נכון, מינסוטה טימברוולבס היא המנחוס של דנבר נאגטס. נכון, זו השנה השלישית ברציפות ששתי אלה נפגשות בפלייאוף לסדרות קשות, הפכפכות ורוויות מטענים. ועדיין: דנבר סיימה את העונה בתנופה, ונדמה היה שהיא נכנסת לפלייאוף כמתחרה העיקרית של אוקלהומה סיטי ת'אנדר על המערב ועל התואר עצמו. והנה, הקבוצה השנייה הכי עמוקה בליגה נמצאת במרחק משחק אחד מהדחה כבר בסיבוב הראשון.
אפשר להכביר מילים על אארון גורדון והפציעה שניכרת, על היעדרו של פייטון ווטסון, על הידית המקולקלת של קאם ג'ונסון וכריסטיאן בראון, ועל ג'מאל מארי שלא מצליח להתעלות באמת - אבל הנאגטס הם ניקולה יוקיץ', וההפך - והסרבי הגדול לא פוגע זה נשמע כמו אוקסימורון, אבל זו המציאות: השחקן הכי מגוון, חכם, קר רוח ויצירתי בעולם לא מוצא את ידיו ורגליו מול גרסת הפלייאוף של הטימברוולבס.
אפשר לדבר על ההגנה הגבוהה של מינסוטה, שמונעת מיוקיץ' לנהל בחופשיות את המשחק של דנבר מההיי פוסט; רודי גובר יוצא אליו מאוד גבוה, והכנפיים מצטופפות כשניקולה מנסה לעבור אותו בכדרור.
אפשר לדבר על הפיזיות הבאמת חריגה שהוא נתקל בה בסדרה הזאת - אבל ככה זה בכדורסל פלייאוף, זה לא דבר שהג'וקר לא פגש כבר בעשרות משחקים קודמים שבהם הוא מצא פתרון לפיזיות, לשמירה הכפולה ולהגנות האזוריות הגבוהות. בסדרה הזאת הוא נדמה, לראשונה בקריירה שלו, כמו מישהו שההגנה יודעת לא רק להכיל, אלא גם להגביל מאוד.
החולשה סביב יוקיץ' היא לא תירוץ
ההבדלים בין המספרים של יוקיץ' בעונה הסדירה ובארבעת משחקי הפלייאוף העונה מדהימים ממש. אחוזי הקליעה מחרידים, בטח עבור שחקן כמעט אוטומטי מהצבע, ויד יציבה ובטוחה מהשלוש. וכאשר הזריקות משלוש לא נכנסות, הצפיפות בצבע הופכת את ניהול המשחק משם לקשה הרבה יותר.
החולשה של כל הקלעים סביבו בוודאי לא מסייעת, אבל יוקיץ' ידע תמיד למצוא שחקן שחותך לסל, לפצח הגנה כפולה ובטח לעשות סל באחד על אחד מול גובר, שחקן שבו התעלל שנים רבות בסדרות רבות.
גובר אמנם אגרסיבי ואינטנסיבי מאי־פעם, אבל מפה ועד חוסר האונים של יוקיץ' מולו, ולשני הפסדים שבהם הנאגטס לא היו תחרותיים כלל - המרחק גדול. זה בלט במיוחד במשחק 4, שבו הטימברוולבס איבדו את דונטה דה וינצ'נזו לאחר דקה, ואת אנתוני אדוארדס בסוף הרבע השני.
3:1 הוא בור עמוק מאוד עבור דנבר, אבל כזה שהיא חזרה ממנו שלוש פעמים בארבע שנים; דה וינצ'נזו ואנט־מאן גמרו את העונה עם קרע באכילס ופציעה בברך, בהתאמה, אז הנסיבות לטובת דנבר, שחוזרת הביתה למשחק מספר 5. אבל אם הג'וקר לא יתעלה ליכולת שיא בכל אחד מהמשחקים הבאים, אין לנאגטס סיכוי, גם מול מינסוטה חסרה.
משהו באנרגיה שלו ובחדות שלו נחלש מהותית בפלייאוף הזה, ואלה תמונות שלא דמיינו שנראה, בטח בפלייאוף שבדיוק עבורו נבנה הסגל הנוכחי של דנבר נאגטס.
לעצור את כדור השלג
כשהג'וקר ישתפר, גם בראון ימצא פתאום את הטבעת, גם גורדון, גם ג'ונסון; אבל זה יתחיל וייגמר ביכולת של יוקיץ' לחזור להיות הג'וקר. אם הוא לא ישלוף את הג'וקר מהשרוול, הקיץ הקרוב יהיה קיץ שבו הנאגטס יצטרכו לשאול את עצמם שאלות מאוד גדולות בנוגע לסגל שלהם.
והאמת? גם יוקיץ' יתחיל לשאול את עצמו שאלות גדולות בנוגע לעתידו במייל היי. ככה זה כשכדור שלג מתחיל להתגלגל במדרון - אין לדעת היכן הוא ייעצר, ומה הוא ירמוס בדרכו למטה.
כדור השלג של דנבר התחיל להתגלגל במהירות רבה בתום משחק 4 בסדרה - ורק אדם אחד יכול לעצור אותו. קוראים לו ניקולה יוקיץ', והוא מסוגל לעשות זאת. הלילה, במשחק 5 שאסור להחמיץ, נראה מאיזה חומר הוא ודנבר עשויים.
