על התלהבות היתר של עמיחי שפיגלר במשחקי נבחרת צרפת אין צורך להכביר מילים, ובהחלט מומלץ לפנות לעזרה ראשונה. כלומר ללחצן של עוצמת הקול. בשידורי כדורגל, מסתבר, מי שצורח בערב שבת אוכל אותה עוד באותו הערב.
- היכנסו למתחם המיוחד לקראת מונדיאל 2026>>
- מונדיאל 2026: הסגלים המלאים של כל הנבחרות >>
- מונדיאל 2026: לוח המשחקים המלא >>
"זו הייתה דקת הדומייה לזכרו של אימו של דידייה דשאן", אמר השדר (גם הטעות בעברית במקור), אחרי ששחקני צרפת ונורבגיה הסתדרו סביב עיגול האמצע. זו הייתה קביעה מוזרה, משום ששניות אחדות קודם לכן הודיע הכרוז באצטדיון בבוסטון: "הצטרפו אלינו לדקת הדומייה לזכר קורבנות רעידת האדמה בוונצואלה". קולו נשמע היטב גם בשידור.
שפיגלר, שהיה עסוק בפטפטת הרגילה, לא שמע. הוא גם לא טרח לברר לפני שהוא מדבר. מהפרשן שלו, אמן הסלפי איתי שכטר, באמת אין מה לצפות שיתקן אותו. בשביל הדברים האלה קיים מרכז התקשורת שמספק לאורחיו את כל המידע הדרוש. אלא שבדקה ה-10, הטעות שנבעה מזחיחות שודרגה לדרגת חוצפה.
"אגב, קיבלנו פה עדכון, שחבל שלא מסרו לנו אותו קודם, שדקת הדומייה הייתה לזכרם של הקורבנות ברעידת האדמה בוונצואלה", העיר לפתע השדר, וברח מאחריות לפאשלה הגדולה. "אגב"? במקום לומר "סליחה טעיתי"?
ומה זאת אומרת "חבל שלא מסרו לנו קודם"? מי בדיוק, השליחים של "וולט"? אם לא עשית את המינימום הנדרש, ולא הקשבת להודעה הרשמית של הכרוז, לפחות אל תמציא סיפור שהוא פרי דמיונך האסוציאטיבי.
ככה זה כשבמקום להתכונן כראוי לשידור, מפטפטים ומקשקשים על מנת להרשים, בלי דקת דומייה.
תאגיד השיגור הציבורי
ואם דברים ששומעים מכאן לא שומעים משליחי "כאן 11", בשביל מה בכלל צריך אותם שם? עדיף כבר צוותי שידור מישראל.
עשרות אנשים נשלחו למונדיאל – שאמנם גדל ל-48 נבחרות וחולק בין שלוש מארחות – אבל בהתחשב בערך המוסף הקלוש, ובכך שחלק ניכר מהטסים עפים בעיקר על עצמם, רובם הגדול לגמרי מיותר בטח כשהנבחרת שלנו בכלל נמצאת בנבדל פאסיבי.
אז נכון, תקציב תאגיד השידור עומד על כ-800 מיליון שקל, אך בכסף ציבורי צריך לנהוג באחריות. בטח לא לשפוך סכומי עתק על מאות טיסות, בתי מלון ואש"ל למשלחת מנופחת של דברנים, שמלווים בצוותי הפקה, צלמים, טכנאים ויחצנים.
מה עוד שחלקם של המדווחים לא קשורים לענף. כי מה הערך, למשל, בראיון שמקיימת שני בלאט מחוץ לאצטדיון, עם השדר יהונתן כהן והפרשנית אשרת עיני? את זה שלושתם יכלו לעשות בישראל.
או השידורים בהם הדר יעקבי/אנה פינס תופסות אוהדים שעומדים לצידן וצועקים "מהיקו מהיקו", או ברזילאים שאומרים לפני המשחק עם מרוקו: "נביס אותם 0:3" – ולהפך?
או נדין אבו-לבן שדיווחה לפני המשחק בין קטאר לשווייץ בסן-פרנסיסקו: "מה שנשמע פה יהיה ערבית ושווייצרית". ברור, גם בכף ורדה מדברים כף-ורדאית ובחוף השנהב – חופהשנהבית.
שלא לדבר על השלישיות שמתעקשות לעמוד בצדי הדשא, בחליפות בשלל צבעים שנראות מתאימות לקו האופנה בסוונטיז. אולי מחווה לפעם האחרונה שהייתה לנו נבחרת במונדיאל או ל"חיפושיות". במקום סטנד-אפ מאולץ של אורן יוסיפוביץ' בקנדה, כבר היה עדיף נונסנס של עומרי קנדה בישראל.
ותגידו, מה זאת הבדיחה ההזויה עם טל ברמן, שמופיע על שלטי חוצות עם הכדור הרשמי של המונדיאל, כאילו היה בר רפאלי שמדגמנת משקפיים? אז בסדר, הוא חביב, רהוט, ובדרך כלל לא טועה, אבל אתם באמת חושבים שמישהו רואה מונדיאל בגללו? ולידו עוד נכתב: "חינם" ו"כאן". איזה חינם? זה מכספי המיסים של כולנו. אז שימו תמונה של מסי.
תגלית הסיבוב הראשון
על רקע הבזבוזים המשוועים הנ"ל, מגיע לתאגיד גם צל"ש, על היישומון של "כאן בוקס". לחיצה אחת על כפתור יכולה להשתיק את השדר והפרשן בכל המשחקים, ואף לראותם בטלוויזיה חכמה באיכות 4k. עולם אחר!
וזה לא הכל. אפשר גם להריץ את המשחק לאחור, ולצפות ברגעי השיא, כשעל גבי הסרגל בתחתית המסך נכתב למשל מתי נכבשו השערים. אם כבר מרחתם את טל ברמן בראש חוצות, במקום הפיקציה עם הכדור, שימו לו ביד תמונה של האפליקציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו