הריקוד האחרון של שיקגו בולס התחיל מוויכוח בין מייקל ג'ורדן לג'רי קראוס. הכוכב טען שההצלחה שייכת באופן בלעדי לשחקנים ולצוות האימון, בעוד שהגנ'רל מנג'ר היה נחוש להוכיח ש"המערכת" מנצחת. זה הוביל לפירוק השושלת הגדולה בהיסטוריה ומאז הקבוצה לא מתקרבת לטופ של ה-NBA.
חטא היוהרה הזה, של לחשוב שהמערכת מנצחת, מכה בהרבה קבוצות בספורט. גם מכבי תל אביב חטאה בו בקיץ האחרון. אולי היו חגיגות האליפות שהושגה בצורה מתוקה במיוחד, אבל הצעדים שעשו ראשי המועדון מעידים שהם חשבו שאת הבור שהותירו הכוכבים אפשר למלא בקלות. ה"מכביזם" כבר יעשה את שלו.
נפילה מוחלטת ברכש
אבל בכדורגל אין קסמים. גם אני חטאתי בזה ובתחילת העונה חשבתי שמכבי "פגעה" בכל הזרים. במציאות, כריסטיאן בליץ' התגלה כפלופ פציע שנעדר מרוב מוחלט של העונה, יון ניקולאסקו נפצע בשלב מוקדם ומוחמד עלי קמארה שהגיע בתור מנהיג, התגלה אולי כסיבה העיקרית להתפרקות ההגנה.
גם הישראלים לא ברמה המספיקה. החל מהשחקנים שהגיעו מהפועל חיפה ועד אלעד מדמון שציפו ממנו למלא את המקום של דור תורג'מן והוא רחוק מכך שנות אור. מסתבר שאת המקום של ערן זהבי וגבי קניקובסקי אי אפשר למלא בקלות בעזרת קידום שחקנים אחרים, גם לווסלי פטאצ'י אין מחליף (קרווין אנדרדה הוא נפילה מוחלטת).
נזק לטווח ארוך
בדור האחרון התרגלנו לשושלות בכדורגל הישראלי. המוטיב החוזר הוא שלד שמחזיק מעמד מספר שנים, מביא תארים, וכשהוא מתפרק עולה קבוצה חדשה. מכבי של ג'ורדי קרויף, הפועל באר שבע עם טוני וואקמה ומאור בוזגלו, הקבוצה של ולאדן איביץ' עם הבסיס הישראלי ומכבי חיפה עם עומר אצילי וצ'רון שרי.
מכבי ת"א איבדה בקיץ הקודם את השלד שהביא לה שתי אליפויות והבור נראה עצום. הנזק שנוצר פה עלול להשפיע גם על השנים הבאות. טייריס אסאנטה ורוי רביבו שהם הנצר לקבוצה המצליחה צפויים לעזוב בקיץ, גם עתידו של דור פרץ לא ברור, כשהעונה כבר הוכח שהוא מתקשה מאוד בלי העזרה של מנהיגים כמו זהבי, שרן ייני ועוד.
העונה מכבי איבדה את כל ההרתעה, היא ספגה השפלות החל מה-6:2 לבית"ר ירושלים, דרך הדרבי ועד המשחקים המביכים מול מכבי חיפה והפועל ב"ש, אבל פה נכנסות הקלישאות על משחק גביע. חשוב לזכור שהירוקים בעונה גרועה יותר משל הצהובים למרות ה-1:4 ביניהן, חצי הגמר הוא ההזדמנות האחרונה של מכבי להציל מעט את הכבוד.
