אחת ההשערות שעלו לא מעט העונה בהקשר של בית"ר ירושלים הייתה שהיא לא מסוגלת, שבשלב מסוים היא תתפרק, מקצועית או מנטלית. בכל פעם שזה קרה, השחקנים של ברק יצחקי קמו כמו עוף חול ונשארו במאבק. התבוסה בחיפה בשבת הציתה טיעון חדש: עייפות פיזית. האינטנסיביות של הפלייאוף הנוכחי דורשת כלים מיוחדים, כאלה שלא בטוח שיש לקבוצה שאינה מורגלת במאבקי אליפות.
כאמור, בשבועות הקודמים השחקנים של ברק יצחקי הוכיחו אחרת. הפעם יש להם מספר משקולות על הרגליים. האחת, פשוטה כמשמעה, פיזית – ניכר שהעייפות באה לידי ביטוי, אבל יש גם בעיה פסיכולוגית חמורה - מאזן האימה מול הפועל באר שבע פועל לרעתה של סגנית המוליכה.
בית"ר ירושלים
ניצחון הבית האחרון של בית"ר על הבאר שבעים נרשם ב-2013. מאז היא ניצחה פעם אחת נוספת, 0:1 בטרנר ב-2019. התיקו בתוספת הזמן בסיבוב הקודם היה הרואי אבל גם הוא היה, ובכן, תיקו.
המטוטלת נעה כעת לכיוון של רן קוז'וך. הפועל באר שבע לא הבריקה וסבלה מחוסר יציבות, כשהסיוע הלא צפוי של מכבי חיפה מציב אותה במקום הראשון ערב משחק העונה. את תוספת הכוח שלה היא קיבלה, בהצתה מאוחרת, מג'בון איסט, שאחראי ישירות לשש הנקודות האחרונות שצברה.
זקני האוהדים זוכרים כיצד בחלון ינואר ב-2018 עבר אליהם שחקן מהפועל חיפה, אז חנן ממן, שנתן תצוגות שיא בדרך לתואר. זו הייתה האליפות האחרונה עד כה של הקבוצה מבירת הנגב. האם שמונה שנים אחרי המעגל ייסגר עם מהלך דומה בין הקבוצות? ייתכן שכבר מחר נקבל את התשובה.
לדרבי חוקים חדשים משלו
הרשתות החברתיות געשו לאחר הדרבי התל אביבי, ולתוצאה הסופית של המשחק לא היה שום קשר לכך. הוא הסתיים ב-1:1, אבל נראה יותר כמו 0:4 או 0:5 אחרי שליטה מוחלטת של הפועל. למרות תחושת ההחמצה, האוהדים שלה יצאו בראש מורם, בזמן שהצהובים הבינו שעל אף שדקות ספורות הפרידו בין קבוצתם לבין הניצחון, היא לא הייתה ראויה לו.
יחסי כוחות כל כך חד צדדיים לצד האדום לא ראינו מאז עונת הדאבל של 2009/10. הסיבה לאופוריה האדומה היא המגמה ההפוכה שנראית כמכווינה את שתי הקבוצות. בזמן שהפועל תל אביב נבנית על בסיס טאלנטים מקומיים וזרים טובים, מכבי תל אביב נראית כמי שאבד עליה הכלח, מקצועית וניהולית.
תחנת הרכבת של המאמנים, הבחירה של הזרים הבינוניים ורגעים לא מעטים של חוסר פאסון הזכירו את ימי טרום הבעלים מיטש גולדהאר או, לכל הפחות, את השנים האחרונות, העגומות, בקדנציה של ג'ורדי קרויף.
ועדיין, מוקדם להכריז על מהפך עירוני. הפועל תל אביב כבר הוכיחה בעבר שהיא תהיה בכל צומת שבו דברים יכולים להשתבש, אם כי נראה שאדמונד ספרא אכן מוביל אותה למקום שונה ומביא שפיות ניהולית שמעולם לא הייתה מנת חלקו של המועדון.
אשר למכבי תל אביב, היא לא הצליחה להתגבר על אובדנם של עוגנים רבים ונותרה נטולת נכסים, אבל אסור לשכוח שהייתה הנציגה היחידה שהגיעה לשלב בתים אירופי בשתי העונות האחרונות נטולות הביתיות, מה שגבה ממנה מחיר לא פשוט. עזיבתו של בן מנספורד, שנובעת ממיצוי הדדי, עשויה לבשר על רענון גם בפן הניהולי.
כך או אחרת, מעניין יהיה לעקוב אחרי המהלכים של שתי הקבוצות בקיץ. דבר אחד בטוח: אחרי שלושה משחקים שהסתיימו בצורה סימטרית (ניצחון לכל צד ותיקו), לדרבי התל אביבי ימשיכו להיות חוקים משלו, רק שבניגוד למה שהיה כאן במשך יותר מעשור, החוקים הללו יהיו הרבה יותר מאוזנים.
הלך הילד, נשאר הפלא
גיא חדידה כבר לא ילד. ביולי הוא יחגוג 31, עם רזומה של לא פחות מ-14 קבוצות בוגרים באמתחתו. כשמביטים לאחור לא ממש מבינים מדוע הנער המוכשר שצמח בהפועל תל אביב לא הצליח לתקוע יתד בקבוצת מרכז טבלה כמו הפועל חיפה או מכבי פתח תקווה (בימים שבהם הייתה יציבה יותר) אלא מסתפק בעירוני טבריה, אבל יש שחקנים שחוסר היציבות מאפיין אותם, בין אם ב"אשמתם" ובין אם לאו.
אלא שהעובדה שעברת בין כל כך הרבה מועדונים לא מפחיתה מחשיבותו של הניסיון. שער הניצחון של חדידה מול מכבי נתניה, השלישי שלו, היה קודם כל גול של אימון, ניכר שבטבריה עבדו על תרגיל כזה, אבל בעיקר של יכולת ביצוע.
ההתמקמות והבעיטה נראו, אולי, פשוטות, אבל זו הייתה הוצאה לפועל של חלוץ מנוסה שהבין את גודל המעמד. כמה מבין את גודל המעמד? בשביל זה צריך לחזור לשער השני שלו, זה שהשווה ל-3:3. חדידה מיהר להוציא את הכדור מהרשת, הבין שיש לו עוד הזדמנות להכריע וזו אכן הגיעה.
עם ובלי קשר ל-11 השערים של חדידה, טבריה עשתה את הבלתי ייאמן. גם קבוצות בכירות יותר, כמו הפועל תל אביב ומכבי פתח תקוה, לא הצליחו להתגבר על הפחתת נקודות בשלב מתקדם של העונה, אלא שאת אנחת רווחה על ההישארות ההרואית תחליף די מהר הדאגה מהמינוס 6 שעמו תפתח את 2026/7. דבר אחד, לפחות, יכול להרגיע אותה: הפעם חדידה לא הולך לשום מקום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו