יש הרבה דרכים לספר את הקיץ של לוס אנג'לס לייקרס. אפשר להתחיל בווקר קסלר, שהגיע מיוטה כאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, אחרי עונה של כ־12 נקודות, כ־12 ריבאונדים ויותר משתי חסימות למשחק.
אפשר לדבר על קוונטין גריימס, שהגיע מפילדלפיה 76' עם כמעט 13 נקודות וכ־39% לשלוש, או על קולין סקסטון, שהגיע מיוטה עם כמעט 19 נקודות למשחק. כל אלה מהלכים נכונים של רוב פלינקה. אבל הם לא הסיפור. הם לא הסיבה לצפות בלייקרס השנה. הסיפור הוא שהלייקרס החליטו שהגיע זמנו של לוקה דונצ’יץ’ לשים את המזומן על השולחן.
המבחן הזה לא יתחיל העונה. הוא התחיל ביום שבו הלייקרס ויתרו על אנתוני דייוויס כדי להביא את לוקה. הטרייד ההוא לא נועד רק להחליף כוכב בכוכב. הוא היה הצהרה. הלייקרס אמרו שהם יודעים מי יהיה השחקן הטוב ביותר שלהם בשנים הקרובות, והם מוכנים לבנות סביבו את המועדון כולו. עכשיו, כשלברון איננו, ההצהרה הזאת הפכה לעובדה.
הסוף של לברון ג'יימס
לברון ג'יימס עוזב בגיל 41. הוא לא מה שהיה, אבל כדורסל יש לו עוד ברגליים ובין האוזניים בשפע, והוא עדיין אחד הכדורסלנים המשפיעים בעולם. הוא היה הנושא המרכזי של כל דיון על הקבוצה הזאת. לטוב ולרע. במובן הזה, העזיבה שלו אינה רק סוף של תקופה. היא גם תחילתה של אחרת. בפעם הראשונה, כל מה שיקרה בלייקרס ייפתח בשם לוקה.
ופלינקה, צריך לומר, עשה את חלקו. קסלר אמור להעניק הגנה שלא הייתה לקבוצה הזאת; גריימס מביא קליעה ומשמעת טקטית; סקסטון מוסיף יצירת נקודות; אוסטין ריבס, עם כ־20 נקודות וכשישה אסיסטים למשחק, ממשיך להיות אחד משחקני המשנה היעילים בליגה; סנדרו מאמוקלאשווילי מוסיף גודל וגיוון; ג'ארד ונדרבילט, קוון לוני וג'יידן הארדי משלימים סגל שנראה עמוק, צעיר ואתלטי יותר מזה של השנה שעברה. ייתכן שהוא עדיין אינו הסגל הטוב במערב. הוא כבר אינו תירוץ.
וזו הנקודה. לוקה כבר לא צריך להוכיח שהוא יודע לשחק כדורסל. הוא עבר את השלב הזה מזמן. הוא גם לא צריך להוכיח שהוא מסוגל להעמיד מספרים היסטוריים. הם כבר שם. השאלה היחידה שנותרה היא מה עושים עם כל הכישרון הזה. יש שחקנים שהמספרים שלהם מספרים את הקריירה. יש שחקנים שהקריירה שלהם משנה את המשמעות של המספרים.
הלייקרס הם המועדון היחיד כמעט שבו 30 נקודות למשחק אינן מבטיחות דבר. מג’יק, קובי, שאקיל ולברון לא הפכו למה שהם בגלל ממוצעים. הם הפכו למה שהם מפני שבסופו של דבר הצליחו לקחת את הכישרון שלהם עד המקום היחיד שמעניין את הלייקרס באמת. זו אינה דרישה הוגנת. אבל איש לא הבטיח שמורשת נכתבת בתנאים הוגנים.
יכול להיות שלוקה יזכה בעוד תואר MVP. יכול להיות שיסיים עוד עונה עם טריפל-דאבל בממוצע. יכול להיות שגם בעוד חמש שנים לא יהיה בעולם שחקן התקפה טוב ממנו. כל אלה הישגים יוצאי דופן. אבל מהרגע שהפך לפנים של הלייקרס, הם חדלו להיות השאלה. עכשיו הם רק הרקע לתשובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו