הרגע המכונן של העונה הזו של מכבי תל אביב היה ב-26 בנובמבר 2025. אחרי תבוסה בחוץ למילאנו, בהנהלה כבר הדליפו שעודד קטש סיים את דרכו במועדון. אפילו ידעו לספר שיש כבר מועמד מוביל להחליפו (יאניס ספרופולוס).
הקהל, שגם כך היה במשבר עצום מול ההנהלה ובעיצומו של קמפיין נגד הבעלים, הפך עולמות. הרשתות געשו, הפודקאסטים זעמו, וברגע האחרון ממש הבינו במכבי שזה רעיון רע במיוחד.
איך זה נגמר? באליפות הכי מתוקה שהייתה לצהובים אולי מאז ומעולם. אליפות שחתומים עליה עודד קטש ואלפי אוהדים שמבינים כדורסל ויודעים מי כאן המלך ומי עירום לגמרי. אם קטש היה מפוטר, הפועל הייתה צועדת לאליפות כמו שניל ארמסטרונג צעד על הירח בפעם האחרונה שזה קרה.
עופר ינאי משתחצן ללא בסיס
"הבדלי הרמות בינינו במצב הנוכחי זה 0:3. עכשיו, האירוע הזה בלתי נתפס - שהפועל ת"א הולכת לקחת את האליפות, כשבדרך היא מפרקת את הקבוצה שהייתה הבכירה בישראל ואת זו שהייתה מספר 2 בעשור האחרון... מבחינתם הדבר הזה הוא כמו תאונת רכבת שרואים אותה מול העיניים".
כמעט 50 מילים של עופר ינאי אחרי ההחלטה על משחק חוזר נגד הפועל ירושלים (לשם שינוי, הפעם היחידה אולי שבה הכעס שלו היה מוצדק), שממצות את המהות ואת הפלסטיק שאולי לעולם לא יביא את המתכת.
מכביסטים הם עם שחצן באופן לא נעים, אבל כאן מדובר בשחצנות שלא מגובה בכלום. דיבורי רהב שמכסים על כישלון ניהולי ומקצועי מחפיר, הגדול ביותר ביובל האחרון. תקציב מנופח שהוביל לעונה שלא היה בה דבר בזירה המקומית. להגיע לפלייאוף היורוליג בתקציב המופרך הזה היה המינימום שבמינימום.
נתעלם מהבכיינות ומההבטחה "לחסל את השחיתות". אפילו נסלח על ההבטחה הריקה מתוכן לשפץ את הדרייב אין. בעולם העסקי, שבו ינאי נחשב לסיפור הצלחה, אין שום סיכוי שהוא היה מרשה לעצמו להתנהל ולדבר כך, מבלי לגבות אחריות מאלה שנכשלו. או לפחות להביט במראה, להבין פעם אחת מה האחריות שלו, ולא לנסות באמצעות ספינים מביכים להאשים את כל העולם.
קלאס זה לא מיציץ' - אי אפשר לקנות אותו בשישה מיליון דולר. להפעיל את מערכת הכריזה עם מוזיקה מחרישת אוזניים כדי לשבש את חגיגות האליפות של היריבה זה פאתטי, כמעט כמו לקנות שעוני אליפות לפני שיש אליפות. לא נורא, יש יד 2.
