![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
יש להפסיד, ויש להפסיד. יש להגיע לגמר המזרח ולשחק ולהתאמץ ולהוציא מעצמך את המיטב, ויש להיראות כפי שקליבלנד קאבלירס נראתה - לא רק במשחק האחרון (תבוסה של 37 הפרש בבית, במשחק של להיות או לחדול), אלא לכל אורך הסדרה. סדרה שההפסד הממוצע שלה בכל המשחקים היה 26 נקודות!
שוו בנפשכם: להגיע לגמר המזרח, כאשר את הקבוצה עם משקולת השכר הכבדה ביותר על צוואר הבעלים בכל הליגה; וכאשר את קבוצה שנבנתה לאורך ארבע שנים בדיוק לרגע הזה ובפתח העונה הייתה הפייבוריטית הוודאית כמעט לצאת מהמזרח לגמר ה-NBA, זה כישלון.
וזה לא נעצר שם: זו קבוצה שעשתה טרייד באמצע העונה על הסמל של המועדון בשנים האחרונות (דריוס גארלנד) כדי להביא את ג׳יימס הארדן ואת דניס שרודר, כדי להבטיח שיהיה לה קו אחורי מתפקד ועמוק ובריא בדיוק ברגעים האלה - ואז התפרקה ב-26 הפרש בממוצע, וסיימה על הברכיים עם 37 הפרש בבית. ועל זה נאמר - חרצו את גורלם בידיהם.
ובעברית: תאמרו שלום ולא להתראות לקליבלנד הזאת. מרחק חמש דקות מסוף העונה וכל מי שראיתם בשבוע האחרון על המגרש במדי הקאבלירס יועמד למכירה. כולם, כולל כולם.
כולל אוון מובלי, שעליו אמרו בעונת הרוקי שלו שיצמח להיות טים דאנקן, וצמח להיות טים תומאס בקושי; כולל דונובן מיטשל, שהשיב הלילה על השאלה שליוותה אותו לאורך כל הקריירה - ״האם הוא סופרסטאר שמסוגל להיות הלב שסביבו תורכב קבוצה אלופה?״ ב״לא״ עם 37 סימני קריאה.
הארדן? בושה!
על הארדן והסדרה האחרונה בחייו במעמד כוכב אין טעם להכביר מילים. עזבו את החרפה שהיא ההגנה שלו (בושה! בושה! בושה!); אחד משחקני ההתקפה הטובים בהיסטוריה מבחינה סטטיסטית סיים את הסדרה עם ממוצע 16.5 נקודות, 4.0 אסיסטים, 4.6 ריבאונדים ו-18% מהשלוש (בושה! בושה! בושה!).
מצורף בונוס - תווית של אחד הלוזרים הגדולים בהיסטוריה של הפלייאוף בתולדות ה-NBA ועם תואר השחקן הכי אוברייטד ששיחק אי פעם כדורסל, או קרוב לזה. החוזה הבא של הארדן יהיה חוזה מינימום לשחקן ותיק, למקרה שהוא פינטז אחרת, ממש כפי ששותפו לקו האחורי באוקלהומה סיטי ת'אנדר דאז, ועוד מכונת טריפל דאבלים ריקה, ראסל ווסטברוק סיים את ימי תהילתו בליגה.
גם קני אטקינסון יחפש מועדון חדש לאמן - שהרי אין לראות בסדרה המבישה הזאת של קליבלנד אלא כאובדן עשתונות ואובדן מוחלט של חדר ההלבשה שלו. גם הוא לא ישמש כמאמן ראשי עוד הרבה שנים בליגה, אם בכלל.
כדאי להתחיל להאמין
הניקס? נכתוב עליהם בהרחבה לפני סדרת הגמר, אבל כרגע עליי לחפש כובע רך במיוחד, כזה שניתן לעכל בקלות, ולאכול אותו, על רקע כל הדברים שכתבתי עליהם לאורך כל העונה. מייק בראון נתן הצגת אימון בפלייאוף הזה. ג׳יילן ברונסון נכנס להיכל התהילה של הניקס כבר עכשיו והמועדון הזה שיחק את הכדורסל הכי טוב במזרח ובהפרש, ויכול להיות שגם בפלייאוף בכלל.
מעבר לפינה ממתינה להם אחת ממפלצות המערב, אבל לראשונה מאז 1999 המשפט ״ניו-יורק ניקס מגיעים לסדרת הגמר עם סיכוי של ממש לזכות באליפות״ נכתב, וגם נקרא, ברצינות. לא להאמין. או בעצם: יגעת ומצאת - תאמין. ובניקס האלה אולי באמת כדאי להתחיל להאמין. אפילו בסדרת הגמר.
