מחאה שקטה, חדה וסופר־לגיטימית ארגנו בשבת האחרונה אוהדי מכבי חיפה באצטדיון המושבה. בלי מסרים אלימים ו/או דוחים (כמו הכרזה ההיא מסרט הפורנו בדרבי), בלי קללות וללא אבוקות. רק כרזה שנתלתה מול המצלמות ובה נכתב: "לא רוצים את שחר בחיפה!"
באצטדיון הביתי הקשו עליהם, אז לפתח תקווה הם באו מוכנים, בחסות הדמוקרטיה. כצפוי, מי שנעלבו בשם הבוס הגדול היו החנפנים בתקשורת, שנזעקו להטיף לאותם אוהדים - המסורים ביותר, שלא נוטשים את קבוצתם גם במשחקי חוץ, אף על פי שסיימה את העונה עשרה מחזורים לפני תום המועד החוקי.
"כמה קשה להביא בעלים שנותן כסף ומשקיע בקנה מידה של יענקל'ה. אני לא יודע מי יחליף את שחר בהשקעה המטורפת הזאת", רטן בדקות הפתיחה שדר "ספורט 3" שרון ניסים, וקינח בטון מזלזל: "אוהדים"...
אילו היו נותנים מיקרופון גם למניפי הכרזה - שבניגוד מוחלט אליו משלמים מדי שבוע הרבה כסף ואוכלים את הלב - הם בטח היו משיבים לו כראוי: כל מה שאמרת נכון, אז מה? שכחת שעשר שנים אכלנו מרורים? שלא לדבר על ההווה ההזוי, עם זגזוגים בין מאמנים, מנהל מקצועי תלוש והתנהלות שמאפשרת למועדוני הצמרת לחגוג עלינו. אז מה שווה כל ההשקעה? לא רק של הבעלים, גם שלנו.
חוץ מזה, הם היו ודאי מסבירים לחצרניו של נשיא המועדון: שחר לא עושה לנו טובה, אלא דואג בעיקר לעצמו. הכסף שהשקיע תגמל גם אותו בנדיבות רבה, סידר לו פרסים, גינוני כבוד, קראו על שמו רחוב, הקבוצה מקדמת מכירות לעסקיו האחרים, אנשיו מושכים בחוטים בהתאחדות ובמנהלת, שופרות בתקשורת מדבררים אותו וסוגדים לממונו. על ההתעלמות מכל אלה האוהדים המוחים היו אומרים בטון מזלזל: "עיתונאים"...
מבישה במיוחד היתה ההתעלמות המוחלטת מהמחאה בתוכנית סיכום המחזור "שער השבת", בעריכתו ובטיוחו של לירון בכר. את תקציר המשחק הם פתחו בקלוז־אפ על כרזה שהניפו אוהדי הפועל פתח תקווה: "יחי ה־1 במאי", ואת זו שמנגד כיסו עם שקופית ההרכבים. האוהדת שרון פרי, אלי אוחנה וטל בן חיים לא אמרו מילה בנושא. כמו הזכיינים מצ'רלטון, גם הם יונקים מעטיני המנהלת, ומגישים תוכנית חלבית.
למחרת הגיע תורם של מלחכי הפנכה הידועים, והכוונה אינה לחנפן הבית ניסן קניאס, שגם קשור לשחר עסקית. "שלט רע מאוד. לא מוכן לקבל את זה, לא מקובל עלי", קיטר יניב טוכמן, הכתב שנוהג ליחצן אפילו את ג'קי בן־זקן. "חרפה", קבע אברהם גרנט, שמנסה לחזור לתודעה. "חוצפה", זעם ניר קלינגר, שמקפיד לשמור על יחסים עם בעלים.
"זו הסחורה, לא טוב לכם, אתם לא חייבים", נזף במנסחי הכרזה הסיטונאי רון קופמן. "לפני ששחר בא היו שם הבאהים והכרמלית", הוא נבח על אלה שמחו נגד הבעלים בנובמבר. מעניין מה אומר על זה ידידו שלמה שרף, שלקח אליפויות גדולות בשנות ה־80, וחוץ מזה מה הקשר? אחרי ששחר בא היו בחיפה חזירי בר. אמש הגיע תורם של יורם ארבל ומוטי איוניר להתלונן על הכרזה, ביציעי סמי עופר המדוללים. מעניין באמת מי אשם בכך.
כאן המקום להזכיר לכל מליצי היושר ונושאי הכלים את מסיבת העיתונאים שכינס נשיא המועדון עצמו לפני כשלוש שנים, לאחר שמינה את מסאי דגו למאמן. "אני נראה לכם מפוחד?", זרק שחר לכתבים והודיע: "אם המהלך הזה לא יצליח, אני הכתובת שלכם". את המסר הזה מסרבים להכיל נציגי התקשורת המתרפסת, ואוכלי החינם באולם האח"מים, שגם יושבים לצידו במרפסת.
החצרנים של מכבי תל אביב
וזה לא שלמכבי תל אביב אין חצרנים משלה בתקשורת. הנה, כך נולד השבוע הווידוי הנוגע ללב של כתב ONE והאוהד רז אמיר, ברשת X: "לפני חודש כתבתי משהו על דעתי האישית בלבד על סמך חוויה אישית. התברר תוך 30 ימים בלבד שזו דעה מטומטמת להחריד שלי, אז מחקתי. גם מתוך ידיעה שמן הסתם יש צילום מסך של זה והרשת תעשה את שלה. זה מה יש. הייתי שלם עם הדברים שאמרתי אז, אבל התברר שדעתי היתה שגויה. נתקדם".
מודה ועוזב ירוחם, אבל כשעיתונאים מתפקדים כאוהדים, אי אפשר להתקדם. אמיר לא התרגש מהשיטוט של רוני דיילה בין הפאבים בתל אביב, למרות עדויות על שתייה מופרזת והתנהגות בוטה ומביכה - ומיהר לצאת להגנתו. כשאתה מעורב רגשית, רואים רק את חצי הכוס הריקה.
כך גם השכפ"ץ האולטימטיבי טוכמן, שסיפר ב"יציע העיתונות" אחרי סיבוב הברים של הנורבגי: "הוא בא מתרבות אחרת. כמה שעות אחרי האירוע הזה, בבוקר של יום שישי, הייתה לי שיחה מאוד צפופה איתו על האזעקות. אתם זוכרים שבערב החג הוא שיחק פאדל? אחרי זה ארבע פעמים הוא היה בחוץ, באזעקות, בגשם, בואו נזכור גם את זה". בטח, חשוב לזכור. זה מה שנקרא עדות אופי. של ה"עיתונאי".
טוכמן גם החמיא להנהלת מכבי תל אביב על הצלחתה בהשתקת הפרשה, במקום לשאול את עצמו איך מועדון כזה גדול נופל שוב ושוב (אצילי ומיכה, מאמן השוערים שהיה מעורב בקטטה בבר, הפוסט הגזעני של סמנכ"ל הכספים), ועכשיו גם מאמן שמשתכר יותר מדי, תרתי משמע.
אין ספק, בסופו של דבר מיטש גולדהאר טיפל באירועים כמו שרק הוא יודע, אך לא רק אנשיו בארץ נרדמו בשמירה, אלא גם כתבי החצר. מה שמזכיר קצת את ההתנהלות מול התקשורת במחלקת הכדורסל של המועדון, שלא מזמן התפתלה בתגובתה בעקבות כתב אישום בעבירות מין נגד איש המשק שלה.
שמתם לב להודעת הפרידה מהנורבגי? "מועדון הכדורגל מכבי תל אביב והמאמן הראשי רוני דיילה הגיעו להסכמה הדדית כי הוא ייקח פסק זמן מתפקידו מסיבות אישיות". יכול להיות שמי שניסח אותה זה שמעון מזרחי?
הצווחות המגוחכות של שכטר
שדרים ופרשנים שמסגירים את נטיות ליבם אינם דבר חדש, אבל מה שקורה עם איתי שכטר ובית"ר ירושלים זו כבר תופעה המצריכה בדיקה אצל רופא אף־אוזן־גרון, ובעיקר לשון. בטח כשלידו הפרזנטור הטוב ביותר של לחצן הווליום, עמיחי שפיגלר.
מוצ"ש בטדי. מכבי תל אביב עולה ל־0:1. "איזו פתיחה למכבי תל אביב", אמר שפיגלר בטון מתון יחסית. קולו של שכטר לא נשמע. כנראה נכנס להלם. מהר מאוד בית"ר משווה. ירדן כהן בעט לשער, הכדור פגע בדרך בירדן שועה, שכבש ממצב אשר ממנו קשה להחמיץ. "גבירותיי ורבותיי, הקפטן הגיע לטדי!", הרעים בקולו שפיגלר. "איזה שער של שחקן גדול וקפטן גדול. שער של כוכב כדורגל. תראה את השקט שלו. איזה שער!", הרחיב שכטר.
דקה 27, פנדל לבית"ר, מהכשלה רשלנית של הייטור. "זה בית ספר לכדורגל, עמיחי, קונצרט", התלהב הפרשן. דקה 30, הגבהה של שועה, קרבאלי מתרומם יפה ונוגח פנימה. שכטר באטרף שלא היה מבייש את שער הסלאלום של מראדונה. "וווואווווו, ווואווו", השתנק הפרשן. "איזה שער, איזה טירוף, איזה כדורגל עמיחיייייי. ירדן שועה, הקפטן, המנהיג. איזה קרוס לתוך הבלגן. שער לפנתיאון. איזה שער! פיייי".
דקה 34, עוד טעות מגוחכת של הייטור, קאלו עושה 1:3 קליל, שכטר באקסטזה: "בית"ר ירושלים בשיאה, כדורגל אדיר! איזה קור רוח, איזה שקט". תוספת הזמן של המחצית הראשונה, אסנטה מצמק ל־3:2. שכטר מתרגש בערך כמו היציע של לה פמיליה.
דקה 53, 2:4, השער היפה במשחק, ממהלך קבוצתי באמת נהדר. "איזה שער, איזו פעולות (כך במקור), איזה נגיעות. שער ענק של עומר אצילי", צווח שכטר, ונדמה היה שממש בא לו לרוץ ולהתחבק עם החברים.
אחרי שנפרדנו בשעה טובה ממאמן סוטה ושותה, להבדיל אלפי הבדלות, הגיע הזמן לטפל גם בשיכרון החושים של פרשן רעשן ומוטה.
דברי חכמים
"כל ההגנה של מכבי צריכה להיות קפוצה לכיוון הזוניה או קמפאסו"
- עפר שלח מפרשן במשחק בין הפועל תל אביב לריאל מדריד, ומתקשה להשתחרר מ"אולפן נאוטיקה"
