה שלו, הם הציגו על לוח התוצאות כרזה שהצטיינה בהתנשאות ובתעופה עצמית: "מרמורק? שעריים? כאן הפועל ירושלים".
את המילים "מרמורק" ו"שעריים" הם הקפידו לכתוב בקטן, כמו גם את שם העיר המארחת, לצד אותיות קידוש הלבנה: "הפועל ירושלים" וסמל גדול של המועדון באדום-שחור. לרגע אפשר היה לחשוב שזו מילאן הגדולה שהגיעה לעיירה שכוחת האל, ולא אחת מנמושות ליגת העל.
ואולי זה היה ניסיון לסגור חשבון על מה שקרה במחזור האחרון של עונת 1986/87. הפועל ירושלים, המוליכה הגאה בליגה השנייה, הגיעה למשחק בשעריים ותיקו היה מספיק לה כדי לעלות. המארחת מצידה היתה חייבת לנצח כדי להישאר בליגה הארצית, ועשתה זאת עם 0:1. במגרש השכונתי ברחובות לא היה אז לוח תוצאות אלקטרוני, אבל הכתובת היתה על הקיר: קטמון? ירושלים? כאן מכבי שעריים.
דברי חכמים
""ארסנל עורבת מאחור: ריאל מדריד הציבה אולטימטום לוויניסיוס"
- באתר ONE לא מצליחים להיפטר מעין רעה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו