חוקי אבל מסריח: שופט, שרוק - אבל קודם תבדוק מי הספונסר

לפי הכותרות בשבוע האחרון, הקבוצה הכי פעילה בעונת המלפפונים הייתה "קופל גרופ", בבעלות מיקי קופל, אוהד שרוף של מכבי תל אביב.

חמישה ימים אחרי שחתם על הסכם שת"פ עם איגוד השופטים, בסך של 375 אלף לעונה הקרובה, האריך קופל בשנתיים נוספות גם את הסכם החסות עם קבוצתו האהובה. כפילות שמעלה קושיה: האם שופט שירצה לשלוף כרטיס אדום לשחקן מכבי ת"א, יראה לנגד עיניו את כרטיס האשראי הצהוב של הספונסר?

האמת? זה נראה מופרך, אבל בתמונה חגיגית שפרסמו ההתאחדות ואיגוד השופטים, נראה קופל עם משרוקית בפיו, ומשני צדדיו ניצבים ספיר ברמן, דוד פוקסמן, אוראל גרינפלד ושניר לוי. טוב שלא נתנו לזה כותרת: שטח שיפוט מכבי ת"א.

כיאה למדינה המתמחה בייצור מכונות רעל, העסק גלש גם למזבלה מילולית ברשתות. אוהדי היריבות יצאו נגד השת"פ בשלל ציוצים, וזכו לתשובות כמו: "אל תתחבא, יא זבל אורגני!", ולחלופין: "אני אגיע אליך, קוקסינל".

בשיחות אלימות כאלה לא משנה מי אמר את המילה האחרונה, אך במקרה הזה בהחלט כן. בטח כשנזכרים בסרטון האייקוני שבו אומרת השופטת ברמן לאלון תורג'מן מהפועל חיפה, שכינה שחקן יריב "קוקסינל": "תירגע, אני קוקסינל".

קופל מכחיש בתוקף כל קשר לעניין: "זה בכלל לא אני, אלא אוהד הפועל ת"א שלקח את הפרופיל שלי בטוויטר וענה לאנשים. אני לא אקלל אוהד בחיים".

ומה עם ניגוד העניינים?

"אין מישהו שלא אוהד איזו קבוצה. יוחננוף הוא דוד של אשתי, אוהד הפועל ת"א, ותרם פי 7 ממני להתאחדות. לצערי, הטעם לפגם הוא שבכלל חושבים שיוחננוף, פתאל, קופל או יענקל'ה ירים טלפון לספיר ברמן ויגיד לה: 'תקשיבי, בגלל שאני ספונסר, שימי לב מחר למספר 4. בדחיפה הראשונה תני לו אדום'".

זה לא, אבל אפשר להבין אוהדים שירגישו קיפוח, עניין של מראית עין.

"אין לי בעיה שיגידו טעם לפגם. זו דעה".

קופל, שמקדם את העסק שלו ומשלם לא מעט, ממש לא הכתובת לטענות. הבעיה היא בגופים שמנהלים את הענף. כך הפכה ג'פניקה (עוד הרבה לפני שהייתה רשת מפוצצת) לספונסרית של ליגת העל בזמן שברק אברמוב היה חבר במנהלת.

עוד קודם לכן חברה בבעלות יעקב שחר השכירה רכבים להתאחדות. אצלנו תמיד נותנים תחושה שכולם עובדים על כולם, ועם כולם, ואחר כך עוד מתפלאים שהציבור מאבד אמון במוצר.

ואגב, מלבד החברה של קופל, על מדי שופטינו מופיעים העונה עוד שני נותני חסות: חברת ציוד ספורט איטלקית ו"הסתדרות לאומית". האם ראוי ששופט כדורגל ישמש כלוח מודעות? על מדי השופטים במונדיאל הממוסחר ביותר בהיסטוריה הופיע רק סמל אחד, של אדידס. לא בכדי אנחנו נראים, גם בלי קשר לדונלד טראמפ, כמו מדינת חסות.

בהתאחדות שוב איבדו את הצפון

הבדיחה הזו ממש לא חדשה בהתאחדות. הפועל חדרה, שירדה לליגה א', שובצה במחוז הדרום. מועדון ספורט טירה, הממוקמת כ-22 ק"מ דרומית ממנה, תישאר במחוז הצפון. למה? כי בהתאחדות חסרת המצפן (לא רק המוסרי), המושגים "דרום" ו"צפון" הם המלצה בלבד, ולוועדה מסדרת מותר לזרוק את שושנת הרוחות לכל הרוחות.

עתירה שהגישה חדרה נדחתה גם ע"י ביה"ד העליון של ההתאחדות. ראש ההרכב, פרופסור מיגל דויטש, הסביר כי "מבחינה גאוגרפית, אין הבדל רלוונטי דיו בין השתיים". אבל הנימוק המשפטי המוזר יותר היה: הוותק בליגה. "הוועדה הייתה רשאית לקחת בחשבון שטירה משחקת זה עשר שנים בליגה א' צפון", נכתב בפסיקה. "מנגד, חדרה היא מצטרפת חדשה".

הבנתם? בהתאחדות יש לקבוצות מעמד של "דייר מוגן". טוב שלא נותנים להם גם בונוסים על התמדה בדמות נקודות. ואם ככה זה עובד, בשביל מה הכינויים התלושים "צפון" ו"דרום"? תחלקו ל"ליגת הוותיקים" (במקום הבדיחה המטורפת שנושאת את השם הזה כיום), ו"ליגת החדשים".

שתי הקבוצות אינן נלחמות על השתייכות למחוז כמחווה לתושבי הצפון, אלא פשוט משום שהמחוז הזה נחשב פחות קשה. מ.ס טירה אפילו טענה כי מ.כ צעירי טירה משובצת כבר בליגה א' דרום, ובין שתיהן יש יריבות שעדיף להימנע ממנה. העיקר ששתי קבוצות מאותה עיר המשחקות בשני מחוזות שונים נראות לכולם כדבר טבעי והגיוני. ככה זה בהתאחדות שפועלת במחוזות הקומבינה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות