בסוף השנה האזרחית החולפת, נכתב כאן שענאן חלאילי הוא כדורגלן השנה לשנת 2025, אבל בציבוריות הישראלית מוכת המלחמות, אף אחד לא ישים לב, בטח כשמדובר בשחקן ערבי ישראלי.
חצי שנה חלפה, חלאילי יפתח את העונה הבאה באינטר מילאנו ויש סיכוי שאת העונה הבאה, הוא כבר יסיים לא כישראלי הכי טוב, כי זה כבר ברור, אלא כשחקן העונה או לפחות תגלית העונה בליגה האיטלקית. בתוך השממה של הכדורגל הישראלי, צמח לנו לפתע הכדורגלן הכי גדול בעשור האחרון.
ספורי מעדיף לשחק ליד הכבשים, אבו פאני לא יחזור
השאלה סביב זהותו הערבית קשורה כמובן לשלוש השנים האחרונות בישראל. שחקנים ערבים בורחים מכאן כל עוד נפשם בם ולא רוצים לחזור.
רמזי ספורי מעדיף להעביר קריירה במקומות שיש בהם יותר כבשים ממגרשי כדורגל אי שם בטורקיה, רק לא לחזור לכאן ולסבול יריקות וקללות. מוחמד אבו פאני לא יחזור עד סוף הקריירה לישראל, גם אם יצטרך לשחק בליגת הפנסיונרים האמריקאית.
אירופה עדיפה על חיסולים בכפר וביקורים בטדי
בזמנים אחרים, אולי הכסף של יעקב שחר או מיץ' גולדהאר היה משאיר את חלאילי בארץ והוא לא היה יודע לאן הוא באמת מסוגל להגיע. אבל להיות כדורגלן ערבי ישראלי בחברה הישראלית זה לנוע בין ניסיון התנקשות בכפר או בעיר שלך, לבין ביקורים באצטדיון טדי. נו, לא עדיף אירופה?
לצערנו שאר הליגיונרים שלנו לא עושים חיל וכן, חלקם הגדול סובל מאנטישמיות דבר הפוגע להם משמעותית בקריירה האירופאית. צריך לציין שמדובר באירוע שחאלילי לא מתמודד איתו.
כדי שנגיע למשהו צריך לפחות חמישה חלאילי בנבחרת
כדי שיהיה לרן בן שמעון ולנבחרת שלו סיכוי להעפיל לטורניר גדול בחמש השנים הקרובות, הוא צריך לפחות חמישה חלאילי ולא להגיע למצב שהוא פותח עם רז שלמה במשחק בין לאומי, שחקן הגנה שביום ביום שלו מתמודד עם חלוצי הפוצ'יבולי המקומיים.
אחד כמו חלאילי צומח פה פעם בעשור ועם זה אין הרבה מה לעשות ברמת הנבחרת, אבל אולי היינו צריכים כוכב ערבי ישראלי שייקח אותנו למקומות חדשים. אשרי המאמין.
איך טיול בר מצווה לסן סירו נשמע לכם?
כך או כך, נקווה שלפחות נזכה לראות אותו מככב באינטר. הליגה האיטלקית הרי כל כך משעממת, והנבחרת שלהם כל כך גרועה, שפתאם נדמה שהם בכלל צריכים את הברק והסטייל הישראלי, לא פחות ממה שהוא צריך אותם. אז איך טיול בר מצווה לסן סירו נשמע לכם?
