משחקי עונה לא תמיד מכריעים אליפות, אבל הרבה מאוד פעמים הם מספרים את הסיפור של העונה ורומזים לנו בעדינות איך האליפות תוכרע. ה-1:1 בטדי בין בית"ר ירושלים להפועל באר שבע אתמול (שלישי), בדומה ל-2:2 בסיבוב הראשון בפלייאוף בטרנר, היה בדיוק משחק כזה.
ערב שבו ב"ש שוב הייתה הקבוצה הטובה יותר, שלטה בקצב, הגיעה למצבים, ביטלה את היריבה ונראתה כטובה בליגה. מצד שני, חיכתה לה הקבוצה הכי פחות צפויה התקפית, יש שיגידו הקבוצה המבריקה בליגה, זאת שבמהלך אחד, רגע קטן של גאונות, לעיתים כזה שתלוש מהאירוע, יכולה לנצח כל משחק בכל מקום.
הפועל ב"ש הגיעה למשחק מהמקום הראשון, אותו השיבה לעצמה במחזור האחרון, כשהיא יודעת שגם תוצאת תיקו תשאיר את גורלה בידיה. רן קוז'וך החליט לעלות עם ההרכב הרגיל שלו, בלי הפתעות, כשהוא מחזיר להרכב את איגור זלאטנוביץ' ואמיר גנאח.
ג'בון איסט, שהבקיע ארבעה שערים בשני המחזורים האחרונים ואחראי לשש הנקודות האחרונות של המוליכה, ירד לספסל. חלק מהשיקולים היו שיקולים פיזיולוגים, אבל היו גם שיקולים טקטיים ומחשבה על היכולת של קוז'וך לשנות מהספסל תוך כדי תנועה, יכולת שהייתה מאוד מוגבלת אם איסט וזלאטנוביץ' היו פותחים ביחד.
מנגד, גם ברק יצחקי לא הפתיע ועלה עם ההרכב הקבוע שלו, כשזיו בן שימול ממשיך לקבל קרדיט במרכז הקישור וירדן שועה מצטרף לעומר אצילי וג'ונבוסקו קאלו בשלישייה הקדמית. יצחקי העדיף לשחק עם שלושה קשרים טבעיים כדי לנסות להתמודד הכי טוב שאפשר עם החוליה החזקה של ב"ש, אבל בדיעבד, זה פחות עבד לו.
החיסרון שיש לקוז'וך הורגש
ב"ש הייתה טובה משמעותית מהרגע הראשון, בעיקר בזכות הדומיננטיות באמצע. גם הפציעה של הלדס לופס, ממש בפתיחת המשחק, והכניסה של מתן בלטקסה, שיחקו לטובתה. כי בלטקסה יותר ממושמע הגנתית ובזכות מיקום נכון וקריאת משחק טובה, נטרל את אצילי ברוב דקות המשחק.
לוקאס ונטורה, קינגס קאנגווה ואליאל פרץ היו נהדרים, השתלטו לחלוטין על המשחק וגרמו לב"ש להיות טובה ומסוכנת בהרבה מבית"ר, שלא איימה כלל על אופיר מרציאנו עד לדקה ה-77. מצד שני, ראינו שוב את החיסרון של ב"ש, שבולט שבעתיים מאז ההיעדרות של דן ביטון.
לב"ש אין שחקני הכרעה בכנפיים, כאלה שייצרו מספרים. גנאח עושה דברים יפים, אבל הוא לא יעיל, מאחר במסירה האחרונה והבעיטה שלו לא עקבית מספיק. מוחמד אבו רומי חזק, מהיר, לוחץ מצוין ונע לעומק, אבל אין לו בעיטה מקו שני וקבלת ההחלטות שלו ברחבה לא מספיק מהירה. זה משאיר רק את זלאטנוביץ' שהתקשה מול הפיזיות של בלמי בית"ר.
מנגד, ראינו תמצית מזוקקת של בית"ר העונה. קבוצה מאורגנת, מאומנת, עם שני גאוני כדורגל, שלא חייבים להיות טובים ומעורבים במשחק כדי לספק רגעי קסם בלתי נשכחים וזה בדיוק מה ששועה עשה בדקה ה-77. קשה להסביר כמה איכותית וגאונית הייתה הפעולה שלו בשער, ובכל זאת אנסה.
היכולת של שועה לקבל את הכדור בזווית נכונה, להקפיץ לעצמו ברגל ימין ולשחרר בעיטה מדויקת להפליא מהאוויר באותה רגל שעצרה את הכדור, שמורה ליחידי סגולה. לצערו השער הזה לא הספיק, וקאנגווה ניצל נחישות של בלטקסה בכדור הגובה ואת הטעות בקריאת כיוון הכדור של לוקה גדראני כדי להשוות ולגרום לשני המאמנים לצאת מהמשחק עם תחושה חמוצה-מתוקה.
ליצחקי אין מה להפסיד
אז אחרי שהעשן התפזר, נשארנו עם תשע נקודות בקופה, שלכל אחת מהקבוצות יש אתגרים לא פשוטים, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מקצועית. שני המאמנים יצטרכו להתמודד עם ירידת המתח הטבעית שתהיה אחרי משחק כל כך אמוציונלי, עם הפציעות שהיו (נאנא אנטווי ולופס) ואולי יהיו ועם עומס משחקים שלא נותן זמן לנשום.
הלחץ הוא על ב"ש, לא רק בגלל הפסד האליפות בעונה שעברה, אליפות שהיא הרגישה שהייתה שלה וחמקה לה בדקה ה-100 בנתניה, אלא גם בגלל שבמפגשים הישירים עם בית"ר היא הייתה עדיפה ויצאה בתחושה שהיא לקחה פחות נקודות ממה שהגיעה לה.
ליצחקי, מנגד, אין כבר מה להפסיד. הוא יצטרך לסמוך על שני שחקני ההכרעה שלו, שלא תלויים בטקטיקה או בדרך שבה הקבוצה משחקת ויקווה שההגנה שלו תתמודד עם העייפות והפציעות ותעשה את העבודה. בשורה התחתונה, קיבלנו את מה שרצינו: מאבק אליפות פתוח שילך עד הבאזר וזה בדיוק מה שהליגה שלנו צריכה.
