משחק מספר 4 בפלייאוף בין פורטלנד לסן אנטוניו. עוד לא חלפו 5 דקות מהפתיחה, הפרשן שימי ריגר החליט להרים לעצמו. "אני רוצה להגיד לך משהו, אתה מוכן? אני לא רוצה קצר, אני רוצה ארוך", הוא אמר לשדר גיל ברק, ולמרבה הצער לא התכוון לאספרסו.
הנה הסיפור (עם כמה קיצורים, גם בגלל שריגר בולע את המילים): "לפני יומיים קיבלתי טלפון מארה"ב. בנאדם מתחיל לדבר. אני אומר מי זה? מי אתה? מה אתה? בחור בגיל 50-40 משהו כזה. הוא אומר לי אני נשיא היכל התהילה של הכדורסל בניו יורק סיטי, ואנחנו הולכים להכניס אותך בהיכל התהילה השנה בתור מאמן". מי בדיוק ה"בחור" שהתקשר לא ברור, וגם לא איך הפרשן חישב את גילו, אבל קחו אוויר כי אנחנו ממשיכים לצלול.
"אמרתי לו תשמע, איך הגעתם אלי? מישהו צריך להמליץ אותי בשביל להיות פה. אומר לי ארבע-חמש שנים אחרונות יש חבורה בהארלם של גברים בגיל 70-65, שלפני 60 שנה היית מאמן שלהם שנה וחצי בהארלם. ואחר כך הוא אומר לי (כאן ריגר זרק שם לא ברור, שנשמע כמו 'בוב ספוג') המליץ עליך להיות בפנים. וזה מה שיש לי להגיד, ומי שרוצה לקצץ אותי, שייכנס לי בין שתיים לארבע לתחת"... איזו פרשנות! מתחת, לכל ביקורת.
באולפן השתררה שתיקה מעיקה, אך כעבור דקות אחדות, בהפסקת הפרסומות, ריגר שכח לכבות את המיקרופון שלו ונשמע אומר (כנראה לעורך): "מה? לא שמעתי. מה?... מה איתך כבר, נו... עשה לי טובה, די".
זה היה כנראה מו"מ על הצורך בהתנצלות של ה"פרשן", שהגיעה רק אי־שם ברבע השלישי: "אני כל כך התרגשתי שאני נכנס להיכל התהילה, שאמרתי משהו לא לעניין. ואני מתנצל לאוהדים בבית ולצוות שלנו". תודה באמת.
אפשר לנבור בסיפור ההזוי הזה, לא רק בגלל המקום והשעה שבחר המספר. לפי הפרטים שמסר מדובר בסך הכל בחוג עירוני לילדים בני 6-5, שחלקם המשיך כנראה לקריירה מוצלחת, מה שקשה לומר על המאמן, כשהיה בן 20.
ומה בקשר לפרשנות? ובכן, גם כאן ריגר אינו מגדולי התורמים. הוא חלש בשמות ("פורטלנד צריכים להחליף את הגבוה"), יורד על מאמנים בפיגור, מתהפך כשהם מובילים, ובסוף כל שידור שמסתיים בשעות הבוקר שולח ד"ש לנכדים שלו. מזל שבין שתיים לארבע הם עדיין ישנים.
פרשנות, חשבונאות ומה שביניהן
"אתה חושב שזה היה רעיון טוב להחליף את עומר אצילי?", שאל טל בן חיים את מאמן בית"ר ירושלים אחרי ה־2:2 הדרמטי בבאר שבע. "כן", השיב ברק יצחקי, שממש התאמץ לא להתפוצץ, אך מישהו באולפן דרש הרחבה והכל התפרץ.
"תפסיק להיות פרשן של חברים", הטיח בו המאמן - תוכחה מדויקת שביטאה את האבסורד האופייני כל כך לסחבקלנד: שחקנים ומאמני עבר תולים את הנעליים, אך ממשיכים לקיים משחקי ידידות כפרשנים.
"אני בטוח שאם לא היינו מבקיעים את השער השני, השאלה הזאת היתה הרבה־הרבה יותר אגרסיבית. עכשיו היא יותר נחמדה, אבל היא היתה באה דווקא מטל. אני והוא יודעים בדיוק על מה הוא מדבר", המשיך מאמן בית"ר ביציאה למתפרצת, והעביר את הכדור לבן חיים: "אתה צריך לשים את כל הדברים על השולחן". זה היה בדיוק השלב שבו "הפרשן של החברים" קיבל גיבוי מ"החברים של הפרשן".
"אתה מביך את עצמך, ברק", הגיב בן חיים, וזכה כמובן לחיזוקים משני אלים - גוטמן ואוחנה. יצחקי, שהציג סוף־סוף את המציאות המעוותת כהווייתה, הסכים לומר: "אני לוקח את זה אחורה", אך הרוורס לא שינה את תוצאות התאונה.
ככה זה כשהתקשורת נבנית מקשרים במקום כישורים. על קולגות לשעבר לא נעים לרדת גם אחרי כישלונות צורבים, והשאלות מהאולפן הרבה יותר מכילות ומלטפות. ע"ע גוטמן וברק בכר, או בן חיים ורן קוז'וך, ששיתפו לא כל כך מזמן פעולה במכבי פתח תקווה.
מצד שני, כאשר פרשן סוחב איתו משקעים מתקופתו כשחקן, הבלוף מתגלה במלוא עוצמתו. בן חיים לא הסתיר בעבר את הטינה שהוא רוחש ליצחקי, המנהל המקצועי שהפנה לו עורף בפרידה ממכבי תל אביב. לכן, כשמאמן בית"ר אמר לו: "אתה צריך לשים את כל הדברים על השולחן", הוא התכוון להגיד: תן גילוי נאות כי זה מריח כמו חשבונאות.
ככה זה עובד כיום, לא רק באולפן המשחק המרכזי, אלא גם בתוכניות ספורט ברדיו ובפודקאסטים, שהפכו לפרלמנטים של שחקני עבר המאוהבים בעצמם. במועדון החברים של בן חיים, איתי שכטר ערן זהבי ושות' צוברים נקודות על בסיס נאמנות לאצילי, גם אם המחליפים שלו – זיו בן שימול ודור חוגי – היו אלה שהביאו את הנקודות.
בעיקרון, חשוב להדגיש, בן חיים צדק. השאלה על החילוף של אצילי היתה בהחלט לגיטימית. מי שלא היה לגיטימי במקרה הזה הוא השואל.
המנהלת והטוטו מציגים: "בהסתורה"
הליגה נכנסת לישורת האחרונה, המתח בשיאו, אבל המסחרה בין המנהלת למועצת ההימורים הורסת את כל הכיף. "פיילוט" הם קוראים לשערורייה, שבמסגרתה כל משחקי הפלייאוף נערכים במקביל.
כלומר אוהדי בית"ר ירושלים שרוצים לראות מה עושה הפועל באר שבע, ולהפך, יכולים להישאר ברצון. כמו שנפוצים עכשיו בהתאחדות עונשים של משחקים בלי קהל חוץ, ככה במנהלת מענישים גם קהל שנשאר בבית.
מישהו יכול לדמיין שבעשרת מחזורי הסיום במולדת הכדורגל, מנצ'סטר סיטי וארסנל ישחקו במקביל? במדינת המאכערים הכל אפשרי והטוטו הוציא פסק הלכה: כל המשחקים ייערכו אחרי צאת השבת. למה? כי ככה גם שומרי שבת יוכלו להמר על המשחקים עם צאתה, יערכו "הבדלה" ויחושו לנחש, כמאמר הפיוט: המבדיל בין קודש לגול, חטאותינו ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול וככוכבים בלילה.
איגוד הכדוריד מרים קרקס
"תתכוננו לאירוע שעוד לא היה בכדוריד הישראלי!". כך, עם סימן קריאה, נפתח הפוסט שפרסם האיגוד בעמוד הפייסבוק שלו לקראת משחקי גמר גביע המדינה לנשים ולגברים, מחר בראשל"צ. "דאבל משחקים, דאבל חוויה", נאמר בהודעה, כולל פירוט: "14:00 - בנות הרצליה vs הפועל אשדוד (נשים), 16:30 - א.ס. רמה"ש vs הפועל ראשל"צ (גברים). את ה־vs הם כתבו באנגלית, כנראה כדי לתת ארומה של חו"ל, ומזל שהסבירו שבנות הרצליה זה בנשים.
"דאבל משחקים?". ממש לא. באיגוד החליטו למכור כרטיסים (70 שקל למבוגר) לכל גמר בנפרד. כלומר, מי שרוצים לראות דאבל גמרים צריכים לקנות דאבל כרטיסים, בדאבל מחיר (140).
"אבל זו רק התחלה... אנחנו שוברים את כללי המשחק", משוויץ האיגוד בהמשך הפרסום המגוחך, ואז מגיע גם הפירוט שכולל בין השאר: "מופעי דיגי לייב, כרוז וזמר אורח בהפתעה, מסכי LED ענק עם סרטוני וידאו ואפקטים, מתחמי צילום, כוכב טיקטוק, טקס הצגת שחקנים וטקס הנפת גביע המדינה, רקדניות, אווירה של שואו אמיתי".
אז נכון, רב הנסתר על הגלוי. מי זה דיגי שיופיע לייב? מי יהיו הזמר וכוכב הטיקטוק? ואם הרקדניות יישארו לגמר הגברים, מדוע לא להביא רקדנים גם למשחק הנשים? אבל הכל כמובן מתגמד ליד "שבירת כללי המשחק" הגדולה ביותר ב"שואו", שכמותו "עוד לא היה בכדוריד הישראלי": רוכשי כרטיס לדאבל המשחקים (שיתפוס כאמור רק למשחק אחד) יורשו לצפות בטקס הצגת השחקנים ואפילו בטקס הנפת הגביע! יותר מזה?
ואגב, יש עוד צ'ופר ענק שהאיגוד, בצניעותו, לא הכריז עליו בהודעתו: רוכשי הכרטיסים יוכלו - כחלק מהחבילה וללא תשלום נוסף - לראות את כל הגולים.
דברי חכמים
"בית"ר ירושלים השנה לפחות 4 או 5 או אפילו 6 או 7 משחקים היתה בפיגור, וידעתם לחזור"
- אלי אוחנה מראיין את ברק יצחקי ומפגין שליטה בחומר. לא כדאי לגייס אותו להגרלת הלוטו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו