כחודשיים לפני פתיחת החגיגה הגדולה, וקצת אחרי שפורסמה "נבחרת כאן 11 למונדיאל", החליטו גם בצ'רלטון להוציא קצת את החשק מהצפייה במשחקי גביע העולם. בפרומו שהגו לכבוד המאורע נראה המאסטרו בן ה־84, יורם ארבל, מנצח על מקהלת שדרים ופרשנים ששרים בפאתוס טורדני: "מונדי־מונדיאל, מונדי־מונדיאל – ספורט אחת".
כלומר, במקום להדליק את הצופים באמצעות הצגת כוכבי־העל שיככבו בקונצרטים הגדולים של הקיץ – רונאלדו, מסי, ימאל, קיין ואמבפה – מכינים אותנו לכאבי ראש עם האופרה "לה מיגרנה". אז עכשיו, לפני שהם מתחילים לזייף בדבר האמיתי, הנה עשרת הדיברות לשדרים, וגם לפרשנים.
- היכנסו למתחם המיוחד לקראת מונדיאל 2026 >>
מונדיאל 2026: השיטה החדשה, הבתים - והשיאים שעשויים להישבר >>
1. לא תצרח
אין שום צורך או הצדקה להגביר ווליום ולהיכנס לאטרף כל אימת שהכדור עובר את קו החצי, ולמרות מה שחווינו השנה גם לא לשאוג כארי כשהוא מתקרב לרחבה. נדב יעקבי ועמיחי שפיגלר שברו באמצעות צעקותיהם כמה תקרות זכוכית, גם בתיאור מהלכים שלא הולידו דבר ובאירועים פחות היסטוריים ממונדיאל. אוי לאוזניים! המודל צריך להיות ארבל. אפשר ורצוי להתלהב ולהתרגש, אך שדר טוב לא מנסה לגנוב את ההצגה לסאונד הקיים באצטדיון, ואין שום צורך באולטרה־סאונד.
2. אל תאכל את הראש
לא משלמים לכם לפי כמות המילים. כשאין מה לומר – הכי טוב לשתוק, נסו זאת. הצופים בבית רואים בדיוק מה שאתה רואה, ולעיתים גם בזווית טובה יותר, אז קח נשימה עמוקה לפני שאתה מכריז בפומפוזיות "שעררררר" (כי ייתכן מאוד שזו הרשת החיצונית שזזה), או קובע "אין נבדל!" (יש מצב שההילוך החוזר יוכיח עוד רגע שרק אתה היית באופסייד).
3. אל תהיה מורה להיסטוריה
אפשר לתבל עם סטטיסטיקות ואנקדוטות מן העבר במינון נמוך ומבוקר, אך אין מקום להרצאות על תולדות כל אחת מהנבחרות בגביע העולמי. גם לתלמידים מגיע חופש.
4. אל תפריח לאוויר משפטים סתמיים
לדוגמא: "יש זמן לעוד שער", או "תכף נראה כמה דקות יוסיף השופט", וגם לא קלישאות כמו "כשלא כובשים - סופגים". הצופה הממוצע יודע שכדורגל משחקים 90 ומשהו דקות, שהתוצאה יכולה להשתנות אפילו בדקה האחרונה, ושלא תמיד בסוף גרמניה מנצחת. יותר מזה, הרבה פעמים כשלא כובשים מסיימים ב־0:0.
5. אל תשאל קושיות
אין שום סיבה למלא רגעים מתים עם תהיות כמו "האם תהיה לנו כאן דרמה של הדקות האחרונות?", "האם אנחנו מתקרבים לסנסציה?", "האם זה היה משחקו האחרון של רונאלדו במונדיאל?". התשובה תגיע, סביר להניח, גם בלי לערוך לצופים חידון טריוויה תיאורטי, וטריוויאלי. ובמיוחד הימנעו מהשאלה: "למה השופט לא הולך ל־VAR?". הם אף פעם לא הולכים לשם אם לא קוראים להם.
6. אל תתלקק עם דיבורים על הכדורגל הישראלי
החודש הזה הוא בדיוק הזמן להתנתק מ"רגעי הקסם" של יהונתן כהן (שנבחר משום מה לשדר את הגמר). מהלחם ומהחמאה כבר שבענו, עכשיו תן ליהנות מהדובדבן שבקצפת. כנ"ל לגבי הזרים מליגת העל. עבדולאי סק הוא כבר "אחד משלנו" (בטח אם השדר הוא האוהד לירן שכנר), אבל כל עוד לא זיהיתם לצידו את שון גולדברג, זה סימן שהוא לא מייצג אותנו אלא את סנגל.
7. אל תציק לצופים בבית בהפצרות לבחור את השחקן המצטיין
זה קורה החל מהדקה החמישית, עם אופציה לזכות בפרס. זו חגיגת כדורגל עולמית (עם קוסמים), לא מסיבת יום הולדת לחברים מהגנון.
8. אל תשגע אותנו עם התפלגות מנחשי הווינר
הסיבה שכולנו התכנסנו היא צפייה במשחק בין נבחרות כדורגל, לא דרבי בין מהמרים.
9. תן כבוד להמנונים
הרגעים האלה עוצמתיים ומרגשים, ממש לא אתנחתא מוזיקלית שמיועדת לקשקשת.
10. אל תעשן (מיועד ליורם ארבל)
אם אתה לא בטוח בזיהוי דמות כלשהי במגרש או ביציע, עדיף לא לנחש. מכיוון שלא קם לך יורש, לא נותר לנו אלא לבנות עליך לעוד תשעה מונדיאלים לפחות.
הדיברות המיוחדים לפרשנים ולפרשנית
1. אל תהיו טרחנים
כולם בארץ כבר יודעים שהתברכנו במוחות כדורגל כמוכם, שאתם שולטים בשיטות משחק, ויודעים את ההבדל בין שיטת היהלום (להבדיל משיטת "הקובייה" שרק אייל לחמן המציא ומכיר). דיבורים תכופים על 2-5-3 או 1-3-2-4 עלולים לגרום לצופים לחשוב על כדור מסוג אחר.
2. אל תגידו את המובן מאליו
משפטים כמו "יופי של התקפה", "איזו טעות של הבלם", "הצלה גדולה", "הוא בעט ברגל מלאה", "הוא פרץ מימין" (או משמאל) מתאימים לרדיו. ולאבי נימני.
3. אל תעופו על עצמכם
אמנם עומרי אפק ודודו אוואט, מגיבורי הז'אנר, אינם ב"נבחרת", אך שחקני ומאמני עבר נוטים לדחוף לשידור חוויות וזיכרונות מימיהם בנבחרת. נוסטלגיה זה נחמד, אבל למונדיאל אף אחד מכם לא הגיע. גם אנשי תקשורת שסיקרו טורניר גדול בעבר אוהבים להעלות זיכרונות בנוסח: "שידרתי את ה־1:7 של גרמניה על ברזיל במונדיאל 2014" או "הייתי בגמר בקטאר". בהחלט מיותר, בלי קשר לעובדה שגם ככה האיטי במונדיאל.
4. אל תנזפו
ברור, פרשן טוב ממש לא חייב להיות כדורגלן או מאמן לשעבר (לעיתים דומה שדווקא ההפך הוא הנכון), וגם מאמן כושל מהליגה הלאומית יכול לפרשן משחקים בגביע העולם. ועדיין, מוטי איוניר וחבריו חייבים לזכור: בהתחשב במקום שממנו באתם, הצניעות מתחייבת. מותר ואף רצוי להצביע על טעויות של קרלו אנצ'לוטי מנקודת מבטך, אין מקום לשיעור בכדורגל ולסדרת חינוך.
5. תנו כבוד לנבחרות הקטנות
שננו את הרכביהן ולמדו להגות שמות במדויק. את האלנד, מוסיאלה ודמבלה כולנו מזהים, את שחקני כף ורדה ואוזבקיסטן יהיה נעים להכיר. לא כל שכן את השכנים השקטים מימין. הוותיקים ביניכם יוכלו לספר שלפני 60 שנה, הרבה לפני שירדן שועה וירדן כהן היו בתוכניות, אנשים פה ראו את המונדיאל רק בזכות הטלוויזיה הירדנית.
6. אל תלגלגו על שופטים
כי כפי שמתברר לא פעם בשידורים בארץ, לא כולכם מבינים את החוקה. בצוות המורחב של "פוקס ספורטס" האמריקנית למונדיאל נכללו שני מומחים לחוקה – שופט העבר האנגלי הבכיר מרק קלאטנברג וד"ר ג'ו מצ'ניק, כדורגלן, מאמן ושופט בדימוס וגם שדר רב ניסיון. אצלנו אף אחד לא חשב על זה, כי מי פה סופר בכלל יועמ"שים?
7. אל תקראו לשחקנים בני 17 עד 24 "ילד"
זה פשוט ילדותי. דיבורים על שנתונים, חשוב להזכיר בעיקר לאורי אוזן, מקטינים את גודל המעמד ומתאימים למאמן נוער.
8. אל תשתטו
הומור הוא דבר בריא וחשוב, אך בדיחות קרש ושכונה עלולות להיות מביכות ברמות. ראיונות ורעיונות ב־AI כבר נחשבים לפאסה, ובכלל, כמה שפחות איתי שכטר יותר טוב.
9. חפשו ערך מוסף
תלמדו את החומר ותביאו סיפורי רקע פיקנטיים. כמה שיותר אסף כהן ועמית לוינטל עדיף.
10. זכרו את הנחיית המטה ללוחמה בטרור
גם בפרשנות, והסתירו ככל הניתן סממנים ישראליים.
נ.ב שתי בקשות, ואפילו תחינות, לתאגיד השידור הציבורי:
1. אל תכסו לנו את המסך עם חסויות, פרומואים ושעון שסופר לאחור לקראת המשחק הבא. ואם תפרוץ מלחמה, את התרעות פיקוד העורף תדפיסו על רקע שקוף (כמו בצ'רלטון), ולא בסדין שמסתיר שליש מסך בצד הימני.
2. תנו אופציית צפייה במשחקים באמצעות היישומון, בלי שדר ובלי פרשן (כמו שעשה ערוץ הספורט ברבע ובחצי גמר ליגת האלופות), רק עם הקולות מהאצטדיון - ותצאו הכי גדולים בעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו