כשהמצלמה נדלקת: נאומי הציונות של המאמנים בישראל הם סחורה ממוחזרת

"יש חיילים עכשיו שיושבים בעזה ויושבים בלבנון בשביל שאנחנו נוכל לשחק פה. יש אנשים שמתו בשביל שאנחנו נוכל לשחק פה. וזה משהו שאנחנו חייבים ללכת איתו". את הנאום הממוחזר הזה השמיע בשבת מאמן הנבחרת עד גיל 18 בכדורסל, נדב זילברשטיין, לפני המשחק מול יוון, והיה כמובן מי שצילם. למקרה שננצח.

אחרי הניצחון הנהדר, 84:93 בהארכה, איגוד הכדורסל מיהר להפיץ את הסרטון בעמוד הפייסבוק שלו, כולל הסבר: "נדב זילברשטיין עם תדרוך מלא בציונות לשחקנים בחדר ההלבשה לפני פתיחת אליפות אירופה לנוער". אילו בחורינו הנפלאים היו מפסידים, סביר להניח שהנאום היה נגנז או מתעכב עד לניצחון הבא. הרי לא ייתכן שהשחקנים לא קלטו את חשיבות הציונות.

הניצחון לא קשור לפאתוס הלעוס של זילברשטיין

ההישג המצוין מול היוונים הגיע בזכות כדורסלנים מוכשרים, שהיו יותר טובים וממוקדים, ומאמן שידע לנווט אותם בעיקר בדקות ההכרעה. שום קשר לפאתוס הלעוס ששמעו לפני עלייתם לפרקט.

זילברשטיין לא המציא את הגלגלים של המוח. מאמנים, יושבי ראש וקפטנים כבר תפסו פיקוד לפני משחקים, וניסו לשחק אותה אוגדונרים. כשזה צלח - הסרטונים עלו לרשת, כשלא - הם עלו על שרטון.

להקדיש שער או ניצחון לחיילי צה"ל ולכבד את זכרם של החללים, זו מחווה יפה ומרגשת, בטח במדי הנבחרת. אפשר גם להזכיר ולהוקיר אותם בחדר ההלבשה לפני המשחק. אבל לזקוף רק ניצחונות לציונות, זו ציניות.

הוא מאמן, לא מח"ט גולני

לדאבוננו הרב, מדינות למודות מלחמות ואסונות, אינן בהכרח אימפריות בספורט. אילו אפשר היה לבנות על זה, בוודאי לא היינו מחכים למונדיאל קרוב ל-60 שנה לפחות. ותהיו בטוחים ששחקנינו שמעו מאז עשרות נאומים מפעימים ממאמנים לאומיים.

אחרי ההפסד אתמול ברבע הגמר לסלובניה, זילברשטיין הסביר: "הדבר הכי חשוב זה לזכור מי השחקן שעומד מולך, ועשינו עבודה לא מספיק טובה בהגנה". זאת אומרת דיבר כדורסל והתייחס ליריבה ולהגנה. לא לציונות ולצבא ההגנה. הוא מאמן, לא מח"ט גולני.

שלטון המשתמטים

ואם באיגוד בכל זאת רוצים להחדיר בצעירים האלה מוטיבציה והקרבה למען הסמל, שיספרו להם על הדוגמה ההפוכה בדיוק לפני טורנירים חשובים. כלומר על כוכבי הנבחרת הבוגרת, שמשתמטים ועושים צחוק ממנה ומהם.

קלינגר לועג לשכל של זרים

הפרשנות של ניר קלינגר במשחק מוקדמות ליגת האלופות בין דינמו זאגרב הקרואטית לת'ון השווייצרית שבה והבליטה פן אופייני של מאמנים שעשו הסבה להטפה: ירידה בלי חשבון על זרים. גיבורים על אלה שממילא אינם שומעים את דברי הבלע.

בדרך כלל מדובר בכאלה שנפלטו מהסבב בעקבות "הישגיהם" על הקווים, ועכשיו מלמדים את כולם איך לשחק. אך בעוד שאותם פרשנים נזהרים בלשונם ובכבודם של קולגות, או שחקנים שאיתם נפגשים במגרשים, בביקורת על זרים אין שום ריסון או צנזורה.

"אין לו שכל", פסק בדקה ה-82 הפסיכואנליסט קלינגר על מוריס ואלינצ'יץ' הקרואטי, שביצע עבירה על מגן יריב. בהמשך הוא גם נתן אבחנה קולקטיבית לכלל הקבוצה: "בוא נגיד שהם לא חכמים מספיק שחקני דינמו זאגרב ברגעים האלה". אותו ואלינצ'יץ אגב הכריע בהארכה את המשחק, למרות בינתו וקבוצתו המוגבלת, שעלתה לשלב הבא. נפלאות התבונה.

אלה לא היו הפעמים היחידות במשחק שבהן המשיך המאמן ללא קבוצה והפרשן הנפוח, לבלבל את השכל ולייחס טיפשות לשחקנים. האם על שחקן שמבין עברית הוא יעז לומר ”אין לו שכל"? אולי בסרטון בינה מלאכותית.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות