זקוק לנס: לא בטוח שלברון ג'יימס עשה את ההחלטה הנכונה

כדרכו, לברון ג׳יימס סחט את לימוןהצומי עד תום. חודשיים תמימים הוא התלבט והתחבט והגה והפך והתקשה, ושעה שכל מהדורות הספורט ממתינות למוצא פיו - המתין שהמונדיאל יסתיים. הוא חיכה עוד שבוע, נתן לכולם לעסוק רק בו, ואז הטיל את הפצצה: פילדלפיה סיקסרס, לשנתיים, בחוזה של 8 מיליון דולר.

לברון מצטרף לקבוצה מפוצצת בכישרון, כאשר הוא בתפקיד הירח שמרחף מעל הכוכבים. רק כך הוא מסוגל לזכות באליפות. הוא הלך למיאמי היט רק כשכריס בוש הצטרף (ואז ריי אלן). הוא חזר לקליבלנד קאבלירס רק כשקווין לאב הצטרף לקיירי איירווינג. ועזב ללוס אנג'לס לייקרס, רק כשאנתוני דייוויס חתם שם. עכשיו הוא בפילי, מוקף בג'ואל אמביד, טייריס מקסי, ג׳יילן בראון ווי.ג'יי אדג׳קום. לברון קלאסי. אולי זו הסיבה שהוא לעולם לא יהיה גדול יותר ממייקל ג׳ורדן.

ג׳יילן בראון חשב שהעונה הקרובה בפילי תיסוב סביבו והמעבר המטורף שלו אליה. הוא רצה לצאת מבוסטון לאחר שהבין שלעולם ועד יהיה מספר 2 של ג'ייסון טייטום. הוא רצה קבוצה שיוכל להיות האלפא בה והפנים של האליפות שלה. ואז הגיע לו לברון על הראש ודחק אותו להיות אחת מארבע דמויות המשנה בהצגה של האיש והאגו הגדול מכולם. ככה זה כשיש לך יותר מדי גאווה: אתה גומר מושפל.

יותר מדי שאלות, פחות מדי תשובות

האם לברון מסוגל לתת עונה של 20 נקודות, 7 ריבאונדים ו־6 אסיסטים? אין שאלה בכלל, גם בגילו (יהיה בן 42 בתחילת העונה). האם הוא שחקן מוביל בקבוצה אלופה שיסחוב אותה בסדרה של 7 משחקים על הגב לתואר? ספק. הוא ייצטרך שכל החלקים יידבקו. שבראון ומקסי יסתדרו. שאדג׳קום לא ייעלם בגלל המחסור בכדורים.

שאמביד יהיה בריא (בהצלחה עם זה), וישנה גישהמלהיות מרכז ההתקפה למרכז ההגנה, כי פילי כבר לא זקוקה ל־30 נקודות שלו. היא תסתפק ב־18 נקודות, 13 ריבאונדים ו־2.5 חסימות ב־30 דקות, וחודשיים נוכחות בפלייאוף. בעיניי זה על גבול הדמיוני.

ועדיין, עושה רושם שלסיקסרס יש את החמישיה הכי חזקה בליגה, מבחינה שמית, מספרית ופוטנציאל כוח אש. אבל שמות לחוד ומציאות על המגרש לחוד. ההרכב הזה סובל, לפני הכל, מהתנגשות בין מסלולי קריירה ושאיפות, שקשה יהיה לאזן. כוכב על בצמיחה מסחררת, כמו מקסי, יצטרך לוותר על הרבה כדורים. בראון, שהגיע כדי לעשות תיקון למעמדו כשחקן על מוביל, ייצטרך להוריד את הראש בפני כוכב גדול ממנו וכוכב צעיר וטוב ממנו.

זה ממשיך עם אמביד, שלמרות הכל עדיין רואה את עצמו כאלפא של הקבוצה וכלב המועדון, גם אם לא העמיד עונה אחת ראויה לדיון מאז עונת ה־MVP ב־2023. וכמובן שיש את לברון, האיש שאמור לנהל את האירוע מעמדה 3 או 4, כאשר לסיקסרס אין באמת פוינט גארד על המגרש או מוביל כדור אחד. איך יעבוד העסק המשונה הזה, מי יוודא שיהיה ריווח על המגרש, מי יחתוך פנימה ולא יתקע בעמוד שהוא אמביד, מי יזרוק ל־3, בראון הלא יציב, מקסי שזקוק להמון ספייס. לא ברור.

ומי ישמור? לברון לא עושה זאת כבר חמש שנים. אמביד מסוגל לזה רק כשהוא בריא ממש, וגם אז רק בדקות קריטיות. אדג׳קום ומקסי בינוניים בהגנה, והמדדים ההגנתיים של בראון בבוסטון נחלשו משנה לשנה. הגנה גדולה לא נראה. זה ברור. השאלות ממשיכות לזרום בלי תשובות, כמו למשל מי יזרוק בקלאץ'.

קסמים, ניסים וקללות לשבור

בקיצור, שיהיה שם בהצלחה לכולם, כי כמות אגו ענקית וחריגה כמו זו שיש בפילדלפיה החדשה לא ראינו מזמן בקבוצה אחת. זה מה שעלול להרוס את הכימיה ולפרק את חדר ההלבשה, אם בכלל יש דרך להדביק קבוצה כזאת.

האם בכל זאת הסיקסרס מועמדים לאליפות ופייבוריטים במזרח? לטעמי כן, אבל גם בהחלט לא. כן, כי אם המאמן ניקי נרס יצליח להדביק את המפלצת בת חמישה הראשים הזאת, וכל אחד מהשחקנים יוותר קצת על עצמו ועל השורות הסטטיסטיות שלו, ואם אמביד יישאר בריא לאורך הפלייאוף, ואם לברון לא גמר את הסוס, ואם ואם ואם - אז היא בהחלט מועמדת לאליפות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

מצד שני, היא לא מועמדת לאליפות באופן ריאלי, בדיוק בגלל העובדה שיותר מדי קסמים ייצטרכו להצליח, בעונה אחת, כדי שהנס יקרה ופילי תזכה באליפות לראשונה מאז 1983. מצד שני, ניו יורק ניקס שברו את הקללה, אז אולי אלה שנים של שבירת קללות היסטוריות. עומד להיות מרתק.