אתמול כותב לי עורך המדור: "בוא נכתוב על כמה הליגה רוצה שוומבי ייקח אליפות". ובכן, הוא צודק, אבל יותר טועה.
נכון, הליגה מחפשת כבר כמה שנים טובות פרצוף מוביל לליגה שיחליף את שני האייקונים של שני העשורים האחרונים - לברון וסטף. הליגה זקוקה לא רק לשחקן־על, אלא גם לדמות שכל העולם יזהה ויעריץ וישתאה ממנה.
על הסיבות השיווקיות לכך אין צורך להתעכב. הן ברורות. לאחר שרשימת מועמדים פוטנציאליים לא סיפקה את הסחורה (אנתוני אדוארדס, ג'ה מוראנט, ניקולה יוקיץ', שיי גילג'ס־אלכסנדר - כולם שחקני־על, אבל לא אייקונים בינלאומיים שגם ילד באינדונזיה ירצה לרכוש גופייה שלהם), הגיע החייזר. יצור על־אנושי מסרט "מארוול", שהצליח בפלייאוף הזה לכבוש בסערה את עולם הכדורסל כולו. אז כן, הליגה מאושרת מהפריחה של וומבי, וההגעה שלו לגמר היא סיפור ענק עבורה.
אבל זכייה של הניקס באליפות הראשונה מאז שנות ה־70 הוא סיפור גדול יותר, אפילו בהרבה, וגם מועיל לליגה בהרבה מבחינה שיווקית, וכלכלית, לפחות השנה. אחרי הכל, התפוח הגדול הוא שוק התקשורת הכי גדול בארה"ב (מצורף בונוס: משרדי הליגה במנהטן), ולצד העובדה שהרייטינג בגמר השנה צפוי להיות הגבוה ביותר מאז גולדן סטייט VS קליבלנד ב־2017, כך גם ההכנסות מפרסומות, מחסויות וממרצ'נדייז צפויות להשתולל, כמו שרק בניו יורק יודעים להפוך אירוע לקרנבל של כסף.
רק ש"דיסני" תרצה בהצלחתי
הליגה זקוקה לאלופה מניו יורק, גם כי היא זקוקה למועדון גדול, משוק גדול, נושא את דגל הליגה. עם השקיעה של הבולס, אי־הוודאות בלייקרס ובסלטיקס וסוף השושלת בסן פרנסיסקו - ניו יורק היא השוק הנכון בזמן הנכון עבור הליגה, שעברה כמה שנים פחות טובות מבחינת רייטינג ועניין, וזקוקה לסיפור שכל אמריקה (והעולם) יישאו עיניים אליו.
אליפות של הניקס (שמשחקת כדורסל מצוין ויפה לעין) היא הסיפור שישרת אותה הכי טוב, גם יותר מאליפות של הקבוצה הכי צעירה בליגה, עם השחקן הכי חריג בכדורסל והזינוק הנחשוני שלהם למאבק על התואר.
השנה, בתום 26 שנים, הסתיים החוזה בין הליגה ל־TNT ונחתם חוזה ענק עם ESPN, רשת הספורט הגדולה ביותר בארה"ב, וחשוב בהרבה: חברת בת של דיסני. הגמר הזה הוא בדיוק הגמר שהליגה רצתה להעניק לתאגיד הבידור והתקשורת הגדול והעשיר ביותר בעולם, לצד העובדה שכאשר דיסני רוצה בהצלחתך - היא יודעת לקדם אותך ולהפוך הצלחה ורייטינג להרבה מאוד כסף. ועם כל הכבוד לספרס, גם דיסני נושאת עיניה לכסף של ניו יורק.
הזמן של וומבי יגיע, ככל שזה תלוי בליגה. הוא רק בתחילת הדרך. אם יישאר בריא, ממתינים לו ולספרס עוד גמרים רבים; אבל הניקס? אלוהים יודע מתי יצליחו לשחזר את הפלייאוף הזה, כאשר במזרח זוממות על מקומה בוסטון ואינדיאנה המתחדשת. הפלייאוף הזה הוא לא פחות הנס של הניקס מאשר הנס של סן אנטוניו, והנס של הניקס הוא חד־פעמי באמת; זה של סן אנטוניו נראה הראשון מני רבים.
הסלבס יככבו
את רשימת הסלבס שימלאו את השורה הראשונה אפשר רק לדמיין. אין מה לעשות - טימותי שאלאמה, קיילי ג'נר, אדם סנדלר, בן סטילר, ג'יי זי וביונסה, טרייסי מורגן, ספייק לי, ג'ון מקנרו ועוד לא מעט טרמפיסטים שירצו לראות ולהיראות שם - הם החלום הרטוב של הליגה ושל דיסני והגשמה מושלמת של חזון הליגה: כדורסל, סיפור, בידור, שוק ענק והרבה מאוד כסף.
אבל רצון לחוד וכדורסל לחוד, והבדלי הרמות בין שתי הקבוצות נראים חד־משמעיים. הספרס פייבוריטים, ובגדול; אבל הסיבה שהסדרה הזאת מרתקת כל כך היא הפלייאוף המשוגע של ניו יורק ותחושת הקסם ההיסטורי שאופפת את המסע הזה; קסם היסטורי שגורם גם לאנשי הכדורסל לחשוב שאולי הקסם הזה יצליח לסחוב אותה אפילו עד לטבעת.
ואם זה יקרה, בסדרה צמודה (החלום הוא שבעה משחקים), והניקס יזכו באליפות, אני מבטיח לכם שבמשרדי הליגה הרבה מאוד אנשים יתחבקו כאילו הם אוהדים שרופים של הניקס. ויש מצב לא רע שמרביתם באמת כאלה. בכל זאת, ניו־יורקים.
