מהרגע שיצאנו מהבית לגמר הגביע ועד הרגע שחזרנו הביתה חלפו 12 שעות. כן, אבא ושלושה ילדים שיצאו מראשון לציון בשעה 14:00 בצהריים וחזרו הביתה ב-2:00 לפנות בוקר. את הפרחים והפירוטכניקה הקרה מלווים בנגינת כנריות צריך להגיש לשינו זוארץ וראשי ההתאחדות לכדורגל.
את גמר גביע המדינה אסור לקיים באצטדיון טדי, אלא אם הפינאליסטיות הן בית"ר ירושלים והפועל ירושלים. אצטדיון שכל דרכי הגישה אליו חסומות, שהתחבורה הציבורית אליו מוגבלת לחלוטין ושכל האזור מסביבו חפור לעבודות רכבת קלה הוא מתכון לסיוט מתמשך של אוהדים שמגיעים מרחוק ורוצים ליהנות ממשחק כדורגל.
ההתאחדות לכדורגל פרסמה וקראה כל השבוע לאוהדים להקדים ולהגיע, לא להתקרב לאצטדיון ולהחנות בשלל חניונים מרוחקים, תוך הבטחה לשאטלים שיסיעו אוהדים מהחניונים למגרש.
אז אחרי שעה בדרך מראשל"צ לירושלים ועוד שעה וחצי! בתוך העיר ובעיקר בסביבת האצטדיון הגענו לחניון גן החיות התנ"כי, מרחק של כמעט שני קילומטר מטדי. שאטלים שהובטחו? הצחקתם את ההתאחדות לכדורגל. כלום ושום דבר. לא בהלוך ולא בחזור. לא הייתי נותן להתאחדות לכדורגל לארגן משחק טאקי לשני משתתפים.
עכשיו נעבור לחוויית הצופה באצטדיון. שירותים שמתאימים לאצטדיונים מלפני מאה שנה, מערכת כריזה תקולה, מוזיקה מחרישת אוזניים, להקת כנריות שלא קשורה לאירוע, איחור של שמונה דקות בשריקת הפתיחה (קבוצה שעולה באיחור של דקה למחצית השנייה בליגה נקנסת בחמש או שש ספרות על ידי המנהלת).
פירוטכניקה קרה שחנקה את האוהדים יותר מכל רימון עשן ביציע, אחראי מערכת הגברה ששם את שיר השער של מכבי אחרי שער של מוחמד אבו רומי ופירו שעובד בצד של ב"ש אחרי שג'בון איסט החטיא בשלהי המשחק. וכמובן, הנפת גביע מול יציע הכבוד עמוס העסקנים והמקורבים, ולא מול השער הדרומי שם נתנו האוהדים תצוגת עידוד מטורפת במשך 90 דקות.
ככה זה כשאלה הם סדרי העדיפויות של ההתאחדות לכדורגל. האוהדים במקום האחרון, העסקנים, המקורבים והבוחשים הם אלה שחשובים. ככה רק מרחיקים אוהדים מהכדורגל, ולא מקרבים.
