עוד מהדורה של גביע העולם הגיעה לסיומה, בלעדינו, אבל לא בכל מה שקשור לסיקור התקשורתי. חברי המשלחת בת עשרות השדרים והפרשנים היו בטוחים שזו חגיגה פרטית שלהם, ודיווחיהם היו צעקניים וצורמים לא פחות מהמחלצות שבחרה עבורם המלבישה של התאגיד.
בתקופה האחרונה חלקם אף זכו לראיונות בכלי התקשורת בארץ, משל היו הכוכבים האמיתיים של הטורניר, ואחרים קרעו את הרשתות בתיעוד עצמי. ייתכן כי העיתוי של אחרי המלחמה נדמה להם כמו טיול אחרי צבא.
בתום קרוב ל־40 יום שבהם הכדורגל החכם והקבוצתי ניצח גם את פולחן האישיות והפופוליזם, הגיע גם שלב הסיכומים של הרגעים והציטוטים הביזאריים מצד "נבחרת כאן 11", עם כמה שחקני חילוש בולטים מ"ספורט 5".
ספרד - ארגנטינה 0:1, כאן 11, מונדיאל 2026
הרגע הפאתטי: בובה של לילה
השעה אמנם היתה קצת לפני שתיים בלילה שעון ישראל, אבל זה לא היה חלום! הכתבת המשוטטת הדר יעקבי ניצבה יחד עם הפרשן אסף כהן מחוץ לאצטדיון בטורונטו, לפני המשחק בין פורטוגל לקרואטיה, ושניהם החזיקו בידיהם רפליקה של כריסטיאנו רונאלדו בגודל טבעי.
"היי חברים, לא תאמינו, אני כאן עם רונאלדו הפורטוגלי, רגע לפני הלסט דאנס שלו", אמרה יעקבי בדיווח דו־לשוני, ונראתה ממש מרוצה מההלצה. "אסף, האם יש לך משהו להגיד לו?" הוסיפה, לפני שכהן מיהר לחזור למציאות ולהיחלץ מהסצנה המביכה בהשתתפותו. תגידו, אתם אמיתיים?
מעמד אינפנטילי כזה לא זכור בשידורי הספורט מאז ראיון הבינה המלאכותית שערכו מירי נבו ואיתי שכטר, באצטדיון איתיאחד במנצ'סטר, עם דמות מצוירת של פפ גווארדיולה. ככה זה כשמאמץ מלאכותי להתחכם מתנגש בחוסר מודעות עצמית. במקום לקבל משליחינו ראיונות אמיתיים ומעניינים, קיבלנו רעיונות מדומיינים ושטותיים.
פסגת ההבלים: שני בלאט וה"גזורים"
בתום המשחק בין צרפת לפרגוואי, שנערך ביום העצמאות של ארה"ב, התמקמה שני בלאט בפאתי האצטדיון בפילדלפיה ואשכרה ראיינה שלושה טיפוסים מחופשים לג'ורג' וושינגטון, בנג'מין פרנקלין ואלכסנדר המילטון. ומה היה הכי מוזר? ששלושת אבות האומה נראו קשורים לכדורגל הרבה יותר מהמראיינת.
חזרו בשאלה: לירן שכנר ויהונתן כהן
מכיוון ששדרינו הקלישאתיים אוהבים לדבר אך אינם מצטיינים ביצירתיות, הם ממלאים את החלל בשאלות סתמיות. "האם פורטוגל מתקרבת לשער ראשון?" שאל הבולט בתחום לירן שכנר, שהחל לחוד לצופים כבר בדקה ה־7 למשחק מול קרואטיה.
בהמשך באו השאלות: "האם לאאו עושה כאן 1:1?... האם אנחנו בדרך לפנדל פורטוגל?... מי ינצח כאן את המשחק?... איך זה ייגמר כאן?... האם אנחנו רואים את הרגעים האחרונים של רונאלדו במונדיאל?... האם ראינו את השער האחרון של רונאלדו במונדיאל?... האם תהיה לנו כאן דרמה של הדקות האחרונות?"
נתן לו פייט יהונתן כהן, במשחק בין אנגליה לקונגו: "האם תהיה לנו דרמה ענקית?... האם אנגליה יכולה לחזור כאן לעניינים?... האם היא יכולה להחזיר את הצבע ללחיים?... האם אנחנו בדרכנו לאחת ההפתעות הגדולות ביותר של הטורניר עד כה?"...
כמה זה נשמע מגוחך? אל תשאלו.
הפרשנות הספקולטיבית: אשרת עיני
"אם ראיין היה קופץ לכיוון הנכון, סביר להניח שהיה עוצר". אשרת עיני לוקחת הימור בדיעבד אחרי הפנדל המוצלח של ראמי רביע המצרי מול אוסטרליה. ככה זה כשמתעקשים לפטפט ולפרשן גם בבעיטות ההכרעה.
התאונה: לירן שטראובר וההרכבים
אם מתחשק לכם לצחוק קצת מקטע קומי, חפשו בגוגל את הקראת ההרכבים של הפרשן לירן שטראובר במשחק הטעון בין אלג'יריה לאוסטריה. כל קשר למציאות מקרי בהחלט.
זה נשמע ככה (בסוגריים ההגייה הנכונה): "הנבחרת האלג'יראית פותחת בהרכב הכי חזק שלה. עם באנבוטה בשער (בנבוט), עם מנדי, באלאגאלי (בלע'אלי), בנסעאבאני (בנסבאייני), חאג'ם, עומאר (עוואר), באנטאלב (בנטאלב) בקישור, מחרז ומה־זה (Maza) בקישור הקדמי, עם שייבי פארס מפרנקפורט באגף שמאל וגיירו (גואירי) ממארסיי בעמדת החלוץ".
בהרכב האוסטרי השיבושים היו גסים לא פחות: "סוואלד" במקום זיוולד, את ליימר הוא כינה ליימאר (על משקל ניימאר). זביצר הפך לזביצאר, ואת שמיד עברת לשמיר. מילא הפרשנות המגוחכת, אבל לפחות תשנן שמות, למען השם.
מרוץ השליחים: אורלי אלקלעי כמשל
בערוץ המשדר חזרו והתגאו ב"מונדיאל הגדול בהיסטוריה". זה נכון בגלל השחיתות של פיפ"א, שהגדילה את מספר המשתתפות ל־48 מסיבות פוליטיות (הנבחרת שלנו תגיע לשם, כנראה, רק כשיהיה בונוס למדינות שנוסדו ב־48'). למרבה הצער, מה שיזכרו ממהדורת 2026 מבחינת "כאן 11" הוא הבזבוז המטורף בשליחת עשרות נציגים, שחלקם הגדול לא תרם דבר. להגברת האבסורד, הם שיגרו גם כתבים שאינם קשורים לתחום.
הדוגמה האחרונה היתה אורלי אלקלעי, כתבת עמקים ושרון, שהגיעה גם לגמר בניו ג'רזי והתעקשה לקרוא שוב ושוב לאצטדיון "מיט־לייף", כאילו מדובר במסעדת בשרים של החיים. השם הנכון הוא "מטלייף" (MetLife), כשמה של הספונסרית, חברת ענק המתמחה בפיננסים ובביטוח.
ואולי גם זה היה פרומו סמוי לקראת החזרה לשפיות בערוץ הצנוע, מאשליית "מיט לייף" ל"בואו לאכול איתי", ומחזירות על חשבון הקופה הציבורית לחינניות של "קופה ראשית".
הבלתי מזהים: יהונתן כהן והסלבס
כיאה למארחות, היציעים היו מפוצצים בכוכבי־על עולמיים, אך שדרינו ופרשנינו שמכירים את רונאלדיניו וזידאן, התקשו מאוד בזיהוי אושיות מתחומים אחרים. במשחק הגמר, כאשר היה קלוז־אפ על כמה מהמגה סלבס, מצא השדר יהונתן כהן דרך משלו לדלג מעל משוכת הקושי בזיהוי, כשאמר: "כל המי ומי מכל תחומי החיים, המוזיקה, התרבות בכלל, הקולנוע והספורט, המרכז העולמי, התכנסו להם כאן באופן טבעי"... בטח הרבה יותר קל לו בארץ, עם "הזמר במסכה".
האירוע המשעיר: מומחה להשתלות
בשבוע המשחקים הראשון, ב"כאן 11" חיפשו כל דרך לדחוף לראש של הצופים שהם הזכיינים. עד כדי כך, שהביאו לאולפן את אביעד ביטון, "יועץ ומבקר השתלות שיער", שדיבר על הכדורגלנים שעברו את התהליך במכולת הכרבולת. מוזר שלא מצאו לנכון לשתף בדיון בעלי בלורית מחודשת מקרב השדרים והפרשנים, והעיקר שלא היו קרחות ביציעים.
הפרסומת: יגאל גולדשטיין וכל השאר
ההמצאה השערורייתית של "הפסקות שתייה", בחסות המאכערים של פיפ"א, הכפילה את ניפוח המוח בפרסומות. זו היתה חוויה לא קלה עוד לפני המשחקים, כאשר הערוצים הפכו לשוק מכירות עם רוכלים צעקנים שניסו לתפוס טרמפ על גימיקים מתחום הכדורגל.
כך, למשל, באו לעולם דרבי המזגנים בין "התבלבלת בבניון" לקותי סבג מקפיץ כדור; גליצ'ים בסוכנות למכירת רכב לעומת מכוניות שטסות על הדשא ונוגחות בכדור עם הפגוש; חפירות עם ריבית בליגת הבנקים בכיכובם של גל תורן מחופש לשוער הקולומביאני רנה היגיטה, דביר בנדק שמכר אותה סחורה רק עם כדור רגל ביד, והשתיים שצרחו "שער!" לכבוד הנפילה בשער הדולר. שלא לדבר על אביגיל שרעבי, גרסת ההסתדרות.
אבל הכל התגמד ליד הפרזנטור יגאל גולדשטיין. "במונדיאל התוצאה תמיד סופית, אבל ברשת סאלח דבאח לא", אמר כתב ערוץ הספורט בסרטון הפרסומת, כשהוא לבוש במדי נבחרת המרכול ומגלם שחקן, שוער ושופט גם יחד. ואז באה הפואנטה של המבצע: "עם דבאח VAR קונים, מבקיעים וזוכים".
האמת? נשמע הרבה יותר אותנטי מאשר הדיווחים השיווקיים שלו על מכבי חיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו