![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
האליפות המוצדקת של הפועל באר שבע הוכיחה שוב שככל שיהיו יותר נשים בכדורגל הישראלי - יש מצב שהוא רק ילך וישתפר, ולו רק בשל העובדה שגם אין לו כל כך לאן לרדת.
אלונה ברקת הפכה אולי לבעלים הכי טובה שיש לכדורגל שלנו להציע - אבל היכן שדברים נקבעים היא לא נספרת. ההתאחדות לכדורגל היא עדיין גוף גברי למדי, יש שיגידו שוביניסטי, שבו כוחה של ברקת לא בא לידי ביטוי.
נכון, היא הפכה לנציגת הפועל המובילה והחזקה ביותר, תוך שהיא רומסת ומנצלת את החולשה של הפועל תל אביב על המגרש ומחוצה לו ב-15 השנה האחרונות, אבל זה לא מספיק. בהתאחדות לכדורגל אין שום חשיבות לכך שהקבוצה שלך מצליחה, או אפילו אלופה. לא מקבלים אקסטרה כבוד על זה.
אין זה סוד שלברקת הרבה יותר קל מול מינהלת הליגות, בעוד היא לא מבסוטית ממה שקורה בהתאחדות. שם זה כבר סיפור אחר. לבעלים המצליחה של הפועל ב"ש מגיעה האפשרות להיות מעורבת גם בהובלה של הכדורגל הישראלי, ולא רק של קבוצתה. אבל על באמת, לא רק כחותמת גומי של העסקונה הגברית.
להגיע למקומות חדשים
אם היא תחבור לאופוזיציה של עיסאווי פריג', שמפנטז על הדחתו של יו"ר ההתאחדות המכהן שינו זוארץ, ובין אם היא תיצמד לשינו - ברקת צריכה להחליט לאן היא צועדת.
היא זו שצריכה לחיות בשלום עם המחשבה שהיתה לה האפשרות לקחת את הכדורגל הישראלי למקומות חדשים, אבל היא בחרה - אולי בצדק, מבחינתה - להתעסק בקבוצה שלה בלבד.
השלב הבא בסולם שעליו היא מטפסת צריך להוביל אותה ממעמד של עוד בעלים, שהוא חלק מהסחי והביצה של הכדורגל המקומי, למישהי שיכולה לשנות אותו באמת ולשדרג אותו.
יכול להיות שתקרת הזכוכית של ברקת היא קצת מתחת לזוארץ וסגנו מורן מאירי. זה בסדר, אבל היא יכולה לעשות עוד צעד ולשפר את הענף עבור כולנו. נכון, לא כך מתנהגים בדרך כלל בעלי הקבוצות כאן, אבל כבר סיכמנו שברקת קורצה מחומר אחר.
